הבלגן חוגג...
לאחר נסיון לא טוב עם תרופת ה"רספירדל" שגרם לאימי תסמונות של קשיון שרירים עד לכדי גוף קשה שלא יכול לשכב ישר במיטה, ולאחר תקופת "שטיפה" של כ- 3 שבועות מהתרופה הזו. ולאחר שכבר היה חשש (בעצם עדיין קיים) למחלה נוספת על האלצהיימר, סוג של פרקינסון משולב עם אלצרהיימר (נקרא לויבודי) אימי מקבלת שילוב של תרופה נגד קשיון השרירים וקשיי ההליכה (דופיקל) ותרופת הרגעה למצבים פסיכוטיים בשם "סרוקוול". אני רואה באימי דבר ראשון חזרה למצב פיזי סביר של הליכה עצמאית, קימה וישיבה כמעט ללא עזרה, וכן לילות טובים יותר של שינה כל כמה לילות. גם היכולת המילולית חזרה, מ שבתקופת הריספרדל לא אמרה אפילו "כן" היום אומרת משפטים שלמים, מילים בכמה שפות, ומילים חדשות שלא אמרה מזמן (למרות שאין תמיד קשר בניהם, או קשר למציאות). מה שקורה הוא מצב רוח נוראי, תוקפני (מילולית) כועסת על הכל אך במיוחד, והדגש פה על הבמיוחד על העובדת שהבאנו לה מזה מספר שבועות, שבתקופה שהיתה חדשה, וטיפלה בה צמוד היתה אימי נשענת עליה ונעזרת בה ומלאת גרשות חיבה ותודה כלפיה. משהו השתנה. היא ממש לא סובלת אותה ודואגת שכולם ידעו את זה. אנחנו כרגע לא מתחשבים לדעותיה, כי היה לנו מאוד קשה להשיג עובדת, וזו שאצלנו יקרה לנו מפז. היא בעלת רקע רפואי, אחות במקצועה, בעלת יוזמה ומסירות, ואינה נרתעת מעבודה קשה. אנחנו יודעים שהתגובות של אמא נובעים מה"כימיכלים" שמסתובבים אצלה בראש. (כמו גם הסירוב שלה להתרחץ והסירוב שלה ללבוש חם,ועוד). כרגע העובדת ביקשה יומיים חופש להתאוורר ואז לחזור במצב רגוע יותר. נראה איך ההפרדה הזו תשפיע על אימי. מקווים לטוב, שיר
לאחר נסיון לא טוב עם תרופת ה"רספירדל" שגרם לאימי תסמונות של קשיון שרירים עד לכדי גוף קשה שלא יכול לשכב ישר במיטה, ולאחר תקופת "שטיפה" של כ- 3 שבועות מהתרופה הזו. ולאחר שכבר היה חשש (בעצם עדיין קיים) למחלה נוספת על האלצהיימר, סוג של פרקינסון משולב עם אלצרהיימר (נקרא לויבודי) אימי מקבלת שילוב של תרופה נגד קשיון השרירים וקשיי ההליכה (דופיקל) ותרופת הרגעה למצבים פסיכוטיים בשם "סרוקוול". אני רואה באימי דבר ראשון חזרה למצב פיזי סביר של הליכה עצמאית, קימה וישיבה כמעט ללא עזרה, וכן לילות טובים יותר של שינה כל כמה לילות. גם היכולת המילולית חזרה, מ שבתקופת הריספרדל לא אמרה אפילו "כן" היום אומרת משפטים שלמים, מילים בכמה שפות, ומילים חדשות שלא אמרה מזמן (למרות שאין תמיד קשר בניהם, או קשר למציאות). מה שקורה הוא מצב רוח נוראי, תוקפני (מילולית) כועסת על הכל אך במיוחד, והדגש פה על הבמיוחד על העובדת שהבאנו לה מזה מספר שבועות, שבתקופה שהיתה חדשה, וטיפלה בה צמוד היתה אימי נשענת עליה ונעזרת בה ומלאת גרשות חיבה ותודה כלפיה. משהו השתנה. היא ממש לא סובלת אותה ודואגת שכולם ידעו את זה. אנחנו כרגע לא מתחשבים לדעותיה, כי היה לנו מאוד קשה להשיג עובדת, וזו שאצלנו יקרה לנו מפז. היא בעלת רקע רפואי, אחות במקצועה, בעלת יוזמה ומסירות, ואינה נרתעת מעבודה קשה. אנחנו יודעים שהתגובות של אמא נובעים מה"כימיכלים" שמסתובבים אצלה בראש. (כמו גם הסירוב שלה להתרחץ והסירוב שלה ללבוש חם,ועוד). כרגע העובדת ביקשה יומיים חופש להתאוורר ואז לחזור במצב רגוע יותר. נראה איך ההפרדה הזו תשפיע על אימי. מקווים לטוב, שיר