הביתה הביתה

הביתה הביתה

אז הנה, אני נוסעת הביתה. ביום שלישי, 29/10, אני יוצאת לי לדרכי הביתה לישראל, אחרי שנה וחצי כמעט מאז ראיתי את חבריי ומשפחתי בפעם האחרונה. הבטן כבר מתעגלת לה, החברים שלי כאן נורא מעורבים בהריון, הילדה שלי כזאת הילדה של החבר´ה וזה נחמד. פתאום בצורה מוזרה ביותר אפילו מתחילים איתי על ימין ועל שמאל!
ואני ממש לא מבינה את זה, אבל זה מחמיא ונחמד. ואפילו יש לי מישהו אחד נחמד שמלטף לי את הבטן ומחבק אותי ומזכיר לי לקחת ויטמינים והולך איתי לרופא. זאת לא אהבה וזה לא הרבה אבל זה נחמד שקצת פחות קר בלילות... ואני מתרגשת נורא לקראת הנסיעה, לא ראו אותי שם המון זמן, 30 ס"מ מאורך השיער ו-15 ק"ג מהמשקל נעלמו להם מאז הפעם האחרונה בה ראו אותי, ומאז גם נוספה לה בטן מתעגלת... ואני נורא מתרגשת. ואפילו קבעתי סקירת מערכות וכשיהיו תמונות אני אראה לכם! מקווה שלכולכם יש שבוע עמוס ונחמד, כי שלי הולך די טוב בינתיים ואני שמחה בחלקי למרות שמתרגשת ופוחדת מהתחלות חדשות שעומדות בפניי. וזה, רק רציתי לשתף אתכם, ובקרוב גם אני אהיה בארץ הקודש, שוב. אני
 
../images/Emo45.gif הוריי טסים באותו יום לספרד ../images/Emo6.gif

יופי שאת חוזרת!!! מאמינה שתקבלי מחמאות וזה תמיד נפלא
את חוזרת סופית? או שזה רק לחתונה? אני יודעת שהדברים יסתדרו, גם אם לפעמים יהיה מאוד קשה. מי יודע? אולי אפילו הבן-דוד יתרצה?!? נסיעה טובה!!! וברוכה הבאה
 

רותם111

New member
ברוך שובך ומזל טוב על

האיש שמלטף את הבטן. רואה על כל דלת שנסגרת יש דלת אחרת שנפתחת.
 
אני מודה

שבלי קשר אליו דברים מתחילים להסתדר. הפרידה כבר לא נראית לי נוראית כל כך, הכל נראה אחרת. אני מתחילה לחשוב על ללכת בדרכה של חגית ולא לדרוש ממנו דבר, לא לרשום אותו כאב ולא לתת לו אפילו את האופציה להכנס לחיינו. זה בכלל לא נראה לי כל כך נורא ועצוב. החברים שלי משתתפים בהריון הזה בצורה פעילה וזה כל כך יפה בעיניי. לילדה שלי לא יחסרו אבות וכל מיני דודים/דודות שיאהבו אותה מאוד. אני חושבת על עצמי לפני מספר חודשים, איך שלא האמנתי שבחיים יש לי סיכוי להכנס להריון. והנה בא מישהו שם למעלה והפך לי את הכל, אבל אפילו עם כל נקודות השבירה הקטנות שעדיין מופיעות, הכל נראה יציב ומעשי עכשיו, האנרגיות חזרו לפעום לי בגוף, אני יודעת שאני אצליח לבד ואני גם יודעת שלא אהיה באמת לבד, ובכלל - הילדה שלי תהיה מאושרת והכל יבוא על מקומו. בקיצור רציתי רק לספר לכם, שמשהו קרה לי בשבועות האחרונים. אולי קצת שתקתי, קצת בכיתי, קצת צחקתי, קניתי קצת בגדי הריון והראיתי לאמא את הבטן דרך המצלמה של המחשב... ניתקתי קצת קשר עם אבא והבהרתי שאם הוא לא יכול לתמוך ולפרגן אני לא רוצה לשמוע, הודעתי לאמא נחרצות שהברירה היחידה שלה היא לקבל את זה ולשמוח כי אחרת היא לא תהיה סבתא, והיא מקבלת ושמחה ומחכה לראות אותי ואת הבטן ואולי אפילו תלך איתי לסקירה. לאט לאט, הצלחתי להסיר מעליי את עול הלחץ של המשפחה. הצלחתי להקיף עצמי באנשים שאוהבים ותומכים ומפרגנים ולנתק את אלה שלא. הצלחתי להתגבר על פרידה שחשבתי שתהרוס אותי כליל. הצלחתי להתנתק רגשית מהפחדים שמציפים אותי כל הזמן ולהחזיר לעצמי את הבטחון ביכולת שלי להיות האמא הכי מדהימה שיש, ואפילו קצת החזרתי לעצמי את האמון באדם ובעולם. ולגבי הבן-דוד, וכל האחרים שחושבים שמניפולציות רגשיות יערערו אותי, אולי הם צדקו לפני חודשיים, אבל עכשיו הם טועים ובגדול. אני חזקה ואני עצמאית ואני לא צריכה טובות מאף אחד, ואת התמיכה שלי אני מקבלת בכמויות אדירות מהסובבים אותי וזה כל מה שחשוב. נשיקות לכולם אני
 
מתרגשת ביחד איתך ../images/Emo13.gif

כייף לשמוע. "הבייתה" תמיד עושה מצב רוח טוב , כנראה וגם עושה רושם שדברים מתחילים להסתדר.
WELCOME HOME​
גם אם זה רק חוםפשת מולדת. בתקווה שתמצאי כאן מקום נח חמים ואוהב , לתמיד. ותמשיכי להיות כל מה שאת מעידה על עצמך :" אני חזקה ואני עצמאית ואני לא צריכה טובות מאף אחד, ואת התמיכה שלי אני מקבלת בכמויות אדירות מהסובבים אותי וזה כל מה שחשוב" תתלי לך את זה על המקרר , איפה שהוא לא יהיה
 
על המקרר, במכונית, ואחד בתיק

שלושה העתקים, לכל צרה שלא תבוא. אפילו לפסיכולוגית שלי הראיתי את התמונה.
 

העקשנית

New member
ברוכה הבאה סופה ובהצלחה../images/Emo24.gif../images/Emo45.gif

קצת מתנצלת שלא יצא לי לקרוא את כל מה שכתבת וכל מה שאת עוברת. אבל מבינה שההריון מתקדם ושאת חוזרת ארצה. שיהיה לך בהצלחה. תהיי חזקה. כשרוצים ומאמינים, וחושבים חיובי-הכל בסוף מסתדר.
 
למעלה