הבן שלו....

הבן שלו....

סתם רוצה לשתף, כי התשובה כבר נמצאת בשאלה: נמצאת בזוגיות מורכבת, עם הילדים שלו (בן ובת, 9 וחצי ושבע וחצי בהתאמה), הילד שלי (חמש וחצי) והילדה שלנו (1 וחצי). הוא: גרוש, 42, אני: אם חד הורית (לילד הראשון), 39. הזוגיות טובה, יש תקשורת והמון רצון לשמירה על התא המשפחתי. העניין הוא כזה: הבן שלו הוא ילד חכם בצורה יוצאת דופן. קורא המון, חולה על מחשבים, זכרון פנומנלי לעובדות שהוא טורח להעלות בכל שיחה שהיא. בנוסף, הוא מדבר המון, מתערב לנו בשיחות, מביע דעתו על כל דבר, בקיצור ילד נוכח. דבר נוסף שהוא עושה, הוא לוקח על עצמו את תפקיד המחנך של הבן שלי. הוא מטיף לו, מרשה/ לא מרשה לו דברים, ולפעמים גם מתייחס אליו בגסות/זלזול. הבן שלי מאוד אוהב אותו ומבקש להיות בקרבתו. העניין הוא שאני לפעמים נעלבת בשביל הבן שלי. בנוסף ממש מרגיזה אותי ההתערבות שלו בשיחות של אחרים, והנטייה לקחת על עצמו תפקידים של מבוגר.
אני יודעת שאני צריכה להכיל, ולקבל, ולהיות סבלנית. אבל פשוט בא לי להגיד לו: תסתום כבר!!

חג שמח, ואשמח לתגובות.
 

חמדת35

New member
שני דברים

הראשון והחשוב הוא - תזכרי תמיד שלמרות שהוא מבוגר ויותר מבחינה אינטלקטואלית, הבן שלו הוא ילד בן 7.5, ומבחינה ריגשית הוא צעיר מאד מאד. זה פער שאנשים נוטים לשכוח.

העניין השני (לאחר שיחה עם בן זוגך על העניין הזה) הוא: לגבי הילד שלך - דברי עם הילד שלו - בנחת, לא ליד הילד שלך. אמרי לו, שהוא ילד נהדר, ויכול לתת דוגמא טובה בהרבה דברים ושהילד שלך לומד ממנו הרבה אבל שרק את מחנכת את בנך. רק את אומרת לו מה מותר ומה אסור. בנוסף - את מבקשת ממנו לא להתייחס אליו בזלזול או בגסות. תני דוגמא.

בעניין ההתערבות בשיחות: לגבי כל האחרים - זה לא ענייניך. זה עניינו של בן זוגך לחנך אותו, אם הוא חושב שכך נכון.
בנוגע לשיחות שלך - את יכולה להעיר לו.
אבל אני רוצה לספר לך, שלפני כ 35 שנים העירו לי הערה דומה ואני נוטרת טינה עד היום.
 

איל85

New member
באופן כללי

שלום

כאדם החווה משפחה מורכבת מעל 20 שנה וגם עובד עם זוגות פרק ב', מבקש להוסיף מספר דברים:

מניח כי הילדים שלו מגיעים לביקור ולא לנים אצלכם דרך קבע, ואם כך הוא, זכרי שהילדים שלו, הם ילדים,

וכאשר הוא מגיע לביתך, חשוב לו להביע עצמו כדי להרגיש שייך, וגם לקבל תשומת לב. מה יותר קל מל"השתלט"

על הבן שלך?. נסי לראות הדברים בעיניי הילדים, ולא מהמקום שלך, כפי שכתבת, "נעלבת בשבילו". יש כאן דינמיקה

שתלך לאורך השנים, גם כשיתבגרו, ורק הדרך בה תובילו את ובן זוגך תקבע את טיב מערכות היחסים בין הילדים.

אצלנו זה 2 בנים שלי, בת שלה ובת משותפת, כשביחסים בניהם טובים מאוד, וזה מכיוון שלא העמדנו מישהו לפני

ילד אחר, כל אחד קיבל את הבמה שלו, ועם זאת יצרנו ויוצרים עד היום, פעילויות משותפות וזמן איכות גם מחוץ לבית,

כדי שיכירו ויהיה להם הזמן שלהם בלעדינו. בכל מה שכתבתי, חייב להיות גם חינוך מתואם בין שניכם, שהוא נכון

לכל הילדים, וברגע שתסכימו על כך, יהיה קל יותר להעיר לילדים, כולל - סליחה, זו שיחה שלנו, בבקשה לא להתערב,

ולא משנה מי אומר אותה, רק לומר עם חיוך , אך בתקיפות מה. בכלל, מומלץ שכל הנושאים הקשורים לכל הילדים,

תחליטו יחד, זה מחזק אתכם כזוג, ומשדר לילדים, כולנו שווים, כולנו רצויים. חג - שמח
 
תודה למגיבים.

אני יודעת שהוא ילד ואני המבוגרת. אני יודעת שהוא נמצא בסיטואציה לא קלה ובינינו, אני גם לא מקנאה בו בכלל (משפחה חדשה מצד האבא - שלנו, ומשפחה חדשה מצד האמא - עוד שני אחים קטנים). אני יודעת שגם לאבא שלו זה מפריע (בן זוגי) והוא מעיר לו לעתים. אנחנו מאוד מנסים להיות הוגנים ולהתייחס לכל אחד מהילדים בהתאם לאופי שלו וליכולות שלו. ועם כל זה, הילד הזה פשוט מעצבן אותי. כנראה שיש לי עוד הרבה עבודה לעשות עם עצמי.....
 
בלי נסיון- אבל מציעה לחשוב על ניסוח של הערה

ניסוח לא פוגע שמקובל על אביו. יותר ברמת ה"תזכורת" מאשר ברמת ה"אני מעירה לך כי אתה מעצבן אותי". משהו כמו (אחרי שהסברתם לו שזה לא נעים לכם) - "יוני...זו שיחת מבוגרים...אתה זוכר מה שדברנו".

למשל- אותי מחרפן שהילדים שלי שרים משהו שובושובושוב. כשאני עייפה/מתוחה והם איתי בחדר- זה נורא מעיק עלי.
אז למדתי להגיד -עוד לפני שאני מתעצבנת -"מותק, תכבה/תכבי את הרדיו...(תנועה של כיבוי כפתור).....רגע..אני מעבירה לערוץ הריקודים.." או "את שרה כל כך יפה...אבל את יכולה לשיר לי שיר שגם אני מכירה? קצת כואב לי הראש היום "
לרוב זה מצליח, הם משנים את ההתנהגות בלי כעס מצדי או עלבון מצדם.

גם כדאי, כמו בכל התנהגות לא רצויה, לא להגיד מה לא אלא להציע מה כן - תגיד, רוצה ללכת לפרוס טאקי ואני אבוא לשחק תכף? רוצה שאני אוציא לכם סדינים שתוכלו לבנות מחנה בסלון?
 
לא להכיל ולא לסתום !!!

הפוסט שלך מדליק לי כמה נורות אדומות, ולא מתיאוריה אלא מניסיון.
אתחיל בכך שאני מסכים עם החלק של התגובה שעסק בפער בין המיקום הקוגניטיבי של הילד לבין המיקום הרגשי שלו - אנחנו כמבוגרים שואפים שהילדים יגדלו לאדם בעל שיקול דעת, יכולת חשיבה וכדומה. ילד מהסוג שאת מתארת הוא כמו "מתנה מוכנה" עבור השאיפות שלנו ולא שמים לב לכך שיש (ובטוח שיש כי זה אופייני) פער למיקום הרגשי שלו. מהנתונים נראה שאתם נסחפים אחרי הקוגניציה של הילד ולכן בבקשה זיכרו שילד מגיעה ילדות, אחרת המחיר יהיה בהמשך.
איך רואים שיש פער רגשי ? ההתערבות שלו בשיחות שלכם והנטייה שלו לחנך את הבן שלך. הדבר מראה על קצת "בלגון" בתפקידים במשפחה שלכם ועל כך (לפחות לדעתי) שצריך מהר לעשות סדר ולהבהיר מי בבית מחנך ומי לא, מי המבוגרים ומי הילדים. זה ניתן לעשות בשיחה עם כל הילדים, שיחה שאתם צריכים להוביל כמנהיגי הבית.
כדי להזיז את הילד מהמקום שהגיע אליו, אפשר ורצוי לנהל שיחות הורים בפורום הורים בלבד, לתעל את היכולות שלו למקומות אחרים ועיסוקים אחרים....
צריך גם לזכור שהילדים באשר הם מתחרים על תשומת לב המבוגרים. הילד המתואר בחר בדרך מסויימת שיש לה בוודאי פידבק חזק מכם ולכן הוא יהיה חזק בעובדות, חזק בזיכרון וכדומה. יש להניח שאם תשנו את הפידבק לדברים שמתאימים לגילו הוא ינוע לשם גם כן.

לא להכיל. זו לא השאלה. השאלה היא מתי יחזרו בני הבית לתפקידים המתאימים למיקומם הרגשי ולכן בריאים להם ולמי תהייה המנהיגות לעשות זאת?

ואז, הוא לא יצטרך לסתום .......

ואל תיעלבי אם הייתי בוטה מדי - הנושא של ילדים - מבוגרים קטנים מוכר ודומה בהרבה מקומות. תחזירו לו בבקשה את הילדות שלו....
 
מסכימה אתך באלף אחוזים

שילד צריך להיות ילד ולא לקבל תפקידים של מבוגר.

אולי לא הייתי לגמרי ברורה, אבל במקרה שלנו זה לא בדיוק העניין (או לפחות ככה אני רואה את זה): הילד הוא באופיו מאוד סקרן, רוצה לדעת כל דבר וכן, גם מרשה לעצמו להתערב ו "לחנך". זה לא תפקיד שאנחנו הלבשנו עליו, הוא מתנהג ככה גם במסגרות אחרות (ובבית הספר, איך אומרים, הוא די "ילד כאפות"). אני לא יודעת איך במשפחה של אמא שלו מתייחסים לכל העניין, ואם שם מאפשרים לו או שמים לו גבולות. אצלנו מאוד ברור מי נותן את הטון וברוב המוחלט של המקרים אנחנו גם מפגינים אחידות מול הילדים. אין ספק שהעובדה שהוא יודע המון ומפגין את זה לראווה נותנת לו איזה יתרון. אני בהחלט מאמינה שילדים מתנהגים בדרכים שמתגמלות אותם. אני גם לא חושבת שצריך להכריח אותו להפסיק לקרוא, או להפסיק לזכור פרטים היסטוריים. מה שכן, אנחנו כן מנסים מאוד לעודד משחק משותף, בחוץ ובפנים, פחות מחשב, פחות טלוויזיה. בהחלט מעודדים קריאה!!

יכול להיות שמבלי משים אנחנו עושים משהו ששם את הילד במצב של אי בהירות. אני בהחלט שוקלת ללכת לייעוץ (כבר עשיתי בעבר, לבד וביחד עם בן זוגי), זה תמיד עוזר.

ובסה"כ, שאלו יהיו צרותינו.

חג שמח!
 

mother cat

New member
מסכימה עם מה שכתב לך סולמות

ולמרות שברור שאתם לא "שמים" את התפקיד ההורי על הילד, לפעמים בהתנהגות שלנו אנחנו עושים זאת, או פשוט מאפשרים זאת, בלי להתכוון. חשוב לא לקבל את זה ולהיות עקביים ב"הגדרת התפקידים" בבית.

ממליצה בחום לפנות ליעוץ - עם ילד כזה אני חושבת שחשוב למצא דרך להחזיר אותו למקום של ילד, אבל יחד עם זאת לא לאבד את האנטלגינציה, הסקרנות, וכל התכונות הטובות שיש לו - צריך למצא דרך לא "לכבות" אותו.
 

kisslali

New member
ואולי זה בדיוק להיפך

אני דוקא שומעת ילד שמרגיש שהוא צריך לעשות יותר 'רעש' בשביל להרגיש רצוי/חשוב. זה שהוא ילד כאפות מתאים לתיאור גם. אולי דוקא בגלל שהוא מרגיש לא חשוב הוא צריך לנפנף בידע שלו באופן מוגזם ומאותה סיבה גם ךוקח את תפקיד המחנך את בנך. לי נשמע שהוא צריך קצת יותר תשומת לב שתכוון אותו לקחת תפקיד של בן בכור - תנו לו תפקידים שיתאימו לציפיות שלכם גם.

בהצלחה, ללי
 

mother cat

New member
וואלה- לא חשבתי על הכוון הזה

מאד יכול להיות שאת צודקת.

כמו תמיד; אני משווה למה שקורה אצלי בבית - כרגע עם גורה בת 6 שבועות שהכל מסתובב סביבה; אחד הדברים שאני מנסה לעשות (כי ככה יעצו לי) זה לשתף ולערב את החתלתול בן ה-3 בטיפול בה. למשל - כשאני מחליפה לה חיתול אני מבקשת ממנו שיחזיק לי את החיתול הנקי - לא כי אני באמת צריכה את העזרה הזו אלא כדי שירגיש שותף ושאוכל לשבח אותו על כמה הוא בוגר ועוזר לי. אולי את צודקת שמה שהילד צריך זה הכוונה למקומות בהם הוא באמת יכול להיות אח גדול; בוגר ועוזר.

החכמתי - תודה על ההארה!
 
למעלה