הבלאגניסט

הבלאגניסט

בני בן ה17 בלאגניסט ברמות על כל החדר שלו זרוע בגדים על הספריה, על הרצפה, על המיטה ובין לבין ..ספרים, דפים, דיסקים למחשב והוא עצמו שמח וטוב לב כשאני נכנסת לחדר שלו אני נאלצת לדרוך על בגדיו אני מעירה לו, אבל הוא ממש לא מתרגש ממני אני שואלת אותו איך אתה חי ככה איך אתה ישן בחדר כזה מבורדק, זה לא עושה לך אי שקט??? הוא עונה לי בשקט ובשלווה שירש את הבלאגן ממני ונכון שאני בלאגניסטית, אבל אני נלחמת כל הזמן בתכונה הזו שבי ולא הייתי רוצה לדעת שכך יראו חייו הבוגרים מה עושים אגב אחת לכמה שבועות אני מכריחה אותו לנקות לצידי ויחד אנחנו מסדרים אך אחרי יום כאילו כלום
 
שאלות ... ... ...

שלום לך אומנית בנשמה, ילדים ובמיוחד מתבגרים חיים בשקט ובשלווה עם הבאלאגן שלהם. בדרך כלל זה מפריע לנו, ההורים. האם בצעירותו הוא היה ילד מסודר? איך הוא מגיב אחת לכמה שבועות כאשר את מכריחה אותו לנקות לצידך? האם הוא נענה, משתף פעולה או מסרב? אם היו מבקשים ממך להגדיר את היחסים ביניכם. איך היית מתארת אותם? למה את מתכוונת "ולא הייתי רוצה לדעת שכך יראו חייו הבוגרים" מה מדאיג אותך? עינת גבע, מכון אדלר.
 
תשובות לשאלות

אז ככה בקטנותו הוא היה סוג של פדנט בגיל 3 הוא אכל באותה צלחת כחולה עם אותה כוס שתיה אדומה, היו לו כל מיני חוקים כאלו, שנתנו לי לחשוב שהוא יהיה מסודר ודקדקן היום כשאני מבקשת ממנו להרתם לסידור החדר הוא דוחה את העניין ובסוף מתרצה- גם כי כבר כל הארון שלו נמצא על הרצפה חחח יש ביננו יחסי אהבה וכבוד, כך שלא קושרת את היחסים ביננו לבלאגן כיום הוא מארח את חבריו בסלון הבית או בפינת האוכל, החדר כמובן מחוץ לתחום אני חוששת שבעתיד כשיחיה לבד הדבר יפגום בחייו, הוא לא יוכל לארח חברים יאבד חפצים חשובים, שהבלאגן ינהל אותו והעצלות תשתלט עליו כל כך מזכיר אותי בבית הוא עצל ואדיש, אבל בלימודים הוא מוביל ומפוקס
 
צפירת הרגעה

שלום רב אומנית בנשמה, הרבה מתבגרים שומרים באדיקות על הבאלאגן בחדר. מה הם אומרים לנו? זו חלקת אלוהים הקטנה שלי. המקום הפרטי שלי ובו אני רוצה לעשות כרצוני. ואתם, בבקשה, הגדולים אל תגידו לי מה לעשות. על אחת כמה וכמה אם אתם לא מסודרים ולא מדגימים את מה שאתם מבקשים ממני. "עיצוב" החדר הוא חלק מהצורך של המתבגרים לספרציה – אינדיבידואציה. כלומר, הצורך בנפרדות ובגיבוש ה"אני" האינדיבידואל האחד המיוחד והנפרד. מתבגרים ישמחו, כמו ילדים לקבל מאיתנו את התחושה שאנחנו מקבלים אותם גם עם החולשות שלהם. ברצוני לצפור צפירת הרגעה, יש לבנך וליחסים ביניכם מספר סגולות שיעזרו לו בעתיד: א. הוא היה ילד פדרנט – יש בסיס של סדר בתשתית אישיותו. ב. היחסים ביניכם הם של כבוד ואהבה. ג. בלימודים הוא מוביל ומפוקס. נתונים אלה הם המקור לאמונה ואופטימיות. בני אדם לומדים מתוצאות מעשיהם. יש סיכוי סביר שנער/אדם מבוגר, חכם ושקול כבנך, שירגיש את המחיר הכרוך באי סדר. יחווה קושי למצוא דברים חשובים, אובדן של דברים יקרים וכיו"ב נוכח בלאגניותו. יעצור ויחשוב מה הוא יכול לעשות כדי למנוע אי נעימויות מעצמו? נסי לחשוב האם היום בבית המשותף שלכם מזדמן לבנך לחוות את השלכות הבאלאגן שלו? האם שווה לו, האם כדאי לו לשקול שינוי? מה הוא מרוויח היום? בברכה, עינת גבע, מכון אדלר.
 
שינוי

אכן גם אני מאמינה שהשינוי יבוא כנראה אחרי שהוא יחווה כמה מפחי נפש בעקבות הבלאגן ובינתיים כנראה צריך לחכות בסבלנות
 

galv7

New member
דוגמא אישית

הי, אם יורשה לי לומר, דוגמא אישית של שמירה על סדר הינה הדרך בה תוכלי ללמד את בנך על חשיבות הדבר, ובאותה הזדמנות לשמור על מערכת יחסים תקינה. ניתן לבקש מהנער לשמור על סדר באותם מרחבים ציבוריים בבית (המשותפים לכולם) בעוד והחדר הוא בדיוק המקום בו הוא "מתנסה" באיזור שהינו פרטי לגמרי, ושבו כל חדירה ל"ניסוי" שהוא מבצע שם עלולה להסתיים במריבה שתוצאותיה לא בהכרח מצדיקות את השיעור שמנסים ללמד אותו. את מספרת על ילד חברותי, שיודע לכבד את המילה שלך כשהוא מרגיש שזה ממש חשוב לך. לדעתי יש לכבד אותו בחזרה, כשהוא מתעקש רוב הזמן לשמור על ה"עיצוב" שמקובל עליו (עוד פעם, רק במרחב האישי שלו). נסי לשנות גישה ואני בטוח שתגלי שהוא מעריך את הכבוד, ואולי ירתם לעניין לעיתים מבלי שתבקשי (אל תבני על זה :))
 
דוגמא אישית לא היתה מזיקה

דוגמא אישית בהחלט לא היתה מזיקה הבלאגן הוא במרחב הפרטי שלו בעיקר אחרי שאנחנו מסדרים אני אומרת לו נכון שככה יותר נעים תראה איזה כיף- והוא מסכים איתי בחיוך וכן יותר נעים לו לישון על מיטה פנויה - אבל הוא לא מעוניין לשלם את מחיר החופש אני בעד חופש עיצובי אבל נראה לי שפה עברנו את גבול הטעם הטוב אולי בעתיד הוא יקח אחריות רבה יותר וישנה את ההתנהלות א מ ן
 
עוד אפשרות - לבנות הסכם

שלום רב אומנית בנשמה, יש עוד אפשרות, על בסיס היחסים הטובים שלכם אפשר לנסות לבנות עם בנך הסכם. הסכם שיהיה הוגן ויתאים לשני הצדדים. הסכם שיאפשר המשך חיים משותפים עם הבנה וקצת יותר הרמוניה גם בתחום הסדר. מה דעתך? עינת גבע, מכון אדלר.
 
למעלה