הבית של אבא...

  • פותח הנושא ophra
  • פורסם בתאריך

ophra

New member
הבית של אבא...

הבאתי אותם היום, את הגורים שלי, לבית-החדש-של-אבא. בדרך כלל הוא בא לקחת אותם, אבל עבר דירה לפני יומים וביקש שאקפיץ אותם אליו. כמובן שהסכמתי. הילדים התרגשו (למרות שכבר ראו את הבית החדש לפני המעבר) הוא קיבל אותם בגדר, בכניסה... והזמין אותי להכנס ולהציץ היא היתה שם. החברה שלו. באמת שאין לי שום דבר נגדה והיא נראית בסדר ומבחינתי הוא עשה את הבחירה המוצלחת ביותר שאפשר, כי גם הילדים שלי מחבבים אותה, ויש לה ילד משלה, והכל בסדר. אבל היה מביך.... כי נכנסתי לטריטוריה "שלה". והוא סידר להם חדר, מאד חמוד, ולידו החדר של הבן שלה. ויש להם גם חדר משחקים/טלוויזיה/מחשב שם... גדול ומרווח וסלון נחמד וגינה ענקית מהסוג של פעם עם המון עצים... ומצד אחד - באמת שמחה בשבילו. הוא נראה מבסוט וגאה (היא נראתה בעיקר מותשת מההעברה...) ושמחה שלילדים יש מקום נעים וטוב להגיע אליו כשהם באים אליו.. אבל התחושה הזו, שלילדים שלי באמת יש עוד בית... נעים וטוב ו"משפחתי" כזה... כל - כך כאבה.... נכון שגם הגעתי לשם במצב רע... מצב רוח נוראי (אחרי מריבה איומה עם חברה-הכי-טובה-בעולם) הרגשה פיזית רעה (ש"נסחבת" כבר שבועיים וכנראה שתהיה כרוכה עכשיו בכל מיני בדיקות ופרוצדורות....) ואולי, אם הייתי מגיעה לשם ביום "רגיל" שלי הייתי רואה רק את הצדדים הטובים של המצב הזה (ויש. הרבה) אבל זה לא היה המצב.... ביציאה החוצה הוא ליווה אותי לשער ושאל מה שלומי (יודע שיש טיפה סיבוכים בריאותיים) אמרתי "בסדר"... (פיזית אני באמת בסדר... לא משהו שצריך לדאוג בגללו) שאל אם צריכה עזרה על זה כבר לא יכולתי לענות... הדמעות עלו בגרון וידאתי שמשקפי השמש יושבות טוב על הפרצוף הסתובבתי, נתתי חיוך קטן ומאולץ אמרתי "תודה, אני אגיד אם אני צריכה... סתם יש לי כמה ימים רעים" ונסעתי. בוכה בדמעות ובקול רם (בפעם השלישית ביומיים) מצטערת אם הכנסתי לכם דכאון בדיוק עם כניסת הסופשבוע.... הייתי חייבת לשפוך.
 
../images/Emo24.gif מה פתאום להצטער? טוב ששפכת

בגלל זה אנחנו כאן. ואם אני יכולה לעזור בריאותית - צרי קשר במסרים. אפילו רק לשמוע או לתת עיצה וכיוון. קשה לפרגן בכייף כשאנחנו עדיין בתוך מאבקי קיום לא נורא!! נשמע שנתת הופעה גדולה!!
 

ophra

New member
תודה נאווש....

בריאותית אני בסדר, תודה.... ז"א - לא מאה אחוז.. אבל לא משהו רציני לשם שינוי אני מטפלת בעצמי (בתחום הזה, של בריאות) כמו שצריך וזה יעבור נתתי הופעה גדולה....? לא יודעת....
כבר היו לי גדולות ממנה...
כמה שאת צודקת בדבריך... "קשה לפרגן כש..." (כמו תמיד) רק טוב וסופשבוע נעים
 
עפרה יקרה ../images/Emo23.gif../images/Emo9.gif

אני מקווה שאת בסדר גמור. המון המון בריאות ואושר
אני מקווה שתרגישי טוב יותר... ויש לי רק עוד דבר אחד להגיד, כי אני יודעת שאם אני אגיד משהו אחר זה יישמע ממש טיפשי.. אין בעולם אהבה, כמו אהבה של אמא. ותזכרי את זה תמיד תמיד. גם כשטיפה עצוב. הגורים מתים עלייך, ותאמיני לי, שלפעמים, דברים חומריים, לא משתווים לאהבה. אוהבת,
 
הבית של אבא ../images/Emo10.gif

לפעמים אני חושבת שהייתי רוצה שיהיה באיזה מקום "הבית של אבא" , לג´וניור. מה לפעמים . תמיד ! כלומר הוא ישנו. באיזה מקום. מקום שאנחנו לא מכירים. רק מלראות את הבעת פניו מגיע לְבית של אבא , ושיקבלו אותו שם , הייתי נמסה מאושר. עפרה, חבילות על גבינו - הרוח אֵיתן
 

ophra

New member
אני יודעת אביגיל...

שבהרבה מובנים אני ברת-מזל אני והגורים שלי... עכשיו, בפרספקטיבה של יום וחצי מאז ה"אינסידנט" יודעת להגיד שמה שבאמת כאב זה לראות אותו פוצח ככה בחיים חדשים שגם זה כמובן טוב ומשמח בעקרון אבל לפעמים קשה לראות כשאני עדיין לא... וכשאני נמצאת דווקא בנקודת שפל (זמנית).... שבוע נעים לכולם
 
אז טגידי ../images/Emo13.gif

נו , טוף. גם אני לא רואה גאות באופק , משום מה. הדכדוך אוכל בי. דוחה את הלילות בעוד שעה ועוד שעה , עד לפנות בוקר. מפנה מקום למחשב במקום למחשבות. בלהעסיק את עצמי מול תמונות ואותיות מרצדות. במקום בפנקסנות עם עצמי. ובכל זאת , ה(נ)דודים באים . והבוקר עוד רחוק. ומרגישה כולי כמו בבור סופג ענק. וזה בזמנים שאני אמורה להיות צוהלת ושמחה. אז , בלית בריה - אין כמוני מסיכה.
 

העקשנית

New member
הבית של אבא והבית של אמא-תגובה../images/Emo82.gif

שלי שהגבתי בפורום אחר. כאן
 

ophra

New member
עקשנית את מתבלבלת

ביני לבין עוף-כנף. שתינו "עפרה" אבל שתי נשים שונות.... גם ההודעות והנושא היו אחרים אבל לא משנה.
 

העקשנית

New member
הנה התגובה שחיפשתי../images/Emo92.gif

והאמת שיש לי הרבה לספר לך איך זה היה אצלי. בהזדמנות אם תרצי לשמוע. תגובתי
 
למעלה