הבנת הורים

[מורן ה]

הבנת הורים

אני לא הורה, אלא אני הילדה . אני חייבת לשאול שאלה? איך הורה אמור להתנהג כשהוא יודע שהילד שלו נמצא במצוקה אחרי טראומה? הייתי רותה להבין אם יש הצדקה לכעוס על הוריי. הייתי שמחה לקבל תשובה

 

[לב אם]

מורן יקרה

לשאלה איך הורה אמור להתנהג, אין תשובה פשוטה. קודם כל חשוב מאד לדעת את סוג הטראומה, מה קרה לך ומה עברת, והאם קרה משהו רק לך או שמדובר במקרה שקרה לכל המשפחה. אם את יכולה לספר קצת יותר על עצמך ועל היחסים בין הוריך לבינך - בפורום או במסרים - יכול להיות שנוכל לעזור ולייעץ לך יותר. את רוצה לדעת אם יש לך הצדקה לכעוס על הוריך, וקשה לענות בלי לדעת יותר, אבל אני אנסה. כאשר קורה לך משהו, ההורים שלך מרגישים מאד רע - הם מרגישים אשמים שלא הצליחו למנוע את הפגיעה, הם במצוקה ובלחץ בנסיון למנוע שיגרם לך עוד פגיעה, הם נקרעים בין הרצון לפנק אותך ולפצות אותך על מה שקרה לבין הצורך להמשיך לשמור על מסגרת משפחתית מסודרת ועל כל החוקים והכללים על מנת שלא יגרם לך נזק של הזנחה. הרבה פעמים הורים חרדים הופכים להיות מגוננים מדי, ואז הילד מפרש את זה כאילו מנסים להצר את צעדיו. אולי זה מה שקורה בינך לבין הוריך? אני אשמח אם תשתפי אותנו יותר במה שקורה. אני והורים אחרים כאן בפורום ננסה לענות לך ולסייע. בינתיים הדבר הכי חשוב בקשר בינך לבין ההורים הוא הידברות: נסי לספר להם איך את מרגישה, נסי לספר להם מה קורה לך ומה את עושה - כדי שיוכלו להיות אתך, לתמוך בך ולהבין אותך טוב יותר. אוהבת אותך

 

[מורן ה]

לאם לב

אז ככה ,אני לא אוהבת שכל ההורים משוחדים למה ההורים לא יודעים להודות שהם לא בסדר!!! המקרה שלי הוא ככה עברתי פיגוע, ופחדתי לספר את זה להוריי מרוב בושה. אבל באחד הלילות נשברתי ובאתי לאמא שלי מתייפחת מבכי, וסיפרתי לה את מה שעבר ועובר עליי. הילדה הקטנה שבתוכי ציפתה לקבל חיבוק ותמיכה מאמא, אבל במקום זה היא כעסה עליי שהערתי אותה. מאותו יום לא היה לי אומץ לשתף אותה שוב, לאורך כל התקופה הזו הם לא ניסו להבין מה קורה ועובר עליי, היה להם יותר קל להיות בת-יענה. ובי זה פגע מאוד, כי הייתי צריכה את האהבה והתמיכה מההורים ולא קיבלתי את זה. אחרי התדרדרות במצבי, הרופאים שלי החליטו שהגיע הזמן שההורים שלי יכנסו לתמונה, ותבינו זה היה שנתיים אחרי המקרה, הם הגיעו לפגישה וכולם ציפו לקבל שיתוף פעולה, וזה לא קרה, באותו יום היא כאבה ובכתה אבל ברגע שיצאו מהרופאים, זה לא היה ולא נברא, כאילו שכחו. המשכתי לעבור את זה לבד עברתי דירה לדודים והם התחילו לטפל בי, הם קיבלו אותי עם כל הבעיה ואהבו והתמסרו לטיפול בי, בזמן שההורים שלי לא היה איכפת להם בכלל מה קורה ועובר עליי. הם ידעו להתקשר אליי רק כשהיו צריכים ממני דברים כמו כסף, הדבר הכי כואב לא רק שהם לא תמכו וטיפלו ופירגנו, הם עוד היו מנצלים את המצב שלי כדי לנצל אותי היו לוקחים ממני כסף, הם הכירו אותי רק כשהיו צריכים. ממני משהו, אם לא הייתי יכולה לא לשמוע מהם חודשים. מה ששבר אותי זה , ששמעתי שבבית לועגים וצוחקים עליי, על איך שנפגעתי ומזה שלא חזרתי לתפקוד נורמלי. בבית עשו ממני ליצן החצר. אז איפה הבנת ההורים איפה המשפחה, הרי לפי מה שאני יודעת ההורים הם צריכים להיות התמיכה הכי חזקה של הילד ואצלי זה היה הפוך, ההורים שלי היו הנפילה שלי , הם הרסו אותי. יש עוד מלא דברים אבל זה בערך התקציר. כיום אני אומרת הורים יכולים לגדל ולבנות ילד לתפארת. אבל הורים גם יכולים להרוס לילד את החיים. יש להורים כוח עצום, וחבל שישנם כאלה שמשתמשים בו לצד הרע. חייבים לקבל להורים כאלה את הכוח הזה. תודה על ההקשבה

 

[מורן ה]

תיקון

במשפט הזה התכוונתי שחייבים לקחת להורים כאלה את הכוח הזה

 

[לב אם]

את כל כך צודקת ../images/Emo24.gif

אני רק יכולה לחזור על כמה משפטים שאמרת ולחזק אותם: הורים צריכים להיות התמיכה הכי חזקה של הילד. ההורים יכולים לגדל ולבנות ילד לתפארת , אבל הורים גם יכולים להרוס לילד את החיים - יש להם כח עצום!!! אני כל כך מסכימה עם האמירות האלו, וזוהי הסיבה שהפורום הזה קם: לתת להורים שרוצים ויכולים למלא את התפקיד הזה שלהם את כל התמיכה והאהבה כדי שיהיה להם את הכח והיכולת למלא את התפקיד נכון. אבל גם להתריע על מקרים שבהם ההורים מנצלים את הכח לרעה - לפעמים פוגעים בילדיהם במעשה (רק קראי את שרשורי החדשות האחרונים כאן שמספרים על המעילה הגדולה ביותר שיכולה להיות - התעללות מינית בילדים), לפעמים פוגעים בילדיהם בהזנחה וחוסר תמיכה כמו במקרה שלך. מורן, הרבה פעמים יש מצבים שבהם יש חוסר הבנה בין הילד להורה שיכול להפתר על ידי גישור, דיבור והדרכה של ההורים - ופה אני רואה את תפקידו העיקרי של הפורום לסייע ולתמוך בהורה שאוהב את הילד, רוצה לעזור לו , אבל לא יודע איך, או נקלע למילכוד שקשה לו לצאת ממנו. אבל במקרים בהם יש הורה שלא אכפת לו מהילד, אינו רוצה לתמוך בו ומנצל אותו לרעה - אזי אני מחפשת את "תחליף ההורה" - את אותם דודים שאספו אותך לביתם באהבה. בהם אני רוצה לתמוך ואותם אני רוצה לעודד. לצערי, אני מכירה מקרים מאד קשים, בהם צריך לקחת את הכח מההורים, אבל החוק אינו מאפשר ואינו תומך מספיק. מכירה אפילו מקרה בו אב מתעלל מצליח "לשחק" בחוק ולהעמיד אותו לצדו כנגד האם שמנסה להגן על ילדיה. מקרים כמו שלך, בהם ההורים אינם נותנים לילד את הדבר הכי חשוב לו - אהבה - הם המקרים הכי כואבים לי. אני מחזיקה לך אצבעות, שבעזרת הכח הפנימי שלך, ובעזרת דודים אוהבים וחברים אוהבים תצליחי למצוא בעצמך את הכח להתגבר על הצלקת הנוראה שהשאירו בך הוריך בהזנחה ובהתעלמות. איני יודעת איזה טראומה קשה לך יותר - הטראומה המקורית שבפיגוע, או הטראומה לגלות שהוריך אינם ההורים האוהבים והתמוכים שאת זקוקה להם. אני אתך ביעוץ ובתמיכה ככל שתרצי

 

[0 אור 0]

הורים מרעילים

מורן, האם תוכלי לספר יותר: בת כמה את, מה היתה הפגיעה שנפגעת וכמה זמן את נמצאת אחרי הפיגוע. הסיוע שאת זקוקה לו יכול להשתנות במצבים שונים של החיים. התמיכה החשובה ביותר , תמיכת ההורים, ניתנת לך היום על ידי הדודים שלך - מהם את מקבלת אהבה ותמיכה שלהם את זקוקה כל כך ואולי גם טיפול פיזי (האם?) העניין הוא שהבגידה של ההורים שאינם מתפקדים כלפייך כהורה מאד כואב ומשאירה בלבך צלקות - חשוב מאד להשתחרר מהכעסים האלו כדי שתוכלי להמשיך את דרכך בחיים. אני יכולה להמליץ לך להיעזר בתחומים של רפואה משלימה שעוסקים יותר בפן הרוחני ויאפשרו לך להתגבר על הצלקות ועל הקשיים.

 

[מורן ה]

למזלי

למזלי הרב !נכון שמשפחתי התנהגה לא נכון ופגעו בי. והדבר שכואב לי שאני עדיין אוהבת אותם אהבה לא נורמלית, בשבילי המשפחה היא החיים שלי הייתי מוכנה לוותר על הכל למענם. אבל בזכות הדודים והבנות-דוד שלי והחברים למדתי לקבל את מה שלא קיבלתי אף פעם מהוריי, את כל האהבה והפירגון והתמיכה והערכה שהיו חסרים לי עד היום, אני מקבלת עכשיו. ואני שמחה שאני אוכל לעזור לעצמי לצאת מהבעיה, נכון שזה הולך להיות לי קשה ויהיו לי עוד הומן מכשולים בדרך, אבל יש לי סביבה תומכת ואוהבת ואני נלחמת בכל הרוע שספגתי עד היום. אני לא רוצה להיות בעוד כמה שנים מסוג ההורים שאני אעשה לילדיי את מה שהוריי התנהגו אליי. ושאני גם לא אשתמש בתירוץ הכי מגעיל שהורים משתמשים כשהם לא בסדר, התירוץ הוא שלא הייתה להם ילדות קלה והם עברו המון, אני לא מקבלת את זה, אני אומרת סליחה על המילה, אבל אני אומרת פשוט לעזאזל לכו לטיפול , שכל מי שחושב שיש לו בעיות שיטפל בעצמו לפני שהוא מביא ילדים, מז'ה שווה להרוס את הילדים שלך. אם אתה חושב שעוד לא התגברת על הבעיות האישיות שלך אתה אתה לא בנוי להביא ילדים לעולם בשביל להרוס אותם. מסר לכל ההורים!!!!! קחו עזרה אם צריך זאת לא בושה. אל תהרסו את הילדים שלכם. יום אחד יקרה משהו שתתחרטו עליו, יש ילדים שבסוף נשברים ואז את כל החיים אתה תחיו ללא ילדכם, ובהרגשת אשמה. אז תצילו את עצמכם ואת ילדיכם.

 

[לב אם]

הלואי שבבית הספר היו מלמדים

גם קצת על איך להיות הורים: יותר חכמים, יותר קשובים, פחות מפחדים להיעזר ולהתייעץ והכי חשוב - לא להעביר אל ילדינו את הדברים הרעים שעשו לנו. כשבני הבכור התחיל לגדול הוא היה קצת שובב. יום אחד תפסתי שאני הולכת במעגל שכה שנאתי כשאני הייתי ילדה, כועסת ואח"כ מכה בטוסיק (נכון שזה אל היה בטירוף אבל בכל זאת). תפסתי את עצמי בזמן ובחרתי לנהוג בדרך אחרת - לא קלה ולא פשוטה. לא תמיד מצאתי פתרונות טובים לכל בעיה - אבל לפחות עצרתי בנקודה אחת את מעגל האלימות. אני חושבת שהורים צעירים היום פחות ופחות נוטים להעביר הלאה דפוסים שליליים שגדלו אתם. נוטים להאשים את התקשורת הפתוחה, הטלויזיה והאינטרנט בהמון רעות חולות שנפלו עלינו ובעיקר בהקשר של התנהגות הילדים. אני חשה שהצד השני והטוב של זה, הוא שכולנו, הורים וילדים כאחד, יותר מודעים לכך שיש דפוסים חיוביים לגידול משפחה וילדים, גם אם גדלנו בדפוס שלילי אנו מכירים את האפשרויות האחרות ויכולים לבחור בהן.