הבן שלי מאובחן טרי - מה עושים עכשיו?

dragon201

New member
הבן שלי מאובחן טרי - מה עושים עכשיו?

שלום,

הבן שלי עולה לכיתה א' בשנה הבאה. הוא ילד מקסים שאוהב לחבק ולאהוב, ובכל מקום הוא כובש לבבות בזכות המראה הטוב הביישנות והאינטיליגנציה הגבוהה.

מגיל פעוטון הגננת התחילה להבחין שהוא נורא אוהב לגעת ומחבק ילדים בניגוד לרצונם. היא קראה לזה "בעיה בויסות חושי" התעלמנו והתמקדנו בבעיה שיותר הפריעה לנו באותה התקופה: הוא לא שיחק עם רוב הילדים, אולי עם אחד או שניים וגם מיעט לספר מה קורה איתו בגן. כשהוא סיפר מדי פעם הוא טען שהוא משחק לבד כי הוא רוצה לשחק לבד. הוא רצה להזמין ילדים אחרי הגן אליו ומדי פעם גם באו.
זה הילד הראשון שלנו ולא הרגשנו משהו יוצא דופן. בגן עיריה מדי פעם היה מסתבך בריבים עם ילדים אחרים והגננת שם שוב הפנתה לייעוץ לגבי ויסות חושי. הפעם לקחנו יוזמה ופנינו למרפאה להתפתחות הילד בקופ"ח, שסידרו לנו ריפוי בעיסוק ופסיכולוגית לגבי טיפול רגשי (כי הוא לא שיתף פעולה בריפוי בעיסוק).
כל זה התנהל מספר חודשים ונתן לנו הרגשה שהעניין תחת שליטה. הריבים בגן דעכו וכבר ראינו את הסוף.
ביום אחד אמרה המרפאה בעיסוק (בקופ"ח) שכדאי לנו לדבר עם הרופא האחראי במרפאה, כדי לדון בהמשך הטיפול. הוא היה כמו שהוא בד"כ: אינטלילגנט, ביישן, מעדיף משחקים עם כללים ברורים, וקובע כללים נוקשים, במשחקים שבהם צריך לאלתר. השיחה איתו לא קולחת וברגע שהוא יוצא מאזור הנוחות (רגשות וחוויות), הוא מאבד רצון קשר עין, עושה קולות של חיות ומסיט את השיחה להומור ודאחקות. הוא מסרב להרגע. אנחנו רצינו שיאשרו לנו עוד פגישות ובאנו לפגישה טעונים במוטיבציה להגזים במצבו, כדי להשיג את המטרה. לקראת אמצע הפגישה הרופא שולף: "הוא לא ילד רגיל, לפי מה שהגננת אומרת, המרפאה בעיסוק ומה שראיתי, הוא לא יכול לשבת בכיתה א' רגילה". "אם בגן יש גננת ו2 סייעות על 25 ילד ואחת הסייעות צמודה אליו בזמן מפגש - בכיתה א' יש מורה על אחת על 35, הוא ישתולל ויעיפו אותו". ואז פתאום הוא התחיל לדבר על אוטיזם בתפקוד גבוה - ועל אספרגר. הוא אמר שצריך לשקול איזו מסגרת תתאים לו בכיתה א' סייעת\כיתת תקשורת\בית ספר מיוחד? נהייה לי חושך והתגובה הראשונה שהיתה לי היא הכחשה. לא רק אני הרגשתי ככה. גם הפסיכולוגית שמטפלת בו קבוע, גם גיסתי שהיא קלינאית תקשורת ומטפלת בעשרות ילדים על הספקטרום לא האמינו.

עם כל הקשיים חשנו צורך לבדוק ולקבל תשובה מוסמכת. אז הלכנו לפסיכולוגית מאבחנת שמשתמשת בכלים סטנדרטיים לאיבחון ונפגשנו איתה, איתו ובלעדיו, וקיבלנו חוו"ד. האינטליגנציה שלו מרקיעה שחקים, במיוחד בצד הטכני, היכולת השפתית שלו תקינה, מוטורית תקינה, אין לו הרבה תנועות או סימפטומים התנהגותיים של ילד ברצף האוטיסטי. הבעיה היא בתחום התקשורתי חברתי. עם אנשים חדשים, או במצבים חדשים הוא לא מתנהג בנורמה. הוא לא חולק חוויות ולא מוכן לדבר על רגשות. הוא לא יוצר קשר עין כמעט בכלל (למעט איתנו המשפחה הקרובה) התשורת הלא שפתית נמוכה. כשמכניסים אותו לסיטואציה לא נעימה לו הוא יוצא משליטה, מתחיל בצחוקים, שמות גנאי, קולות, חוסר קשר עין, לא נשמע להוראות ומסרב להרגע. יש הבדל של שמיים וארץ בין דיבור על נושא אהוב (כמו כדורגל) שבו הוא מתנהג כמו ילד רגיל, לנושא קשה כמו תיאור חוויות.
המאבחנת קבעה שהוא נמצא ברצף האוטיסיטי ברמה הנמוכה ביותר וגם שיש לו בעיות קשב.

אני נוטה להאמין אבל לגמרי בשוק לגבי ההמשך:

1. לגבי מסגרת בית ספר, אני לא מבין מה ההשלכות של כל בחירה לעומק. העירייה\מערכת החינוך לא מדברים איתי בלי שאקבל את האבחון כתוב בעוד כמה שבועות. אני גם מגיע איתו לועדת שילוב בלו"ז מאוד צפוף. אני רוצה לתת לו את המקסימום אבל חושש ממסגרת שתדביק לו תווית שתרחיק ממנו חברים. האם סייעת צמודה ושילוב זה מקצועי מספיק לעזור לו?

2. מה אני מספר לסביבה? כמובן שלמשפחה הקרובה מאוד מספרים הכל, אבל מה אני עושה עם חברים שלי\ משפחה רחוקה\ צוות הגן\מכרים. כרגע אף אחד לא שם לב - הוא אינטיליגנט מעל הממוצע, רק ביישן ומקובע קצת - אבל כשהוא יגדל, ההפרש בינו לבין נער ומבוגר מבחינת התנהגות ירים גבה.

3. אני דואג לו מאוד. ראיתי בחיי מספר אנשים "מוזרים" שדיברו באופן שונה, לא היה להם "טאקט" או לא הבינו סיטואציות חברתיות. החברה היתה תמיד רעה אליהם, לא היו להם חברים או בת זוג והם לא עזבו את בית הוריהם. (אלו אנשים שלמיטב ידיעתי לא היו אוטיסטים מוצהרים) גם קראתי במאמר כלשהו על "אוטיזם בתפקוד גבוה" שהנידוי החברתי הזה שהזכרתי הוא מה שקורה להם בד"כ. הייתי רוצה לפגוש אדם כזה שכן אובחן כילד כדי לראות איך הוא נראה היום.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
ברוך הבא


"נמצא ברצף האוטיסיטי ברמה הנמוכה ביותר" ? הילד שתארת? לא מסתדר לי...
אולי כוונתך רמת אוטיזם נמוכה ביותר,
כלומר קיבל אבחנה של ספקטרום אוטיסטי בתפקוד גבוה?

לעניות דעתי ומנסיוני עם הא"סים (א"ס= איש ספקטרום) בחיי
(אבא שלי, 3 מארבעת בניי וגם אבא שלהם) ומכל מה שלמדתי במהלך השנים,
הדבר הראשון והבסיסי ביותר שאתה יכול לעשות למענו
הוא להבין שהוא אינו סובל מליקוי/מחלה/פגם/נכות בדרגה כזאת או אחרת,
הוא פשוט בנאדם שונה, כמו האיש הכחול בסיפור על האיש הירוק בכבש ה16, מכיר?
מזה נובע כל השאר-
למשל, בחירת סביב חינוכית.
כמו כל ילד, הוא זקוק לסביבה חינוכית שתוקיר את יחודו (ולא תראה בו לקות או משהו שיש לתקן),
תכבד את צרכיו ואת קשייו ותדע למצוא להם מענים מתאימים לו.
זה יכול קרות בכתת תקשורת או בשילוב יחידני (כתה רגילה עם משלבת/סייעת) וגם בחינוך ביתי ואולי יש עוד מודלים.
אין מודל או סוג מסויים שתמיד מועדף- זה תלוי בנפשות הפועלות:
בילד, בהוריו ובצוות החינוכי וגישתו האנושית והמקצועית.
במילים אחרות: יכולה להיות כתת תקשורת מצויינת, סבירה וגם גרועה,
בדיוק כמו שיכול להיות שילוב יחידני מופלא, סביר וגם נורא.
וגם יכול להיות שלילד אחד כתה מסויימת תעשה טוב ולאחר- רע.
אפילו לאותו ילד בשלבים שונים של חייו, יתכן שיתאימו סביבות חינוכיות מסוגים שונים.

לכן בשלב ראשון- נשימה עמוקה, לא כביטוי- באמת.
לא טוב לעשות החלטות כאלה תחת לחץ.
ואז, ממליצה להתחיל לקרוא וללמוד- אפשר להתחיל בקישורי הפורום ובמאמריו
וגם בהודעות נבחרות (כניסה דרך לשונית 'כלים ומידע' בראש העמוד).
תמצא שם מידע רב לגבי מה זה בכלל ספקטרום אוטיסטי-
בעיקר בסעיף 'אנשי הספקטרום בארץ ובעולם' , שהם המומחים האמיתיים לתחום,
לאו דוקא אנשי המקצוע שמביטים עליהם מבחוץ,
וגם "טיפים למתחילים" ועוד ועוד, שווה לעיין


אשלח עכשיו, ואוסיף לגבי שאלות 2 ו 3 שלך
 

schlomitsmile

Member
מנהל
המשך
אתחיל דוקא משאלה 3 : כמו שכבר סיפרתי, שלושה מארבעת בניי א"סים.
הבכור בן 23, השני בן 19, והרביעי בן 12.
גם אבא שלהם, וגם אבא שלי היה א"ס (כמובן שבדור שלו לא היו אבחונים,
העדר הכותרת הרשמית לא שינתה את עובדת היותו א"ס מיום היוולדו עד יום מותו).
מכך יובן, שיש א"סים, כדוגמת אבא שלי ואבא של ילדיי, שכן נישאים ומקימים משפחות,
שעובדים ומקיימים חיי יומיום עצמאיים.
בהקשר זה ממליצה לך מאד לקרוא את הטקסט של סינקלייר "אל תתאבלו עלינו"
[URL]http://www.tapuz.co.il/forums/articles/article/612/104140/%D7%AA%D7%9E%D7%99%D7%9B%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%98%D7%99%D7%96%D7%9D_%D7%90%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%92%D7%A8_%D7%95-PDD[/URL]
(אגב- מצוי בקישורינו בסעיף 'אנשי הספקטרום בארץ ובעולם' )
שם הוא אומר בסוגיה זו:
"ייתכן שהילד האוטיסט שלך ילמד לדבר, ילך לבי"ס בכיתה רגילה, ילמד בקולג',
ינהג ברכב, יחיה באופן עצמאי, יפתח קריירה –
אך הקשר שלו איתך לעולם לא יהיה דומה לקשר של ילדים אחרים עם הוריהם.
או שילדך האוטיסט לא ידבר לעולם, יעבור מבי"ס לחינוך מיוחד לדיור מוגן,
יצטרך השגחה וטיפול מקיף ומתמשך כל ימי חייו,
אך הוא עדיין לא יהיה מחוץ להשגתך באופן מוחלט.
הדרך שבה אנחנו יוצרים קשרים היא אחרת.
דחף את ילדך לפי ציפיותיך ותחווה תיסכול, אכזבות, טינה ואולי אפילו זעם או שנאה.
גש אליו בכבוד, בלא הנחות מוקדמות ועם פתיחות ללמוד דברים חדשים,
ותמצא עולם שלא יכולת אפילו לדמיין שהוא קיים.

נכון, זה דורש יותר עבודה מאשר ליצור קשר עם אדם שהוא לא אוטיסט.
אך זה יכול להיעשות.
אלא אם לא-אוטיסטים הם הרבה יותר מוגבלים מאיתנו ביכולת שלהם לייצר קשר.
אנחנו מעבירים את כל חיינו בעשיית הדבר הזה. כל אחד מאיתנו שלומד לדבר,
כל אחד מאיתנו שלומד לתפקד בחברה שלכם,
כל אחד מאיתנו שמצליח לגעת וליצור קשר איתכם פועל בטריטוריה זרה
ויוצר קשר עם יצורים זרים.
אנחנו עושים זאת כל חיינו. ואז אתם אומרים לנו שאיננו יכולים ליצור קשר..."
(מומלץ מאד לקרוא את הטקסט במלואו).

במילים אחרות:
א"סים בהחלט יכולים לחיות חיים של הגשמה עצמית.
מה שהורים יכולים לעשות כדי להעלות את הסיכוי שזה יקרה,
הוא להניח מאחור את ציפיותיהם וההנחות שהם תפסו כאקסיומות,
לגשת בכבוד, בפתיחות ואהבה, אפילו בסקרנות ללמוד.
גישה כזו תעודד את הילד ללמוד את עצמו ואת מקומו בעולם- להתנסות
בלי להתנצל או להרגיש רע עם מי שהוא.
זה המפתח.

הדאגה ההורית קיימת תמיד. במיוחד כשהילד הוא "איש כחול" שכזה,
שלא מתקבל בסבר פנים יפות ע"י רוב "האנשים הירוקים"
ו"העולם הירוק" לא מאורגן באופן שמתאים לו.
אבל צריך להזהר שהדאגה הטבעית לא תהפוך לנבואה שמגשימה את עצמה.
בכל ילד, בכל אדם, יש כוחות טובים, יש יכולות.
אם נשמח בהם ונעצים אותם זו עשויה להיות נבואה חיובית שתגשים את עצמה.

ומכאן תשובתי גם לשאלה 2 שלך:
אני אומרת לכל אחד מה שלדעתי ייטיב עם בני שאותו אדם יידע.
ה"מידע" עצמו, אינו סוד אפל, אינו משהו רע, לא משהו להתבייש בו,
וחשוב שזה יהיה ברור להורה וכך גם לילד- לגדול בתחושה "אני סוד אפל" זה מסרס.
ההסתרה גם גוזלת המון אנרגיה, וחבל.
מדובר במרכיב משמעותי בזהות של בני, לא פחות ולא יותר.
בעקרון זה לא עניינו של השכן מלמעלה,
לא משתפת אותו במרכיבים אחרים בזהות של בני משפחתי או שלי,
אבל אם זה יתאים במהלך שיחה לציין את זה- לא יפריע לי לעשות זאת.
ולפעמים זה יכול לעזור לו,
למשל כשצריך להסביר מדוע נדרשת התחשבות או הכלה כלפי צורך כלשהו שלו.
 

dragon201

New member
לא רק העניין של הציפיות שלי

אני בטוח שנפנים שהילד שלנו מושלם כמו שהוא. אני נהנה בכל רגע איתו, גם אחרי ההבחנה. אני יותר מתאבל על חיים שלמים של סבל שעומדים לפניו כי הילדים בני גילו בבית ספר רעים ומשפילים, כי על כל 100 בנות זוג פוטנציאליות 99 יברחו אחרי דקה ואולי זה ייאש אותו מלהמשיך לחפש. על מראיינים שלא יקבלו אותו לעבודת חלומותיו כי אין כימיה. על הקידום שהוא לא יזכה לו כי עמיתיו תחרותיים יותר ועם יכולות אנושיות טובות יותר.
כל אלה יכולות להיות גם ציפיות שלו שיתנפצו מול המציאות. אני אהיה שם כל יום מאחוריו לעזור לו עם הלב השבור ואבכה איתו. העובדה שאנחנו נהיה מאחוריו 100 אחוז עדיין לא מכינה אותו לחיים.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
אף אחד לא יודע את העתיד
אתה מניח "חיים שלמים של סבל שעומדים לפניו"
ואני טוענת שלא בהכרח.
סבל הוא חלק מהחיים, אצל כל אדם,
השאלה היא האם הוא מכריע את האדם וקובר אותו
או הוא מרכיב אחד משלל מרכיבי חייו,
חוויות שהן חלק מהמסע וככאלה תורמות את חלקן למסע, לצמיחה של האדם.
מה שניסיתי לומר הוא שגישת ההורים עשויה להשפיע מאד בעניין זה.
&nbsp
הוא לא צריך מאה בנות זוג פוטנציאליות,
הוא צריך אחת- מיוחדת בדרכה,
שתאהב אותו לא למרות שהוא מי שהוא
אלא בזכות מי שהוא.
אמא שלי למשל, סיפרה על הרגע שאבא שלי קנה את לבה:
היא שמעה אותו שר כשיצא עם העזים למרעה (קיבוץ בשנות החמישים),
שר ומזייף, ולא אכפת לו, ממשיך לשיר את השיר שלו.
כן, הוא היה שונה, לא הלך בתלם, לא התאים למקצב "התקין"
והיה שלם עם עצמו.
וזה בדיוק מה שהקסים אותה.
 
אגב הוא אישית בדומה לי

התחיל לדבר בגיל מבוגר ואני עד היום כמעת ולא מדבר ומתקשה מאוד בדיבור ולא עצמאי אז הוא מוכיח שגם אלו שהם בתפקוד נמוך יכולים לעלות בתפקוד ולהיות עצמאים ...
 
וגם אם הוא היה בתפקוד " נמוך ביותר "

זו לא סיבה לא לקבל אותו ולאוהב ולתת לו להתבטא אט אט בדרכו ( יותר ויותר אוטסטים בתפקוד נמוך שנחשבו למקרים חסרי תקווה גם כאלו שאובחנו עם פיגור קשה וחוסר הבנה של השפה למדו אותם להתבטא בהקלדה והתגלו כבעלי עולם עשיר מאוד ממליץ לקרוא את למה אני קופץ של אוטיסט בתפקוד נמוך שמספר על החוויה שלו , וגם על לנצח את הדממה סרט שנעשה על אוטסטים בתפקוד נמוך שהתבטאו בהקלדה אחד הסרטים המרגשים ביותר שראיתי על הנושא כדאי לצפות ולהשיל דעות קדומות ) ,ולי אישית כבר נמאס לשמוע שאם הילד אוטיסט אז לפחות שהיה בתפקוד הכי גבוה שאפשר וכל השאר עדיף שלא היו קיימים אותי זה מעליב באופן אישי כאוטיסט שהיה בתפקוד נמוך וגם כיום לא נמצא על הרצף בתפקוד גבוה אמנם לא בתפקוד הכי נמוך בספרקטום אבל גם לא בתפקוד גבוה ( מתקשר בעיקר בהקלדה ולא עצמאי ביום יום ובעל התנהגויות אוטסטיות חצוניות ) , מספיק אני חוטף מאבא שלי כל רגע ורגע שאפסיק להתנהג כמו ילד מפגר ותינוק נמאס לי שאין גם אמונה של הורים אחרים וזלזול ובכלל הגישה של אנשים לאוטיזם הנמוך הבוז והרחמים בעיני זה נורא אני יודע , שאת אולי לא מתכוונת אבל ראיתי שלא ציינת את זה אז רצתי לציין זאת זהו ...
 
יודע פשוט חדדתי את זה

כדאי שיבהו סוף סוף שלא צריך לעשות סלקציה בען גבוהים לנמוכים
 

ניצב2

New member
אבחון

מה שמה של הפסיכולוגית שאבחנה אותו
ברור שהילד מתאים לכיתה רגילה עם סייעת סמויה ולא לכיתת תקשורת
כיתת תקשורת זו רמת לימודים של חינוך מיוחד
 

dragon201

New member
לא אחשוף שמות

גם לה מגיעה פרטיות.
היא, בניגוד לרופא המאבחן הראשון מאוד פדנטית ומקצוענית. עובדת לפי הספר והחזירה אותנו לפגישה שלישית עם הילד כשהיה לה ספק. אותה מאבחנת אגב, זלזלה ביכולות של סייעת אל מול יכולות של אנשי מקצוע בכיתה טיפולית. ולמרות שזו היתה הבחירה הראשונה שלנו אנחנו חוששים עכשיו יותר.

בקשר לרמת הלימודים והאינטיליגנציה שלו:
אני מאמין שאם הוא יתקדם יותר מהכיתה, נוציא אותו לשיעור או שניים בכיתה גבוהה יותר. ובכלל מנסיוני, פגשתי אנשים שהיו בילדות, על הפנים מבחינת יכולת לימודית ובבגרותם השלימו פערים ועכשיו פורחים. כך שאני לא לחוץ לגבי תוכן הלימודים בבית הספר. הדבר המשמעותי יותר הוא יכולות חברתיות והיכולת למשמעת עצמית שלומדים בכיתה.

מצד אחד בכיתה אמיתית הוא יחייה את ה"עולם שבחוץ" ולא יהיה מנותק. מצד שני, אם הוא בשלב בחיים שלומדים כלים ומקבעים התנהגות, אולי הכיתה המנותקת תהייה שם בשבילו יותר.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
גם כתת תקשורת היא "כתה אמיתית" ואינה "מנותקת"
ויש משלבות מצויינות וצוותים חינוכיים בכתות רגילות ששמחים לקלוט ילד א"ס,
שמבינים שזו הזדמנות פז עבורם ועבור שאר תלמידיהם ללמוד דברים שלא ילמדו אחרת.
הכל תלוי בנפשות הפועלות. כל אמירה גורפת בהקשר זה אינה נכונה.
&nbsp
ה
שלי למד בכתת תקשורת ביסודי וגם בתיכון.
בחט"ב היה בשילוב יחידני וחינוך ביתי.
שתי כתות התקשורת בהן למד היו מצויינות.
רמת הלימודים היתה בהתאם לשיכבה, כל תלמיד למד בקצב ובדרך המתאימה לו:
היו שיעורים בכתה (כלומר מקסימום 8 תלמידים) עם אותן מורות שלימדו בשכבה
(אנגלית וכד').
מי שהצטרך, קיבל גם שעות פרטניות.
מי שהתאים לו, יצא לשילוב- למד בכתה מקבילה, רגילה,
עם/בלי ליווי של אשת צוות מכתת התקשורת.
ביסודי, היה בהפסקות "שילוב הפוך"- כתת התקשורת שימשה כמעין מועדון
לילדי השכבה, שבאו לשחק במשחקי קופסא או סתם להשתרע על השטיח

בטיולים, הצגות וכו', ילדי הכתה היו חלק בלתי נפרד מהשכבה.
בסוף השנה קיבלנו שתי תמונות: אחת של ילדי וצוות הכתה הקטנה (כתת התקשורת)
ואחת של ילדי הכתה הגדולה (הרגילה, שבה הוא היה משולב בחלק מהשיעורים) והמחנכת. אני הייתי בועד ההורים של הכתה הגדולה.
&nbsp
בחט"ב, בשילוב יחידני, היתה לו מחנכת איומה, ורכז שכבתי נורא.
הוא כ"כ סבל, שהיה חייב להתאזן מחדש שנה בחינוך ביתי.
&nbsp
לעומת זאת, לבכור היתה בתיכון (שילוב יחידני) מחנכת מקסימה שאמרה לי:
"נכון שהוא קצת מוזר, אז מה?
זה מה שעושה את העולם מעניין- שיש בו כלמיני,
ולו יש זווית ראיה מקורית ומרתקת".
והמורה לתנ"ך סיפרה לי בהתלהבות:"כבר המון שנים אני מלמדת את אותו חומר,
ובשיעור שעבר הוא העלה רעיון, פרשנות, שמעולם לא שמעתי ולא חשבתי עליה-
זה היה מדהים!"
&nbsp
וכל זה רק כדי להדגים מה כוונתי בהכל תלוי בנפשות הפועלות.
 

dragon201

New member
אני אאלץ להמר ולראות מה יצא

עם הידע שיש לי כרגע על האופציות בבתי הספר בישוב שלי והלו"ז הצפוף לשילוב, אני לא עושה החלטה מושכלת (כמו שהייתי עושה אם היה מאובחן לפני שנה)
 

schlomitsmile

Member
מנהל
זה בסדר

בכל נקודת זמן אנחנו עושים את ההחלטה הכי טובה שאנחנו יכולים בנסיבות הקיימות.
כל עוד אנחנו עם אצבע על הדופק ועם ראש פתוח,
זה בסדר.
גם אם מסתבר בדיעבד שזו לא היתה בחירה מוצלחת, אפשר לתקן בשנה הבאה
ולמעט במקרים נדירים וקיצוניים, זה לא גורם נזקים בלתי הפיכים.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
גם שילוב יחידני זה חינוך מיוחד
וגם בכתת תקשורת (לפחות בחלקן)אפשר, אם רוצים, לעשות בגרות.
בכתה בה למד ה
שלי למשל (כתת תקשורת בתיכון)
רוב הילדים עשו בגרות, חלקם בהצטיינות, עם שפע יחידות במתמטיקה ומחשבים.
&nbsp
סייעת סמויה- ראשית, כיוון שמילים בוראות מציאות,
רצוי לדעתי לדבר על משלבת ולא סייעת.
סייעת מניח שהילד סובל מלקות, מתקשה ויש לסייע לו.
זה מקטין אותו.
וגם אותה- כאילו שתפקידה מתמצה בעזרה טכנית בעיקרה.
משלבת מניח שיש חוסר התאמה בין הילד לסביבה-
תדר תקשורתי שונה, כולם בסדר כשלעצמם,
אבל כדי שתהיה איזושהי אנטראקציה הרמונית, שתתרום לכל המעורבים
(לא עושים פה טובה לילד המשולב- גם לו יש מה לתרום לסביבתו)
יש צורך במישהו/מישהי עם הבנה, רגישות ומיומנות מורכבת,
מישהי שתדע לעודד יצירת תנאים שיאפשרו שילוב.
וזה אומר גם עבודה מול הסביבה- הצוות, הילדים ואפילו המערכת
ולא רק "לעזור" לילד "המסכן".
&nbsp
סמויה- למה סמויה? איזה מסר זה משדר לילד עצמו? למחנכת?
לשאר הילדים?
(ואי-אפשר לרמות ילדים, לא את הילד עצמו ולא את ילדי הכתה,
הם מרגישים בשונות של הילד) .
מה מחולל המסר הזה- שיש כאן משהו נורא שמנסים להסתיר-
בילד עצמו, בשאר הילדים, במחנכת?
&nbsp
 
לא נכון בכלל

אני הייתי בכיתה של חינוך מיוחד ונתנו לי חומר מאוד מתקדם כי הייתי ברמה לימודית מאוד גבוה ולא רצתי להיות בכיתה רגילה אהבתי להיות בכיתה שלי למדתי אגב שקספיר שלומדים בגרות כבר בכיתה ז ועגנון ומה לא מה שאת אומרת לא מדויק זה תלוי בילד וביכולת שלו כמו שאמרה שולמית
 

dragon201

New member
שאלה לגבי ביטוח פרטי

עזבתי עבודה לפני זמן לא רב ששם היה לי כיסוי ביטוחי מעולה לכל המשפחה במחיר זול ומסובסד. הם הציעו לי להמשיך את הכיסוי במימון פרטי. אין לי מושג מה מגוון ההוצאות של הורה לילד בספקטרום שלא מכוסה ע"י הקופ"ח, כדי לקבל הצעה כזו או לדחות אותה.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
זה תלוי בבחירות שתעשו
עצם זה שילד על הספקטרום לא מחייב בהוצאות כלשהן,
אין תרופות שחייבים לקחת או משהו כזה.
יש הורים שבוחרים טיפולים פרטיים כלשהם שאין לם כיסוי,
או משלבת פרטית (אסור, אבל יש רשויות שמעלימות עין).
יש גם הורים שיש להם הוצאות כגון חיתולים, לפעמים עד 120 או דברים הכרחיים אחרים
אבל לרוב מדובר בהוצאות שההורים מחליטים שיש צורך בהן.
לכן- תלוי בהורים, ותלוי בילד וצרכיו.

ממליצה לך לעיין בקישורי הפורום בסעיף 'הטבות והקלות'
יש שם מידע רלוונטי רב בתחום זה.
אם לא תמצא, אל תתבייש לשאול
 
ברור שלהמשיך ביטוח פרטי!

כי במצבים כאלה הם חייבים לבטח גם את הילד. אם בעתיד תרצה לעשות לו ביטוח פרטי, הבנתי שזה קשה עד בלתי אפשרי. כי הוא מוגדר נכה 100%.
 
אגב, אתה בטוח שאתם מחכים לועדת שילוב ולא לועדת בשמה?

הבנתי שבפעם הראשונה עושים ועדת השמה כדי להחליט על המסגרת ואם בוחרים בשילוב יחידני - ועדת שילוב.
לגבי מה שרשמת - לא לנדב מידע למי שאין צורך. בטח בכיתה א', חכה שינסה ליצור חברויות. אולי מידע כזה ירתיע כמה הורים וזה חבל.
לגבי העתיד - אם הוא בתפקוד גבוה וטוב בלימודים - אז תעשו מה שאנחנו עושים. אנחנו דואגים לחזק אותו בתחום המתמטיקה, כי זה יאפשר לו עבודה בתחום, עם מעט אינטראקציה חברתית. מחשבים או משהו בסגנון.
הבן שלי בכיתה ה', אובחן בג'. לומד בשילוב יחידני. אשמח לענות על שאלות נוספות.
 
למעלה