הבן נעדר מביה"ס ולא ידעתי

[זקוקהלעצה]

הבן נעדר מביה"ס ולא ידעתי

אני כותבת כאן כדי לקבל עצה כיצד הייתם נוהגים במקומי.
המחנכת של בני התקשרה לפני מספר דקות לשאול מדוע בני לא הגיע היום לבית הספר.
עניתי לה שהסעתי אותו היום בבוקר לבית הספר ושהיא כנראה טועה. נוכחתי לדעת שלא רק שהיא לא טעתה
אלא שגם אתמול הוא לא הגיע ושיש לו הרבה העדרויות בתקופה האחרונה.מצד אחד הרגשתי מאוד נבוכה ומצד שני שיתפתי אותה
שלא ידעתי. כמובן שגם דיברתי בטלפון עם בני ושאלתי אם קרה משהו שבגינו הוא לא הגיע. בני ענה לי שהשיעורים משעממים אותו
הוא ילד שלא אוהב להתאמץ שהכל בא לו בקלות. ילד מאוד חכם שאובחן בכיתה ג כמחונן. הציונים שלו מ-85 ומעלה. האם יכול להיות שהשיעורים באמת משעממים אותו?
מחר בבוקר צפויה לו שיחה עם היועצת והשבוע כבר נקבעה לי פגישה עם הקב"סית.
אני ממש המומה ששזה קורה ולא ידעתי על כך דבר במיוחד שהסעתי אותו והוא כנראה פשוט חזר על עקבותיו והלך הביתה.
האם כדאי לקבוע לו פגישות עם פסיכולוג? איך להמשיך מכאן?
הוא בכיתה ח. קרה כאן למישהו?

 

[ladybug4NLP]

בן כמה בנך ובאיזו כתה?

 

[smile li]

היעדרויות מביה"ס

מתוך היכרותי עם התערבות קב"סים, לא מדובר בהיעדרויות חד פעמיות, אלא תופעה ממושכת שדרשה התערבות קצינת ביקור סדיר. מוזר שקודם פנו לרווחה ורק לאחר מכן עידכנו אותך טלפונית. מקובל שקודם מערבים את ההורים ורק אם נתקלים בחוסר שיתוף פעולה מצידם, מערבים את הרווחה.

אני מאמינה שהלימודים באמת משעממים אותו. בגיל ההתבגרות לא תמיד הלימודים הם בחשיבות עליונה ואם הוא נער חכם במיוחד, סביר שמשתעמם בקלות. זה כמובן לא מצדיק את המצב. שעמום לא אמור לגרור שקרים, התחמקות מאחריות ופליטה ממערכת החינוך. השעמום היה קודם לכן ולא צץ בסוף כיתה ח' ובכ"ז, עד אז הוא הגיע ללימודים והתנהג כמקובל.
צריך לזכור שבין הוא אוהב ללמוד ובין אם לא, הוא רק בכיתה ח' וישנו חוק חינוך חובה עד גיל 16. אם הוא מתקשה ללמוד במסגרת "רגילה", תמיד אפשר לרשום אותו בבוא העת לתיכון אקסטרני, אבל עוד מוקדם לחשוב על כך. חשוב יותר לברר איתו מדוע שיקר וחזר הביתה בידיעה שאתם ההורים, בטוחים שהוא בבית הספר.

מה עמדתו של אביו בנושא?
מעבר לשחה הטלפונית עם בנך, כיצד הגבת כשחזר הביתה?

 

[מעייןביט]

אני עובדת הרבה עם נערים שנשרו

או נמצאים בסכנת נשירה.
זה נושא שלא קל לטפל בו. ההערכה שלי היא שיש הרבה ילדים שהמערכת לא מתאימה להם והם מאוד מתקשים להשתלב בה ולהיות חלק ממנה. זה קורה בדר"כ בשתי הקיצונויות - ילדים חכמים מאוד שמשתעממים ומרגישים לא מאותגרים, וילדים חלשים (לימודית) שלרוב גם יש להם הפרעת קשב וריכוז ו/או לקויות למידה וגם איתם המערכת מתקשה להתמודד.

הייתי מייעצת לך ראשית לקחת אותו לשיחה פתוחה וכנה. לא "לחפור" לו, כי מתבגרים אלרגיים לזה ובמשפט השני שתגידי הוא כבר לא יהיה איתך. בואי לגמרי בכוונה להקשיב לו ולשמוע מה מטריד אותו. אם הוא באמת נעדר הרבה מבית ספר, קודם כל זה ממש לא בסדר שבי"ס לא הודיע לך! דבר שני, עדיף לנסות לעצור את זה עכשיו מאשר שזה יתדרדר ויהיה לכם הרבה יותר קשה להשתלט על זה. להעביר לו מסר חד וחלק שגם אם יש קושי, אתם תפתרו את זה עם היועצת ומנהלת בי"ס (למשל: שלא יכנס לחלק מהשיעורים, שתהייה לו מערכת שמותאמת לו, שיביא לעצמו מטלות שמאתגרות אותו יותר), אבל הוא חייב להמשיך להגיע כל בוקר לבי"ס. ככל שתהיו בבית (את ואני לא יודעת אם יש גם אבא או בן זוג שלך בתמונה) יותר חד משמעיים וחזקים עם מסר אחיד וברור, יש יותר סיכוי שתמנעו את ההדרדרות. המסר החד משמעי הוא - אנחנו נעזור לך, נתאים לך את המערכת, אבל אתה חייב להמשיך ללמוד!

 

[מעייןביט]

תיקון -

לא ישתמע מההודעה שלי שילדים חלשים לימודית/עם הפרעת קשב/לקויות למידה הם לא חכמים.... ממש לא זאת היתה הכוונה.

 

[בחיק החיות]

הייתי מנסה גם לערב אותו בפתרון לבעיה....

מעבר להצבת גבול חד משמעי - שהוא מגיע לביה"ס. נקודה.
לשאול מה לדעתו יוכל להקל עליו כדי להישאר בביה"ס. בסך הכל, נותרו עוד 3 שבועות עד לחופש הגדול.

חשוב לדעתי גם שתכניסו אותו פיזית לביה"ס, ואפילו שכל בוקר הוא יידרש להיכנס למזכירות ושיחתמו שהגיע ואם עד 8:00 זה לא קורה מיד להזעיק אתכם (וגם הוראה לשומר כמובן שלא לתת לו לצאת ללא ליווי מבוגר)

בהחלט מצב לא קל....שיהיה המון בהצלחה!

 

[golan2072]

קרה לי בתור מתבגר.

בכיתה י' פשוט נשבר לי ממערכת החינוך, התחלתי להיעדר הרבה, הן בידיעת ההורים והן בלעדיה, לא השקעתי בלימודים ובהרבה מקרים שפשוט התחמקתי מבית הספר. לקראת סוף כיתה י' הודעתי להורים שאני פורש מהמערכת והתחלתי ללמוד באופן עצמאי לאקסטרני (למידה מספרים במקצועות העיוניים, שיעורים פרטיים במימון ההורים במתמטיקה ואנגלית). הוצאתי בגרות בגיל 17.5. כיום (גיל 31) אני לקראת סיום תואר שני בגיאוגרפיה (במסלול לתכנון עירוני) באוניברסיטת תל-אביב.

למה עזבתי את מערכת החינוך? היו לזה כמה סיבות. ראשית הייתי בדיכאון קשה באותה התקופה ובמצב נפשי לא טוב, ולימודים ושאר ענייני בית הספר ממש לא היו בראש שלי (אם כי הצלחתי אחר כך ללמוד בכוחות עצמי לבגרויות כי זה היה באווירה הרבה יותר עניינית). שנית, מבחינה חברתית היה לי שם גיהינום. שלישית, ברוב השיעורים השתעממתי מאוד; למשל, בשיעורי אנגלית, אני, שבכיתה ט' כבר קראתי ספרים רגילים, הייתי צריך להיות בכיתה שבה לימדו אנשים שבקושי ידעו אנגלית (וההוראה הייתה עבורם), בזמן שאני הייתי מסיים את כל המטלות וגם שיעורי הבית בתחילת השיעור ואז משתעמם עד טירוף (למיטב זכרוני באותה שנה ביטלו את ההקבצות באנגלית בכיתה ט' עקב קיצוצים בתקציב).

מה גם שחלק גדול מהשיעורים התבזבזו על ענייני משמעת, עניינים פרוצדוראליים ושאר שטויות (היו מורים שלקח להם כ10-15 דקות לקרוא רשימת נוכחות עקב הפרעות).

בשביל אדם כמוני עם נטיות אוטודידדקטיות, בית הספר הקונבנציונאלי היה איום ונורא, בייחוד שגם סבלתי שם חברתית. באקדמיה, שבה גם יש חלק של למידה עצמית, היה לי הרבה יותר טוב, מה גם שעד שהגעתי לאוניברסיטה (גיל 21) יצאתי מהדיכאון, התבגרתי והייתי במקום הרבה יותר טוב בחיים.

לאקלים בבית הספר יש השפעה משמעותית על הרצון לשהות בו. אם בית הספר רע לבנך מבחינה חברתית (או סתם משעמם חברתית), יהיה לו קשה להישאר שם כשמשעמם (ובהרבה מקרים משעמם). זה קשור גם למורים ולהנהלה ולאופי שלהם, לכישורי ההוראה שלהם וגם להרכב החברתי. יכול להיות שיהיה לו כדאי לעבור בשנה הבאה לבית ספר אחר - משנה מקום, משנה מזל. אולי בית ספר למחוננים (אם קיים דבר כזה)? בית ספר אנתרופוסופי?