הביקורת שלי - ארוך!
זוכרים שאמרתי שכבתי לעצמי מעין מכתב ביקורת? אז הנה אני מביא אותו לפניכם. אם תוכלו לקרוא אותו בצורה אובייקטיבית ועניינית, אני אודה לכם. אה, וזה קצת ארוך
____ שלום, אני ניר, בן 19 ואמור להתנדב ולהתגייס ב-30.12.04. ביקשתי להגיע לחיל המודיעין, מתוך רצון לשרת בחיל כיוון שאני מוצא בו עניין, תוכן וחשיבות. כמו כן, אני חושב שאני אוכל לתרום את מירב יכולותיי בתפקיד בתחום, תפקיד שמראש אני מוצא בו עניין. התמיינתי לתפקיד כלשהו וקיבלתי תשובה שלילית לגביו, ולאחר מכן לגבי החיל כולו. עוד לא עברתי תחקיר ביטחוני, הנתונים שלי לא בעייתיים, ואני לא מוצא סיבה לסירוב. ניסיתי לברר את הנושא, אבל כל פעם אני נשאר ללא תשובה. זה חשוב לי לדעת מה הסיבה, כדי שאוכל, במידת הצורך, להמשיך ולהתעקש על מנת שאוכל לקבל את מה שאני רוצה. במנהל הגיוס אני מקבל את התשובה "קטונתי" כל פעם מחדש, תשובה שמשמעה "אין מה לעשות, תוותר וקבל את הגזרה". כל ההתנהלות הזאת גורמת לתחושת אכזבה מהמערכת, עוד לפני שהספקתי להיכנס לתוכה. מציגים את ההתנדבות ואת היחס למתנדבים בצורה שונה לגמרי ממה שקורה בפועל. לדעתי הצבא אמור לבוא בזרועות פתוחות אל אותם אנשים שמעונינים לתרום את חלקם ולהיות חלק מהמערכת. בפועל - זה לא קורה, ולמרות התדמית הנחמדה של הפקידה ממנהל הגיוס, ולמרות היחס האישי כביכול, השירות שניתן למתנדבים לקוי ביותר לדעתי. אני יכול לתת דוגמאות אישיות לצורת ההתנהלות הלקויה: אני קיבלתי הצעות רק כחודש וחצי לפני מועד הגיוס שלי, תזמון מאוחר לכל הדעות. בזמן הארוך שחיכיתי לתא מתנדבים שייצור איתי קשר בנוגע לשיבוץ, פעלתי באופן עצמאי להגיע לתפקידים שהיו אטרקטיביים לטעמי בחיל המודיעין, באמצעות חברים שמשרתים בתפקידים יוקרתיים בחיל, דרך המלצות, דרך מכרים ולנסות להפעיל קשרים שיכולים להשפיע על הנושא. לא ככה חשבתי שיהיה, ולא ככה אני חושב שראוי לעשות. אני חושב שכשהמתנדב נכנס למערכת, המערכת צריכה לספק לו את השירות הטוב ביותר ופשוט מאוד לבצע את תפקידה ולדאוג לשיבוץ הנכון עבורו, בלי שהוא יצטרך להתמודד מולה לבדו. מה גם, שאין לו כל עמדת כוח או כלים כדי להתמודד מולה כמו שצריך. למשל, אפילו לוועדה הרפואית נאלצתי להפעיל קשרים כדי לזרז את התהליך, או אם לדייק, למנוע את הסחבת שמאפיינת את הביורוקרטיה סביב הנושא. בגלל המועד המאוחר, לא נותרו עוד הרבה אפשרויות לשיבוץ ואופציות רבות נחסמו בפניי, ואני מרגיש שזה מקשה עליי לממש את הפוטנציאל שלי ולתרום בתחומים שאני באמת יכול לתרום בהם. חזרתי לא מזמן משיחה עם קמ"ן בפלס"ר צנחנים כחלק מאחת מאפשרויות השיבוץ שלי. אותו קצין סיפר לי בכנות שהיחס למתנדבים ביחידה שלו היא שונה ממה שמספרים. המתנדבים שם שומרים, עושים מטבחים ועושים תורנויות כמו כל חייל, וכל אלה לא בשם "ערך השוויון" ולשם השתלבותם של המתנדבים. חוץ מהעובדה שזה אסור, סיבה חשובה כשלעצמה, זה מזלזל בכבודם של המתנדבים ושולל מהם איזושהי פריווילגיה שממנה הם יכולים ליהנות במהלך שירותם. אותו קצין סיפר לי גם על מתנדב שקבל את מפקד היחידה שביקש ממנו לעלות לשמירה. מפקד היחידה ננזף וקיבל הערה בתיק האישי. אותו מפקד, לאחר מכן, עבר תפקיד וזה שבא אחריו נהג באותה צורה. משמע - זהו עדיין היחס למתנדבים ביחידה. הפקידה במנהל הגיוס הופתעה לשמוע ואמרה שיותר לא תשלח אליהם אנשים. אבל מה יהיה כשהיא תסיים את תפקידה? גם זו שתחליף אותה תדע מזה? אני בספק. אני יודע שאני שלילי בביקורת שלי, אבל כאמור, אני מאוכזב מהיחס ומ"שירות הלקוחות" למתנדב. אני חושב שהעניין נערך בצורה לא מקצועית ולא ניתן היחס האופטימלי שיכול להינתן. המתנדב המיועד צריך שתהיה מאחוריו תמיכה כלשהי, ולא רק פקידה שאחראית על שיבוצו לפי מה שמופיע לה במחשב. כשיקבל תשובה שלילית כלשהי וירצה להתעקש בכל זאת, צריך להיות לו גיבוי וסיוע, מישהו שבאמת ילווה אותו בדרך להשיג את מה שהוא רוצה. באופן אישי, אני יכול להגיד שכשביקשתי לדבר עם הקצינה במנהל הגיוס, או עם מישהו אחר בעל עמדת השפעה גדולה יותר, נעניתי בתשובה שלילית ועיקשת, שנראה שהיא נובעת לא מתוך התחשבות במלש"ב ורצון לעזור, אלא מתוך עקשנות מיותרת שייתכן שנובעת מתוך מניעים אישיים. כך או כך, זה לא משנה, המצב נשאר כשהיה. אני מודע לזה שהנימה שמובעת בביקורת שלי היא נימה שלפיה כביכול הצבא צריך לעמוד לרשות המתנדב ולפרוס בפניו שטיח אדום, אבל לא זאת הכוונה שלי. העניין הפשוט הוא, שיחס מעודד, ולא רק בתיאוריה, נחוץ כדי לדרבן את המתנדב להמשיך בתהליך ולגרום לו להרגיש שהוא עושה את המעשה הנכון בכך שהוא מבחירה נכנס למערכת הצבאית. דבר נוסף שמטריד אותי הוא הדעה של חלק מהאנשים שחושבים שמערך המתנדבים, רעיון יפה ככל שיהיה, הוא בעצם כוח אדם שלא נחוץ ובכלל היה פטור משירות. דעה זו גורמת לכך שהיחס כלפי המתנדב ושיבוצו יהיו מושפעים מכך, ובעצם יהיו מעין מצב של פשרה ולא מצב שבו באמת ניתנת למתנדב הזכות להגיע למקום בו הוא בוחר לשרת. נתקלתי בהרבה אנשים שחושבים שהם חלק מיחידת הסברה צבאית וניסו להסביר לי את הנושא ומדוע הגישה שלי תמימה, לכאורה. תמימה ככל שתהיה, אני משוכנע בצדקתי. יחס לקוי, או התנהלות לקויה בנוגע לתהליך ההתנדבות, הם בעצם מעין ירייה ברגלה של המערכת. _______ אשמח לקבל תגובות ודעות לגבי המכתב, או גם עיצות מה לעשות איתו ולמי להפנות אותו, במידה וארצה. נ.ב. קחו בחשבון שזו התרשמות אישית מהניסיון שלי. אני מודע שיש הסתייגויות או ניסיון של אנשים אחרים שראו את העניין כחיובי ביותר. תודה רבה ומצטער על האורך והפלצנות
זוכרים שאמרתי שכבתי לעצמי מעין מכתב ביקורת? אז הנה אני מביא אותו לפניכם. אם תוכלו לקרוא אותו בצורה אובייקטיבית ועניינית, אני אודה לכם. אה, וזה קצת ארוך
____ שלום, אני ניר, בן 19 ואמור להתנדב ולהתגייס ב-30.12.04. ביקשתי להגיע לחיל המודיעין, מתוך רצון לשרת בחיל כיוון שאני מוצא בו עניין, תוכן וחשיבות. כמו כן, אני חושב שאני אוכל לתרום את מירב יכולותיי בתפקיד בתחום, תפקיד שמראש אני מוצא בו עניין. התמיינתי לתפקיד כלשהו וקיבלתי תשובה שלילית לגביו, ולאחר מכן לגבי החיל כולו. עוד לא עברתי תחקיר ביטחוני, הנתונים שלי לא בעייתיים, ואני לא מוצא סיבה לסירוב. ניסיתי לברר את הנושא, אבל כל פעם אני נשאר ללא תשובה. זה חשוב לי לדעת מה הסיבה, כדי שאוכל, במידת הצורך, להמשיך ולהתעקש על מנת שאוכל לקבל את מה שאני רוצה. במנהל הגיוס אני מקבל את התשובה "קטונתי" כל פעם מחדש, תשובה שמשמעה "אין מה לעשות, תוותר וקבל את הגזרה". כל ההתנהלות הזאת גורמת לתחושת אכזבה מהמערכת, עוד לפני שהספקתי להיכנס לתוכה. מציגים את ההתנדבות ואת היחס למתנדבים בצורה שונה לגמרי ממה שקורה בפועל. לדעתי הצבא אמור לבוא בזרועות פתוחות אל אותם אנשים שמעונינים לתרום את חלקם ולהיות חלק מהמערכת. בפועל - זה לא קורה, ולמרות התדמית הנחמדה של הפקידה ממנהל הגיוס, ולמרות היחס האישי כביכול, השירות שניתן למתנדבים לקוי ביותר לדעתי. אני יכול לתת דוגמאות אישיות לצורת ההתנהלות הלקויה: אני קיבלתי הצעות רק כחודש וחצי לפני מועד הגיוס שלי, תזמון מאוחר לכל הדעות. בזמן הארוך שחיכיתי לתא מתנדבים שייצור איתי קשר בנוגע לשיבוץ, פעלתי באופן עצמאי להגיע לתפקידים שהיו אטרקטיביים לטעמי בחיל המודיעין, באמצעות חברים שמשרתים בתפקידים יוקרתיים בחיל, דרך המלצות, דרך מכרים ולנסות להפעיל קשרים שיכולים להשפיע על הנושא. לא ככה חשבתי שיהיה, ולא ככה אני חושב שראוי לעשות. אני חושב שכשהמתנדב נכנס למערכת, המערכת צריכה לספק לו את השירות הטוב ביותר ופשוט מאוד לבצע את תפקידה ולדאוג לשיבוץ הנכון עבורו, בלי שהוא יצטרך להתמודד מולה לבדו. מה גם, שאין לו כל עמדת כוח או כלים כדי להתמודד מולה כמו שצריך. למשל, אפילו לוועדה הרפואית נאלצתי להפעיל קשרים כדי לזרז את התהליך, או אם לדייק, למנוע את הסחבת שמאפיינת את הביורוקרטיה סביב הנושא. בגלל המועד המאוחר, לא נותרו עוד הרבה אפשרויות לשיבוץ ואופציות רבות נחסמו בפניי, ואני מרגיש שזה מקשה עליי לממש את הפוטנציאל שלי ולתרום בתחומים שאני באמת יכול לתרום בהם. חזרתי לא מזמן משיחה עם קמ"ן בפלס"ר צנחנים כחלק מאחת מאפשרויות השיבוץ שלי. אותו קצין סיפר לי בכנות שהיחס למתנדבים ביחידה שלו היא שונה ממה שמספרים. המתנדבים שם שומרים, עושים מטבחים ועושים תורנויות כמו כל חייל, וכל אלה לא בשם "ערך השוויון" ולשם השתלבותם של המתנדבים. חוץ מהעובדה שזה אסור, סיבה חשובה כשלעצמה, זה מזלזל בכבודם של המתנדבים ושולל מהם איזושהי פריווילגיה שממנה הם יכולים ליהנות במהלך שירותם. אותו קצין סיפר לי גם על מתנדב שקבל את מפקד היחידה שביקש ממנו לעלות לשמירה. מפקד היחידה ננזף וקיבל הערה בתיק האישי. אותו מפקד, לאחר מכן, עבר תפקיד וזה שבא אחריו נהג באותה צורה. משמע - זהו עדיין היחס למתנדבים ביחידה. הפקידה במנהל הגיוס הופתעה לשמוע ואמרה שיותר לא תשלח אליהם אנשים. אבל מה יהיה כשהיא תסיים את תפקידה? גם זו שתחליף אותה תדע מזה? אני בספק. אני יודע שאני שלילי בביקורת שלי, אבל כאמור, אני מאוכזב מהיחס ומ"שירות הלקוחות" למתנדב. אני חושב שהעניין נערך בצורה לא מקצועית ולא ניתן היחס האופטימלי שיכול להינתן. המתנדב המיועד צריך שתהיה מאחוריו תמיכה כלשהי, ולא רק פקידה שאחראית על שיבוצו לפי מה שמופיע לה במחשב. כשיקבל תשובה שלילית כלשהי וירצה להתעקש בכל זאת, צריך להיות לו גיבוי וסיוע, מישהו שבאמת ילווה אותו בדרך להשיג את מה שהוא רוצה. באופן אישי, אני יכול להגיד שכשביקשתי לדבר עם הקצינה במנהל הגיוס, או עם מישהו אחר בעל עמדת השפעה גדולה יותר, נעניתי בתשובה שלילית ועיקשת, שנראה שהיא נובעת לא מתוך התחשבות במלש"ב ורצון לעזור, אלא מתוך עקשנות מיותרת שייתכן שנובעת מתוך מניעים אישיים. כך או כך, זה לא משנה, המצב נשאר כשהיה. אני מודע לזה שהנימה שמובעת בביקורת שלי היא נימה שלפיה כביכול הצבא צריך לעמוד לרשות המתנדב ולפרוס בפניו שטיח אדום, אבל לא זאת הכוונה שלי. העניין הפשוט הוא, שיחס מעודד, ולא רק בתיאוריה, נחוץ כדי לדרבן את המתנדב להמשיך בתהליך ולגרום לו להרגיש שהוא עושה את המעשה הנכון בכך שהוא מבחירה נכנס למערכת הצבאית. דבר נוסף שמטריד אותי הוא הדעה של חלק מהאנשים שחושבים שמערך המתנדבים, רעיון יפה ככל שיהיה, הוא בעצם כוח אדם שלא נחוץ ובכלל היה פטור משירות. דעה זו גורמת לכך שהיחס כלפי המתנדב ושיבוצו יהיו מושפעים מכך, ובעצם יהיו מעין מצב של פשרה ולא מצב שבו באמת ניתנת למתנדב הזכות להגיע למקום בו הוא בוחר לשרת. נתקלתי בהרבה אנשים שחושבים שהם חלק מיחידת הסברה צבאית וניסו להסביר לי את הנושא ומדוע הגישה שלי תמימה, לכאורה. תמימה ככל שתהיה, אני משוכנע בצדקתי. יחס לקוי, או התנהלות לקויה בנוגע לתהליך ההתנדבות, הם בעצם מעין ירייה ברגלה של המערכת. _______ אשמח לקבל תגובות ודעות לגבי המכתב, או גם עיצות מה לעשות איתו ולמי להפנות אותו, במידה וארצה. נ.ב. קחו בחשבון שזו התרשמות אישית מהניסיון שלי. אני מודע שיש הסתייגויות או ניסיון של אנשים אחרים שראו את העניין כחיובי ביותר. תודה רבה ומצטער על האורך והפלצנות
