הבן שלי בן 4 וכאשר אני כועסת

[גן חיות בבית]

הבן שלי בן 4 וכאשר אני כועסת

הוא כל הזמן אומר לי אבל אמא אני אוהב אותך. הוא גם אומר לי כשאני לא כועסת אלא בכל מיני הזדמנויות אחרות, אני משיבה לו שגם אני אוהבת אותו, ובכלל אצלנו בבית כל היום יש אהבה. הבעיה היא כאשר אני מציבה גבולות או כועסת על משהו, ההתגוננות שלו, או התגובה שלו היא "אמא אני אוהב אותך" כאילו זה יפתור אותו מהעניין, אני לא מוותרת, אני אומרת לו שגם אני אוהבת אותו אבל הוא צריך לעשות את מה שביקשתי.... זה כבר הפך למטרד, במקום להתמרד או לבכות או אני לא יודעת מה, הוא פונה אלי בעיני התכלת שלו בחיוך כובש, אבל אמא אני אוהב אותך... איך להגיב כאשר זה קורה...

 

[עינת גבע]

כעס משרת את הכועס

שלום רב יקירתי, שמחה שחזרת. את מחפשת תגובה אני רוצה להפנות אותך לקריאה. היום הגבתי לפונה תחת הכותרת: ‫"יש קשר הדוק בין חוויות היום לתפקוד בלילה ‬ " ברור שהסיפור שלך שונה יחד עם זאת אני מזמינה אותך לקרוא ולהגיב. יש חשיבות ליחסים ולאווירה הכוללת... עינת גבע, מכון אדלר

 

[גן חיות בבית]

קראתי את מה שכתבת לאותה אמא

בהכל את צודקת, כפי שכבר הספקת להכיר אותי כבר עברתי מס' הדרכות הורים בעברי, לא מתכוונת לעבור שוב. אני צריכה תשובה תכל'ס איך אני מתמודדת עם האמירה שלו. עוד משהו, לא תאהבי את זה אבל אני לא יודעת זה משהו שדי התרגלנו לטוב ולרע. בערך בגיל שנתיים כאשר העברנו אותו למיטת נוער בהתחלה הוא התלהב (הוא ישן עם אחותו הגדולה ממנו בחדר) אחר כך הוא התחיל לרדת מהמיטה והגיע לסלון, עשיתי כדברי מיכל דליות וישבתי לידו בחדר, לילות ישבתי, שעות ישבתי, ניקרתי ומה לא. יום אחד נשבר לי. בשעה 23:00 שאני יוצאת מהחדר בצעדי הפנתר הורוד בשקט בשקט, הוא הגיע לסלון אחרי כמה דקות. לא התייאשתי, עשיתי כדברי מיכל דליות והחזרתי למיטה בלי לומר דבר וכך עד 4 לפנות בוקר. נכון שכך צריך להיות ואני צריכה להיות עקבית והכל טוב ויפה, מודה ומתוודה אני כאן קבל עם ועדה גם אני בן אדם וגם לי יש נקודת תורפה והיא השינה (שלי לפחות) וויתרתי. אמרתי לעצמי עם מי אני נלחמת ומה יצא לי מזה, אז מאז הוא נרדם כמעט כל ערב בחדר שלי, לפעמים הוא מתחיל בחדר שלו, אחותו כבר נרדמת אז אם הוא לא נרדם אז הוא עובר לחדר שלי ונרדם שם, אחר כך אנחנו מעבירים אותו לחדר שלו ללא בעיה עד הבוקר. לפעמים הוא מראש ניגש למיטה שלי והוא גם כזה חמוד הוא בא ושואל אותי אם אני באה לישון לידו... (אנחנו עושים פינוקי) בדרך כלל אני לא באה ואין בעיה הוא נרדם בקלות, ואם לא אז הוא חוזר למיטה שלו ואז נרדם. הבית שקט, אין בעיה, אין בכי אין צרחות. להגיד לך שאני מרוצה מזה, מצד אחד אני חושבת שכן, מצד שני איזה השלכות יש לזה לדברים אחרים? אני בטוחה שהוא לא ישן שם לנצח. לי ולבעלי זה לא מפריע, אנחנו מעבירים אותו כשעה אחרי שהוא נרדם. בטוח תגידי לי שיש לזה השלכה על השאלה המקורית שלי. בעצם, למה זה אמור להפריע, בסך הכל הילד הוא עצמאי (עדיין לא גמול מחיתולים אבל זה כבר למייל אחר אי אפשר בבת אחת הכל) וכולם מרוצים מהמצב, אז מה הבעיה? מה אני מפספסת? מה את אומרת?

 

[בי3ת קינדר]

הוא נשמע כזה כזה מתוק ../images/Emo99.gif

מה שעולה לי בראש זה הביטוי choose your battles wisely, על מה יש להלחם אם כולם מרוצים, הבית שקט, את בטוחה שהוא לא ישן איתכם לנצח, לכם זה לא מפריע... מה את מפספסת? את מפספסת את השלווה שברגיעה. נראה לי מהצד השני של המסך שפחות או יותר הכל בסדר.

 

[גן חיות בבית]

תודה על התגובה, אז אם הכל בסדר

ועל פניו זה נראה בסדר כי באמת כולם מרוצים והוא כל כך מתוק שהוא בא אלי "אמא, את באה לישון איתי...." העיניים הכחולות שלו והחיוך הכובש שלו קשה להגיד לו לא עכשיו. אבל ברצינות, מה עושים כאשר אני כועסת והוא אומר לי "אני אוהב אותך" ומתעלם לגמרי מהכעס וממה שביקשתי. שלא תביני לא נכון, זה לא קורה כל היום, מדי פעם מה לעשות הוא מכעיס או עושה משהו כדי לבדוק את הגבול.

 

[בי3ת קינדר]

המתוק שלך מצא דרך יחודית

מתוך האינסטיקטים הילדיים הבריאים שלו ומהיכרות עמוקה איתך, איך להשיג את שלו. יש ילדים שמהיכרות עם הוריהם יבחרו בבכי ממושך, התקף זעם, וכיוב. הוא מעפעף בעיניו התכולות והופך אותך לשלולית נמסה... האמת? גם אני במקומך הייתי מתקשה מאד לסרב. אבל מה שתקף לשאר הילדים תקף גם אליו, את מבינה, הקושי הוא שלך בלבד, קשה לך להתנגד (וברור למה). כל כך יותר קל לגייס תקיפות מול התקף זעם, מאשר מול הממיס הזה, אבל האם זה לא אותו דבר? כאשר את מבקשת משהו והוא מתעלם, נהגי בדיוק כפי שהיית נוהגת בכל ילד אחר. אל תבקשי דבר מה יותר מפעמיים שלוש, אם קיבלת התעלמות גשי אליו, רדי לגובה שלו, בטון ענייני וברור בקשי ממנו לעשות כפי שביקשת, תוכלי לומר לו שאת שמחה שהוא אוהב אותך, אבל נסי לעמוד על שלך.

 

[עינת גבע]

ועוד "מילה " על השינה...פתח למחשבה...

שלום שלום לך ולכם, כתבת :" עוד משהו, לא תאהבי את זה אבל ..." זה לא רלוונטי אם אוהב או לא. מה שחשוב שאתם מרגישים נוח, טוב ומרוצים. כל בית מתאים את הכללים שלו לנפשות הפועלות, ליכולות שלו, ול"אני מאמין" וזה בסדר גמור. אני מכבדת כל אדם. "איש איש באמונתו יחיה" ובכל זאת, את שואלת : מה אני מפספסת? לכל יתרון יש חסרון ולהפך. אני ממליצה להתמקד ביתרון שבחסרון. גישה כזו מאפשרת לנו לחיות בלי תחושה של החמצה, פספוס ורגשות אשם ועם חדווה, שמחה ושלווה. יחד עם זאת, אני מרשה לעצמי להיכנס לדלת שפתחת ולחשוב איתך: אחריותנו כהורים לחשוב רחוק ולהכין את הילדים לחיים: מה אנחנו (רובנו) רוצים ילדים עצמאים, בטוחים בעצמם, ביכולות שלהם... הלא כן? הבית הוא שדה אימונים לשרירי העצמאות והביטחון. בבית הילד לומד האם הוא יכול?האם הוא יכול לבד? האם מיקוד השליטה שלו פנימי או חיצוני? מי אחראי על האושר שלי ?( אני או האחרים) במי תלויה השלווה שלי בי או באחרים? וכו'. איך ילד לומד את ערכו? על פי ההתיחסות שלנו אליו והערכה שלנו אליו. ילד שמכירים בכוחותיו ומעריכים את יכולותיו הוא ילד אמיץ, מעיז, שמוכן להתנסות, להתגבר על הפחד, לפתח שליטה עצמית . כוחו וערכו נמדדים על פי ההד שאנחנו נותנים לו. אנחנו מחנכים ומעבירים מסרים גלויים וסמויים בכל רגע נתון. איזה מסר אנחנו מקפלים /מה ילד לומד /מה אנחנו משקפים לו כאשר אנחנו מאפשרים לו לישון במיטת ההורים? אני לא יכול בעצמי, הביטחון שלי תלוי בהורים שלי... ... ... ... הוא לומד על זוגיות, על הצורך ,הרצון והזכות של אדם לפרטיות ( של הוריו, שלו)... ... ... וכו' ... לסיכום: פתחת דלת ואני פתחתי צוהר למחשבה אז שיהיה לנו יום של מחשבות מקדמות ומזינות ערך ותהליכים מבורכים שלך/ם , עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.

 

[גן חיות בבית]

צוהר פתחת? מערה שלמה נפתחה עכשיו

עינת תודה על התגובה המאוד מפורטת, הנושא מעלה המון שאלות כמו אלה שהעלית ועוד אחרות. אבל כמו שאמרת, אני רוצה לחיות בתחושה שאני עושה לו טוב בכך שאני מאפשרת לו לישון אצלי במיטה. יכול להיות שזה איזשהו ביטחון שהוא בונה לעצמו, אני יודעת שיש לו ביטחון עצמי מתוך התנהגות שלו בגן, עם חברים שלו, מול אנשים מבוגרים ממנו גם שהוא מכיר וגם זרים. הוא עצמאי, הוא מסוגל לקבל 2 ש"ח ולקנות לעצמו מסטיק, הוא יודע להסביר את עצמו טוב מאוד למבוגר. אנחנו מאפשרים לו את העצמאות הזאת ונותנים לו את הביטחון שאנחנו שם לצידו. גם הנושא של החיתול זה סוג של שליטה שלו עלינו. הוא הרבה יותר עצמאי מהבת האמצעית שלי (היא לא תלך לקנות מסטיק, היא תבקש ממנו). אז אני חושבת איתך, וגם מנסה להרגיע את עצמי, אני עושה בסדר שאני מאפשרת לו לישון במיטה, הרי הוא לא יהיה שם לנצח.

 

[עינת גבע]

" מי יודע, אולי זה טוב אולי זה רע!".

יקירה, אענה לך בסיפור: מסיפורי זן : הסיני הזקן בארץ סין לפני הרבה שנים, חי לו סיני זקן מאוד בכפר של חקלאים. לסיני הזקן הייתה משפחה גדולה וענייה, שכל בניה היו גם הם זקנים מאוד ועייפים, פרט לבן אחד, צעיר. כל רכושה של המשפחה היה סוס זקן מאוד, מחרשת עץ וחלקת אדמה קטנה. כל בוקר יצא הבן הצעיר, רתם את מחרשת העץ לסוס הזקן, חרש את חלקת האדמה והביא את מנת האורז היומית למשפחה, שהייתה מסתפקת במעט הזה. בוקר אחד התעורר הבן הצעיר והנה הסוס הזקן נעלם ואיננו. באו כל השכנים אל הסיני הזקן ואמרו לו:" סיני זקן, סיני זקן, זה לא טוב, זה רע. זה לא מגיע לך. דווקא לכם, המשפחה הכי ענייה התקיימת בזכות הסוס הזקן. מה תעשו עכשיו? זה לא טוב." "פרש הסיני הזקן ידיו לצדדים ואמר:" מי יודע, אולי זה טוב אולי זה רע!" ישבה המשפחה וסבלה רעב ימים מספר. בוקר אחד התעורר הבן הצעיר והנה הסוס הזקן חזר בליווי שבע סייחות. כל השכנים שמחו ואמרו לסיני הזקן, שזה בהחלט טוב וזה מגיע להם, ועכשיו הבן יוכל לעבוד יותר ולהביא יותר אורז הביתה. פרש הסיני הזקן את ידיו לצדדים ואמר:" מי יודע, אולי זה טוב אולי זה רע!" רתם הבן הצעיר את המחרשה אל הסייחות והחל לחרוש את השדה. אולם המחרשה לא החזיקה מעמד מול כוחן של הסייחות ונשברה. גם רגלו של הבן נשברה. כל הסינים באו אל הסיני הזקן ואמרו לו:" זה לא טוב, זה רע. מה תעשו עכשיו? גם הבן הצעיר עם רגל שבורה וגם המחרשה נשברה, זה לא מגיע לכם." פרש הסיני הזקן ידיו לצדדים ואמר:" מי יודע, אולי זה טוב אולי זה רע!"ישב לו הבן הצעיר בבית עם רגל מקובעת בעץ. באותה עת פרצה מלחמה אכזרית בסין. עברו קציני הערים ואספו את כל הצעירים במדינה, כדי להשתתף במלחמה. כשהגיעו לביתו של הסיני הזקן לא לקחו את בנו הצעיר מכיוון שהיה עם רגל שבורה. האם זה טוב או רע? מי יודע? כל אחד יכול להמשיך את הסיפור כאוות נפשו. העיקר הוא: להמשיך ולא להחליט סופית, אם מה שקרה הוא טוב או רע. העיקר זה להמשיך ולעשות בכל מצב . מה האנלוגיה לקורס צפייה? תמיד נוכל לפרוש ידיים כמו הזקן החכם הסיני ולומר: פרש הסיני הזקן ידיו לצדדים ואמר:" מי יודע, אולי זה טוב אולי זה רע!" בברכה, עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר

 

[גן חיות בבית]

תודה על התשובה אני

בהחלט אנסה. אבל מאיפה את חושבת שזה מגיע? במהלך אחר הצהרים שאנחנו ביחד, הוא אומר לי שהוא אוהב אותי מס' פעמים ללא קשר לשום סיטואציה, סתם הוא עובר לידי מדי פעם מחבק או לא ואומר לי שהוא אוהב אותי. האם זה איזשהו חסך שהוא מרגיש, יש לי עוד 2 בנות גדולות בבית (7,10) וכן אנחנו בבית מחבקים ומנשקים ככל שניתן (לא בהגזמה, טוב חוץ ממנו) אני מקווה שאני מפספסת משהו שאני לא רואה כי אני בתוך זה. גם לבעלי הוא אומר שהוא אוהב אותו אבל הרבה פחות.

 

[בי3ת קינדר]

אז תהני../images/Emo70.gif

יש לך ילד רגיש ומלא אהבה. אם זה בלי קשר לסיטואציה, סתם מדי פעם, נעים לו, מה שאת מפספסת זו ההנאה הצרופה מהרגע הנתון, כאן ועכשיו. הילד חש אהבה, מביע אותה ובעיקר מצא לו דרך חיובית ביותר לקבל אהבה מלוא חופניים. מה מטריד אותך? ממה את מודאגת? לאן נעלמה היכולת להתענג על הרגע?

 

[עינת גבע]

ובנוסף...

האם יכול להיות שהוא מחקה אתכם? עינת גבע, מכון אדלר.

 

[אילת אפרת1]

גן חיות

בוקר טוב שאלה לי אליך בבקשה קראתי את הבעיה שלך ואת התשובה עינת הפנתה אותך לתשובה השהיא נתנה לי וקראתי את תגובתך שאלתי היא מדוע את לא מוכנה לחזור להדרכה הורית האם זה עזר לך האם קיבלת כלים להיתמודדות ? אודה לך מאוד על תשובה .תודה ויום טוב