הביניים שלי (תשובה למרעישה )

[איןאריותכאלה]

הביניים שלי (תשובה למרעישה )

אני לא - אני לא שמחה אני לא נותנת לבעלי לגעת לי בבטן אני לא מתייחסת לעצמי כאילו אני בהריון אני לא חושבת מה יהיה אח"כ אני לא מדברת על זה אני לא קוראת על זה לא הוצאתי את בגדי ההריון (כבר יש בטן ), מסתדרת עם ג'ינס אחד, טייצים של הספורט ושמלות קיציות אני לא מרשה לעצמי להתחבר אבל אני מקווה

 

[כבשה0פועה]

מוסיפה גם אני בשרשור הזה

אמנם לא עברתי את מסכת ייסורים שמתקרבת למה שעברו בהקשר הילודה מרעישה, סנופי ואחרות, או בעניני בריאות איןאריות, אבל גם לי קשה היה להאמין שהכל יהיה בסדר, אז הדחקתי כמה שהתאפשר. לא שתפתי אנשים בהריון, כולל חלק מהסביבה הקרובה, עד לחודש החמישי. כולל הפורום כאן בעצם, לא רק לפני בדיקת הדופק אלא גם אחריה ואחרי אחריה. גם אחר כך לא הרגשתי אופטימיות ונמנעתי משיחות אקראיות על ההריון עם מי שאינו חלק מהפורום או קרובה אלי, כמעט עד סוף ההריון.
מקווה מאוד עבורכן.

 

[מרעישה בשקט]

תודה

עד כה חוץ מהפורום, שיתפתי את אמא שלי, 2 חברות טובות ואת הגננת של הבת שלי, שגם אותה אני מחשיבה בתור חברה טובה, וחשוב לי שהיא תהיה רגישה לתנודות בהתנהגות של הבת שלי.
אין לי בעיה לשתף כבר עכשיו את מי שארצה כתמיכה אם חלילה יהיו בעיות.

בניגוד לאיןאריותכאלה, אני כן שמחה, אני כן חושבת על עצמי כאילו אני בהריון, אני כן חושבת מה יהיה אח"כ גם מבחינת קביעת תורים לבדיקות, וגם על אחרי היום השמח שאולי יהיה אי אז בדצמבר 2017.

מזכירה לעצמי שהדבר שאני הכי חוששת ממנו כבר נקבע: או שהעובר נושא את הפגם שלי או שלא. הצ'יפ הגנטי רק יחשוף בפנינו את המידע.
למעשה בשלב הנוכחי יש לי מעט מאוד (אם בכלל) יכולת להשפיע על סיכויי ההישרדות של ההריון וכל שנותר הוא להמתין בסבלנות.

 

[כבשה0פועה]

מעריכה את הגישה שלך לחיים

בכל אחד מהפורומים בהם אני קוראת אותך.
הלוואי והפור נפל לטובתכם וימשיך כך מדי יום עד דצמבר וכמובן גם מדצמבר.

 

[אם הבנות2]

מבינה אותך מאוד מאוד מאוד... אבל!

מותר לך!
מותר לך לקוות. ולשמוח. וללטף את הבטן.
וללבוש בגדי הריון כדי שיהיה לך נוח.
ולהנות מהפרק זמן הזה שבו עוד הכל פתוח.
ואני לא סתם אומרת. אני הייתי כמעט כמוך בהריון הקודם שלי.
וזה עלה לי בבריאות.
מאחלת לך רק טוב!

 

[איןאריותכאלה]

אם הבנות תודה לך על הלב החם

אולי בהמשך ארגיש אחרת ואתנהג בהתאם, הלוואי, אבל גם אם לא זה בסדר מבחינתי. רק בריאות, אמן! עוד דבר שאני לא עושה - לא מתלוננת (אפילו לא מילה), גם לא בפני עצמי, "קשה לי" הושלך מהלקסיקון. ובהתאם - לא מתפנקת. מחזיקה חזק את מצבי הרוח, את ההורמונים, את חוסר השינה, את הריצות לשירותים, התאבון, הבחילות, הכל. אני חושבת שאולי זה המצב ההישרדותי שלי.

 

[אם הבנות2]

מובן מאוד

אני ככלל השתדלתי תמיד להתלונן רק בפני בעלי. קודם כל, כי אם כבר רק אני סובלת אז שהוא ייחפר קצת. וגם כי לסביבה לא נעים לשמוע קיטורים.
אבל בהריון הקודם קיבלתי כל בחילה וכל כאב באהבה.
אני מאמינה שבהמשך תרגישי אחרת. כל אבן דרך שעוברים בהריון נותנת עוד תקווה ומורידה לך עוד קצת פחד מהלב.
אבל ההקלה האמיתית הגיעה רק לאחר הלידה.