הבן היקר של חמותי

[יפה בורוד]

הבן היקר של חמותי

או קיי, אז עד עכשיו רק קראתי, ועכשיו אני חייבת גם להגיב. גם לי יש חמות "מקסימה" ממש. אבל אחרי 4 שנות נישואין בלבד הגעתי למסקנה שהבעיה לא נעוצה בחמות שלנו אלא בבן היקר שלהן שאיתו התחתנו. תתפלאו אבל הוא יכול לחולל ניסים אם רק יציב אותה במקום, ואם פעם אחת לא תעזור אז מותר לנסות שוב ואם גם זה לא יעזור ותר לא להגיע. תאמינו לי( מהניסיון של גיסתי- אשת גיסי) זה עוזר. אז במקום להשקיע משאבים בחמות אנחנו צריכות להשקיע מאמצים בבעלנו האהוב שהוא בעלה!

 

[סיגליהיא]

יפה אמרת ולכן רק זאת הגישה הנכונה

ברגע שכולכן תלמדנה את "סדר הכפתורים הנכון" אצל הבעל, אז ...... השמים הם הגבול. (תגידי? זאת לא גיסתי (אשת אח בעלי) במסווה של צבע ורוד?)

 

[הגנובה]

פה קבור הכלב!!

הוא צריך להעמיד אותה במקומה. אם הוא לא עושה את זה... את נשארת חשופה בשטח וכל מאן דבעי יכול ליירט אותך כרצונו! מילים כדורבנות!! למרות שבמקרים מסויימים יש נסיבות מקילות (עבור הן יקיר לה)... קשה לי לפרט זאת כאן...

 

[bell2002]

גם לנו יש כאן מה לומר

פרט לזה שכמובן הבעל חייב להגן על אישתו. לנו הכלות אסור להרשות להתייחס אלינו לא בכבוד. אסור לנו להרשות לאף אחד לגמד את מעמדנו כסמכות ההורית העליונה, אסור לנו להרשות לאף אחד לבטל את מעמדנו. הרי אם לא היה מדובר באהבתנו לבעל, היינו מרשות למישהו להתנהג כך? היינו מזמן מעמידות את האדם הזה במקומו ומנתקים מגע. מנסיון, ברגע שהתחלתי להעמיד אותה במקומה, בנימה שקטה וללא צעקות, היא לא העזה להתעמת איתי יותר. עד אז רבתי עם בעלי למה הוא לא מגיב/מגן עליי והוא "המסכן" היה נבוך כי הוא בכלל לא הבין על מה אני מדברת (הוא, שגדל באוירה הזו של ביקורת, לא ראה דרך העיניים שלי עד כמה הביקורת פוגעת). החלטתי שאם אין אני לי, אף אחד לא לי. התחלתי לעמוד על שלי ולדרוש יחס של כבוד, הבהרתי במילים ברורות שלמקומות שלא נוח לי אני לא מגיעה. אז בוודאי שלא מנעתי מבעלי לבקר אותם עם הילדים אבל אם הם רצו לראות אותנו בחגים וארועים מיוחדים, הם היו חייבים להזהר בדבריהם. וכשאני הייתי משוכנעת לחלוטין בצדקת דרכי, הם השתכנעו גם. והיום, הגבולות ברורים לחלוטין.

 

[עציון]

בל, אני ממש איתך בדרכך.

אמרו למעלה שהבעיה מתחילה מהבן. הרי זו תמצית כל הבעיות בין הכלה לחמותה. הבן הוא המפתח לאושר או לסבל ביחסים. זו לא המצאת המאה. מימימם עברו והרבה. באמצעות הבן השתמשו שתי הצדדים לניגוח והאומלל בתווך מצד אחד "כבד את אביך ואת אמך" ומצד שני: "על כן יעזוב איש את אביו ואימו ודבק באשתו". לא אנחנו המצאנו את ה"התעללות" הזו בבן. ויפה מאוד שחלק מכם מבין שאם מעמידים את הבעל על מקומו ומבהירים לו מי פה הבעל הבית הרי בשורה תחתונה ההידורים מתיישרים והכלה זוכה לעדנה. אני מאמץ את גישתך ואפילו אם הדבר נעשה בתקיפות- דבר שאני טיפ טיפה התרחקתי בימי חיי מסגנון זה. אבל, המטרה מקדשת את האמצעים ומוטב כך.

 

[bell2002]

עציון, לא הבנתי מדבריך

אם אתה ציני או פשוט לא הבנת את דבריי. לא התכוונתי בכלל שהכלה והחמות "משתמשים" ו"מתעללים" בבעל למטרות ניגוח הדדי. לא התכוונתי בכלל שהבן "אחראי" ליחסים בין אשתו לאימו. התכוונתי לחלוטין שאל לנו הכלות להפקיד בידי הבעל (אם הוא לא עושה את בעצמו ומיוזמתו) את כבודן. כבוד נותנים למי שמכבדים את עצמו - בכל מקום ובכל מערכת יחסים. פשוט לקחתי על עצמי את "מלאכת ההגנה" על דרכי וחיי. גם במחיר של התעמתות חזיתית.

 

[עציון]

התכוונתי בדיוק למה שכתבתי- וברצינות

מלאה. לא כל מה אני כותב זה בציניות. ההתייחסות לבן-בעל התייחסה במפורש למה שהבנות כתבו לפניך ואחר התיחסתי למה שאת כתבת. אני חוזר ואומר, אני מאמץ את גישתך לקחת את הענינים בידיים ולא לאפשר לכל אחת או אחד לנהל לך או לאחרים את החיים. כפי שאת כותבת: המחיר הוא התעמתות חזיתית, אבל מנסיון רב שלי- ויש לי כזה, לאחר כל מלחמה יש שקט להרבה שנים. כל צד מלקק פצעיו ובסופו של דבר מתבגרים ונהיים חכמים יותר. אז שיהיה לכן יום טוב, צריכים גם לעבוד...

 

[bell2002]

אכן, אתה צודק.

לאחר כל מלחמה יש שקט. אם מנהלים את המלחמה נכון, בסופו של דבר מחכימים.

 

[הגנובה]

כן, אבל למי יש כח להילחם???

לא מספיק כל מה שקורה מסביבנו? למה אנחנו צריכות להילחם? אם יש מקום שצריך לחפש בו שקט ושלווה... זה בחיק המשפחה!! למה הן לא מבינות שאין לנו כח למלחמות גם איתן?

 

[ashlaya]

../images/Emo127.gifמסכימה בהחלט

הכל תלוי בבעל איך שהוא ינתב את הדברים!

 

[amitmom]

מסכימה לגמרי

למישהו יש מושג אייך מלמדים את העזר כנגדך לשים את אמא שלו במקומה ולא להיות כזה תמים. פתוחה להצעות, רעיונות ושיטות.

 

[bell2002]

להוציא אותו לחלוטין מהמשחק.

גם כך הוא לא מבין בכלל. היום בעלי מודה שהוא אשם מרכזי בכל המערכת הזו, אבל זה עלה לי בבריאות ובהרבה דמעות. ואסור לשכוח את החמות שיש לה תפקיד מרכזי בביקורת והסתה. אתן לך דוגמא מוחשית למה אני מתכוונת: היינו אצל הוריי בעלי לארוחת לילי שישי, בני היה בן שלוש. אכלנו ושתינו והיה פחות או יותר בסדר, עד שבני ביקש עוד קולה (אחרי ששתה כחצי בקבוק קולה) החלטתי שמספיק (גם בגלל הסוכר שבקולה, גם בגלל שהקולה מלאה בחומצות מאכל וכימיקלים, גם בגלל הקלוריות הריקות וגם בגלל שאם הוא צמא באמת - שישתה מים) אמרתי לו שאני חושבת שהוא שתה מספיק קולה ואם הוא צמא שישתה מים. ואז חמותי מתערבת ואומרת לי לא יקרה אסון אם ישתה עוד כוס אחת של קולה, בוא חמודי סבתא תיתן לך קולה. הדם עלה לי לראש, קמתי ממקומי אמרתי לחמותי בשקט "כשאני מחליטה משהו, חובתך לכבד זאת" ונבחתי לבעלי, בוא, הולכים. לקחתי את בני בידיים את התיק שלי וכבר הייתי בדלת. כמובן שהתעוררה מהומה רבתי, אני לא התייחסתי למהומה וכבר הייתי בחוץ. ברור שזה היה שיא, וקדם לזה גלישה מתמדת וכירסום מזדחל בסמכות ההורית שלי מצידה. היא היתה בטוחה שהיא יודעת יותר טוב ממני וגם לא טרחה להסתיר את דעתה זו. הגרוע היה שבעלי לא התנגד לה בכלל. כעסתי ורתחתי וגעשתי, ולא דיברתי איתה חודשים בעקבות זה. וזאת היתה הפעם האחרונה שהיא העיזה להמרות את פי. היא הבינה שאם היא רוצה לראות את הנכד שלה, היא חייבת להיות כינור שני אחריי. זה באמת דוגמא קיצונית, ואני יודעת שיש הרבה פעמים שזה לא כל-כך ברור. יש פעמים שהבקורת סמויה ויותר מורגשת באוירת חוסר ההסכמה וחוסר הפירגון, אבל את צריכה להחליט מה הגבולות שלך ולהבהיר ברורות שאת הסמכות בממלכה הקטנה שלך.

 

[הגנובה]

אם מוציאים אותו מהמשחק -

העניינים רק מסתבכים.... הוא יכול לאמר להוריו דברים חריפים מאוד - מבלי לפגוע בכבודם... אבל בהחלט להעמידם במקומם! - והם אחרי שבוע - (טוב, נגיד שבועיים) - יסלחו לו. א - ב - ל - !!! אם הכלה אומרת בדיוק את אותם הדברים - הם יזכרו לה זאת כל החיים - והריב יהיה גדול מאוד!!

 

[bell2002]

לא צריך להגיד דברים חריפים

לא צריך לנסות לחנך אותם בכלל. צריך רק להחליט שכך לא מתנהגים איתך! ללא ויכוחים בכלל, פשוט בצורה הזו לא ממשיכים להתנהג איתך. אני בטוחה שחמותך לא מעיזה להתנהג עם חברתה כמו שהיא מתנהגת איתך. הסיבה היא כי מעבר לכל הסיבות, בשורה התחתונה אנחנו הרשינו לה להתנהג כך. ללא פניות אישיות או עלבונות. ובוודאי ללא ריב ישיר איתם. את יכולה לשלוט רק בהתנהגות שלך, לעולם לא תוכלי לשלוט בהתנהגותם של אחרים.

 

[הגנובה]

כן, ניסיתי את זה פעם....

ניסתי לאמר להם בצורה עדינה.... שהם לא יכולים להמשיך ולדבר אלי בצורה כזו... שבכל זאת... אני לא ביתם... והם צריכים למתן את ההתבטאויות שלהם אלי... את יודעת מה היתה התשובה? "עכשיו אנחנו מבינים לא לדבר איתך יותר!! הרי זה מה שאת רוצה!!!" ואני עדינה בניסוח תגובתם.... עם כל הרצון הטוב בל, יש אנשים שפשוט אי אפשר לדבר איתם, וכאלו הם חמי וחמתי היקרים... על פיהם יקום ויפול דבר!! אף אחד לא יכול לחלוק על דעתם או לשנות אותה והם יכולים לפנות אל כל אחד בטונים הנראים ראויים בעיניהם...אז פשוט התרחקתי... אני לא מדברת איתם - ושהם לא ידברו איתי...

 

[tsiporganeden]

יפה אמרת יפה בוורוד, אז ככה

אני מדברת עם כלתי בטלפון, ובפי נופת צופים: מה שלומך יפתי, איך את מרגישה יקירתי, הכל בסדר ממי? איך פיצפוני מתוקוני? מתה עליכם, אוהבת אתכם, וכו´..... אבל כשצריך לדבר על כל מיני נושאים ששייכים הן לזוגיות והן לפיצפוני שלי, אני מדברת אך ורק עם הבן שלי, ולא עם כלתי, על מערכת היחסים הטובה והבריאה אני שומרת כמו שאני שומרת על הראייה שלי, חשוב לי שהיחסים שלי עם כלתי יהיו בריאים ולכן אינני נכנסת לנשמתם, לא מציעה, גם לא עוזרת, כי לי עצמי אין טיפה זמן, אבל זה כבר סיפור אחר, ברוך השם מצבם הכלכלי מצויין, ויש לה עזרה, כך שהיא לא צריכה, אבל גם אם היא היתה צריכה, אני יודעת שהתפקיד הזה שייך לאמא ולא לחמות, כי אמא יכולה לספוג נזיפה של הבת כעס, אמירה שלא במקום אך חמות עלולה להפגע, אם היא תבקש לעולם, אבל לעולם לא אסרב, אך אם לא אני לא מתנדבת,לא מזמן היתה לי בעייה משפטית עם חברי לשעבר, ואני אכתוב את המכתב כלשונו בהזדמנות הקרובה, מכתב חם, מלטף, אוהב, מלא סימפטיה, והכי חשוב כלתי כתבה לי אותו, מקסימה, אני מתה עליה, ואני בטוחה שגם היא עלי, חמסה חמסה חמסה. אז כן אמא צריכה לדבר אך ורק עם בנה/בתה ולא עם הכלה/חתן, והחשוב מכל, צריך שיהיה טאקט מה לספר לאשה ומה להעביר לסדר היום ולא לעשות עניין, קראתי כאן בפורום שאמא אחת דברה עם בנה על מצבה הנפשי של כלתה, והבן האידיוט רץ לספר לאשתו, מה הוא מטומטם? מה הוא חשב שאחרי זה אשתו תמות על אמא שלו? אז לא צריך לספר הכל, עדיף לדלג על שלב, שיכול ככה סתם להעכיר את המערכת המשפחתית, שיהיה לך כל טוב.

 

[הגנובה]

ישר כוח!!../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

אכן אישה עם חוכמת חיים! כל הכבוד!!! באשר לעזרה... כל אחד עושה כפי יכולתו. אם את נענית לעזור כשהם (כלתך ובנך) לא מצאו פתרון אחר... כל הכבוד! גם אמא שלי כזו - ותאמיני לי - גיסתי מתה עליה ובעלי אוהב אותה יותר מאשר את אמא שלו! ישר כוח

 

[bertap]

אני לא מסכימה לדבריך

יש לי שתי כלות ואני מדברת איתם ובקשר איתם יותר טוב מבניי הבן הבכור מאוד עצבני ואם אני רוצה לדבר עדיף לי לדבר עם כלתי אני מיום הראשון לאחר הנשואים ישבתי איתן וביקשתי שכל בעיה ומשהו שמציק להן פשוט להגיד ולדסקס עכ זה אני תודה לאל בקשר נהדר אם כלתי השניה היא אלמנתו של בני ועד היום תודה לאל יום יום אני בקשר לפחות פעם בשבוע אני ביבי סיטר שתצא לבלות לכן לפי דעתי אפשר גם אחרת

 

[bertap]

ליפה שלום

שאלה קטנה אליך הא ניסית לשבת ולדבר אם חמתך בארבע עינים

 

[amitmom]

ברטלה..אני חייבת לשאול משהו

את באמת חושבת שאפשר לשוחח על דברים שכאלו? רוצה אני אספר לך מה חמתי שתחיה עשתה לאחר שהושבתי אותה לשיחה בארבע עינים כדי ללבן ענינים ולפתוח דף חדש לכבוד הולדת בכורתי... אז היא התחילה לצעוק עלי שאני לקחתי לה את הילד שלה ושבגללי הוא לא נמצא בבית שלה ושהיא תהיה הכי חשובה כי אני לא דם והיא כן. ולקינוח היא הלכה לבכות לבעלה שיגיד לבן שלה (בעלי) שאשתו מתנהגת לא יפה לאמא שלו ושאשתו חסרת הטקט מקיפה אותה וגורמת לה אי-נעימויות בביתה שלה. אני שמחה שאת חמה חמימה..אבל יש כאלו שעדיין גרות בקוטב הצפוני. אגב, איפה את גרה..אולי אני אשלח אליך את חמתי כדי שתלמדי אותה להיות בן אדם.