הבטלה ממש קשה לי.

koryz

New member
הבטלה ממש קשה לי.

אבל היא גם ממכרת.. לא שאני לגמרי מתבטלת, לפני מספר ימים.. ניקיתי את הבית (8.5 שעות. לא יפה?) אבל שנתיים אני עובדת בעבודה ממש, ממש. מתישה, נדמה לי למשל, יום חמישי לרוב הייתי עובדת עד 12 בערך (או מה שנקרא, חצות) ואז, שישי בבוקר, עד חמש אולי ואז, מוצ"ש מידי פעם. העבודה הייתה לי קלה מאוד קרובה לבית, אנשים נחמדים לא יכולתי לסבול, את היחס, מההנהלה אני חושבת, הזילזול של המנהל .... הוא נראה טוב בצורה מרושלת כזאת, מהאנשים האלו שלא צריכים להתאמץ לא היה מזיק לו קצת... מה שנקרא, יחסי אנוש מבחינת מנהל, הוא פנטסטי... כשהייתי מדברת איתו, תמיד לקח בחשבון מה שאמרתי העובדים צריכים להודות לי יותר, כי אני אמנם לא שם. אבל בזכותי, ורק בזכותי, זזו שם כמה ניירות. ת'אמת, שלא יודו לי. אני אוהבת למרוד, עשיתי מה שעשיתי בכייף פשוט, לא היה מקובל עלי כל יום להקרא לחדר המנהל "לנזיפה" אני חושבת שזה איכשהו הזכיר לי את היחס בבית שלא משנה מה אני עושה, בסופו של דבר - אני "ננזפת" ולא יצאתי מהבית בשביל, לקבל את אותו היחס בדיוק בעבודה. שטויות. זה רק עוד שלב שצריך לעבור, בשביל להעריך את החיים, ולהתקדם. או ליפול יש דברים הכרחיים בחיים כמו סבל. ומחשב... והפורום של בן חורין ; )
 

ב ן ח ו ר י ן

Member
מנהל
עבודה....

עבודה היא לא חיים ובית, באים לעבודה בשביל לעבוד, לסבול ולקבל כסף, לא כדאי להשלים חסכים מהבית או לשפר יחס שהיה בבית.
 

koryz

New member
זה נכון

אבל אולי זה חלק מללכת על הקצה בכל תחום זה פשוט, קורה. לפעמים, ואין לזה שום קשר לחכמה או מחשבה מוקדמת. לקחתי עצות מאנשים בלתי נכונים. בחרתי להסתכל על הדברים מנקודת מבט שאננית אבל יחד עם זה כמו שלא תגיד לנפגעת תקיפה מינית שהיא צריכה לשכב עם המפיק בשביל להתקדם בתפקיד חייה בתיאטרון הרי "באים לעבודה בשביל לעבוד, לסבול ולקבל כסף" לפעמים צריך לשים את הגבול וכאן יש לכל אחד גבול אישי אחר שוב, מה שעשיתי, היה מטופש מכל בחינה שהיא. ולו רק משום שאני "צריכה" את הכסף יחד עם זאת אני לא בטלנית. אין אצלי "לחפש" עבודה כשאני יוצאת באותו יום אני עובדת. חוץ מזה, שזה מצב מאוד משעשע להיות על הגבול זה לא הרי שאני עכשיו אשן על ספסל ברחוב, אני לא עד כדיי כך אבל - תאר לעצמך חיים על חשבונות העבר (כלומר חסכונות) יש בהם .. מה שנקרא, רגש!
 

ב ן ח ו ר י ן

Member
מנהל
את צודקת....

לפעמים יש גבולות לעבודה....בעצם אולי כדאי לא לעבוד ולהקדיש את הזמן לכתיבה-כמה כסף כבר צריך בשביל לחיות.....
 

koryz

New member
זה כשיוצאים מתוך הנחה

שהמטרה היא לחיות פעם לא היית מבקר את הכתיבה. (אבל אז מה הטעם? כל הטעם הוא לשתף ולקבל תגובה עניינית) כל צורה של תקשורת עם אנשים היא בעייתית. כשמחפשים מהם הצדקה לדברים שאנו בעצמנו איננו בטוחים בהם מה שיש לפנינו הוא מתכון בטוח לכישלון, אכזבה וחילוקי דעות. באמצע, בהתחלה ובסוף יש הסכמה אני לא מתווכחת איתך לא באתי לכתוב כאן בשביל להתווכח וכשאתה צודק בוודאי שאין לי מה להגיד לא העריכו אותי כמו שצריך עד היום אני לא מתפלאת כי זה מה שבחרתי להציג (עוד שידלתי אתכם הקוראים כן להעריך אותי, כל כך פאתטי!) לא ציפיתי לקבל ביקורת, יחד עם זאת אני מוכרחה לציין שהיא הייתה במקום ו"האירה את עיני" (ואולי אם הייתי כותבת בקול כאן לפני שהתבצעה ההחלטה לא הייתי עושה שגיאות מסוימות) יש כאן דילמה גדולה מכיוון שמי שלא רוצה ביקורת פשוט לא משתף אני לא חיה על אי בודד ונוהגת כרצוני אני פועלת עפ"י שיקול דעת ברגע נתון ומשלמת מחיר מעל ומעבר על כל טעות שלי בהודעה המקורית רשמתי שיש הרבה סבל ואחד הדברים שמקלים על המציאות מבחינתי הוא הפורום הזה (מה שנכון) לא אמרתי מילה לגבי סבל בלתי מוצדק אני אדם ריאלי ומציאותי לצערי (בינינו, זה קצת הורס את טעם החיים) זה שלדעתי אני צודקת זה נכון זה לא עוזר לי אמנם אבל אולי היתה זו טעות לשתף (עשיתי טעות שהפסקתי לעבוד ושילמתי עליה לא רק בכסף אלא גם במחיר חברתי, נוסף על כך שכל מי שבעבודה כמובן ששונא אותי), חשבתי שאני אקבל כאן סוג של תמיכה (ולו רק איזושהי אמפטיה, אמנם לא ברור לי על מה) כמובן זה שאני משלה את עצמי לא אומר שעליך לשתף פעולה,ולפעמים אין כמו ביקורת עניינית בזמן הנכון (לצערי הטעות נעשתה) אני לא אומרת שאתה לא צודק רק שהכאבת לי מאוד ואני לא בטוחה שציפיתי לזה אחרת זה היה הרבה פחות נורא
 
למעלה