הביקורים אצל ההורים

הביקורים אצל ההורים ../images/Emo150.gif../images/Emo68.gif

בסופ"ש הקרוב אסע לבקר את הורי, ומקודם הייתי עם חבר שלי בביקור בבית הוריו. כל הביקורים הללו גרמו לי לחשוב על הזמן שמעבירים בבית ההורים בעת הביקור - לעומת איך שזה היה לגור שם. מטבע הדברים, כשמתגוררים בבית כל הזמן, אז עושים בו גם כל מיני דברים: לפעמים רבים עם האחים, לפעמים יושבים בחדר, לפעמים זה טלוויזיה, לפעמים שיחה עם ההורים. כל מיני. אבל עכשיו כשמבקרים, זה כבר לא לפרק זמן מאוד ארוך. כמה שעות, אולי סופשבוע. אז התחלתי לתהות, בהתחלה ביני לבין עצמי - אבל עכשיו אתכם, האם מהרגע שגרים בבית משלנו, מעבירים את הזמן בבית באופן שונה
כוונתי היא, האם למשל אתם משוחחים יותר עם הוריכם? האם אתם מבלים חלק גדול יותר מהזמן שאתם נמצאים בביתם במחיצתם - מאשר הייתם כאשר עוד גרתם שם? האם הדינמיקה בבית, או העיסוקים שלכם בו השתנו - עכשיו שזה רק לזמן מוגבל כל פעם
או לחילופין - האם אתם מעבירים את הזמן בדיוק באותה צורה כמו בעבר (טלוויזיה, אחים, חברים, שינה וכו') - רק פשוט פחות ממנו כי אתם נמצאים פחות?
 
ההורים שלי

גרים בצפון, ואני במרכז, ככה שכל פעם שאני באה זה לסוף שבוע ארוך. אין דבר כזה לקפוץ לארוחת ערב שישי... אני חושבת שאין שינוי מאוד גדול בדרך שאני מבלה את הזמן שלי שם - כשאני באה, אני באה למנוחת סוף שבוע שלי, ככה שאני עושה את הדברים הרגילים - טלוויזיה, מחשב, נפגשת עם חברים לפעמים. מה שכן השתנה זה הזמן שאני יושבת ומדברת עם ההורים. זה קורה הרבה יותר מפעם שאנחנו פשוט יושבים ומדברים. וזה מזכיר לי שכבר המון זמן לא הייתי אצלם, ויעברו עוד שבועיים עד שאני אסע הביתה....
 

עוזיג

New member
הבית

אני גר רבע שעה נסיעה מהבית ורואה את ההורים לפחות פעם בשבוע כי אני גר לא רחוק מסבא וסבתא שלי.אבל הסיבה המרכזית שיצאתי מהבית היא לא לגור יותר עם אחי הקטן באותו החדר וזה ממש עושה אותי מאושר.כל ערב כשהייתי חוזר מהעבודה או מהלימודים הייתי ממש מתבאס לחזור הביתה.אמא שלי גם לא מוותרת לי על ארוחת יום שישי בבית אבל מעבר לזה אני משתדל לא להגיע יותר מדי הביתה-בעיקר בגלל אחי.עכשיו אני בבית כבר כמה ימים בגלל הניתוח שעשיתי ואחי הקטן ממש מתעקש להזכיר לי למה אני כל כך לא סובל אותו.......
 

JustMeNow

New member
הכל השתנה

קודם כל החדר שלי הפך למעין חדר מחשב/עבודה אז זה כבר לא ממש החדר שלי... כשאני מגיעה הביתה זה לסופ"שים קצרים (שישי צהריים-שבת ערב) אני ישנה בחדר של אחותי הקטנה אבל רוב היום גוררים אותי לשיחות...הנה אבא בא להראות לי מייל שקיבל והנה אמא שלי חוטפת אותי מתחת לאף לשאול אותי מה חדש והנה אחותי הקטנה צועקת עלי לבוא לעשן איתה בחוץ ושאני אספר לה הכל על הפגישה עם הארגנטינאי (פרטים בבלוג...) והנה האמצעית בוכה על המפקדת שלה בצבא...כולם רבים על הזכות לדבר איתי- אני מרגישה ממש פופולרית...בקושי מצליחה לצאת בשישי בערב לחברה/ידיד בלי שיבכו מתי אני חוזרת ולאיפה אני הולכת... פעם בבית היתי פשוט יושבת שעות מול הטלויזיה והמחשב- ועכשיו מרוב געגועים אלי נעשתי LITLLE MISS POPULARITY...לא עוזבים אותי לשניה בשקט
 

tali_le

New member
דווקא אותו הדבר בדיוק

וזה חצי מהקסם אני אצל אמא שלי עכשיו, אני חולה וחשתי צורך בהתפנקות לכמה ימים - אז באתי לכאן אז אני יושבת על המחשב, רואה טלוויזיה, מדי פעם דמברת עם אחותי או משחקת עם הכלב מכינים לי המון תה ואני מבשלת שטויות וזהו לא מאוד שונה למרות שתדירות השיחות "נפש" עלתה עכשיו בגלל מיעוט הזמן טלי
 

gal-or

New member
האמת היא,

שפתאום אנחנו רואים את ההורים שלנו באור אחר. פתאום אנחנו רואים איך זה שצריך לשלם חשבונות, איך זה שצריך לנקות ... עדי
 
למעלה