הבעיה לא נפסקה, ורק החמירה....
נורא נורא נורא מצטערת שארוך... זוכרת שדיברתי איתך בעבר על כל מיני דברים ובינהם היה ריב עם האמא שלי? קיצר, זה לא נפסק וזה רק החמיר... בשנייה אחת אנחנו יכולות להיות בסדר אחת עם השנייה ולאחר שתי דקות לריב כאילו אנחנו לא מכירות אחת את השנייה. אני מודה שאני גם זאת שמתעצבנת במהירות כי אני כועסת עליה על כמה דברים: 1. בדרך כלל אני עוקפת בגובה את אחי התאום ואז הוא התחיל לקבל הורמון גדילה, ואני מתבאסת שהוא הולך וגובהה ואני נשארת הגמדה של המשפחה... (הגבה שלי הוא מטר 53 ואני בת 14...) 2. אמא שלי היא מה שנקרא האמא הפרונאידית.... היא דואגת לי ברמות ובקושי מרשה לי כל מיני דברים... אני גם תמיד רבה איתה עלזה שהיא לא מרשה לי להתאפר וכל החברות שלי מתאפרות.... ואז אני נחשבת היוצאת דופן.... אם זה משנה אני בת יחידה ויש לי אח תאום ואח אחד גדול ממני בשנה (15), כולנו במדעית... ואחי הגדול הוא ממש גאון אז אני גם שונאת את זה שאני לא תמיד מצליחה להביא ציונים הכי טובים ואז הוא אומר לי שזה חומר קל ובלה בלה אז אני לא מפסיקה לקרוא לו חננה ואמא שלי גם מתעצבנת מזה שאני כל הזמן מעליבה אותם... זה כבר ממש מתחיל להימאס עליי להיתקע בבית ומתי שאני רוצה לצאת לבחוץ אני צריכה לחזור מוקדם ואחי הגדול יכול לחזור מממש מאוחר והיא תמיד משתמשת בתירוץ "הם בנים ואת בת" לדוגמא לאחי התאום היא מסכימה ללכת לחנות (שנמצא 2 מטר מהבית) ולי לא... וגם אני רוצה פעם אחת לדבר איתה כמו בין אמא לבת , לא מזמן היה לי נושא שהיה צריך את השיחה של אמא ובת , אבל לא ידעתי איך לדבר איתה על זה . היא כל הזמן בטלפון, ואיך שאני מתחילה לדבר איתה על משהו היא אומרת תפסיקי להיות "סבתא יכנה" (אני שונאת את הכינוי חח). בסופו של דבר דיברתי עם חברה... אני לא אומרת שאמא שלי היר רעה חס וחלילה. היא אמא טובה היא עוזרת לי המון בלימודים (בזכותה אני במדעית...) אבל אני שונאת את הריבים שלנו... סורייי שחפרתי ברמות, מקווה שלא תכעסי...
נורא נורא נורא מצטערת שארוך... זוכרת שדיברתי איתך בעבר על כל מיני דברים ובינהם היה ריב עם האמא שלי? קיצר, זה לא נפסק וזה רק החמיר... בשנייה אחת אנחנו יכולות להיות בסדר אחת עם השנייה ולאחר שתי דקות לריב כאילו אנחנו לא מכירות אחת את השנייה. אני מודה שאני גם זאת שמתעצבנת במהירות כי אני כועסת עליה על כמה דברים: 1. בדרך כלל אני עוקפת בגובה את אחי התאום ואז הוא התחיל לקבל הורמון גדילה, ואני מתבאסת שהוא הולך וגובהה ואני נשארת הגמדה של המשפחה... (הגבה שלי הוא מטר 53 ואני בת 14...) 2. אמא שלי היא מה שנקרא האמא הפרונאידית.... היא דואגת לי ברמות ובקושי מרשה לי כל מיני דברים... אני גם תמיד רבה איתה עלזה שהיא לא מרשה לי להתאפר וכל החברות שלי מתאפרות.... ואז אני נחשבת היוצאת דופן.... אם זה משנה אני בת יחידה ויש לי אח תאום ואח אחד גדול ממני בשנה (15), כולנו במדעית... ואחי הגדול הוא ממש גאון אז אני גם שונאת את זה שאני לא תמיד מצליחה להביא ציונים הכי טובים ואז הוא אומר לי שזה חומר קל ובלה בלה אז אני לא מפסיקה לקרוא לו חננה ואמא שלי גם מתעצבנת מזה שאני כל הזמן מעליבה אותם... זה כבר ממש מתחיל להימאס עליי להיתקע בבית ומתי שאני רוצה לצאת לבחוץ אני צריכה לחזור מוקדם ואחי הגדול יכול לחזור מממש מאוחר והיא תמיד משתמשת בתירוץ "הם בנים ואת בת" לדוגמא לאחי התאום היא מסכימה ללכת לחנות (שנמצא 2 מטר מהבית) ולי לא... וגם אני רוצה פעם אחת לדבר איתה כמו בין אמא לבת , לא מזמן היה לי נושא שהיה צריך את השיחה של אמא ובת , אבל לא ידעתי איך לדבר איתה על זה . היא כל הזמן בטלפון, ואיך שאני מתחילה לדבר איתה על משהו היא אומרת תפסיקי להיות "סבתא יכנה" (אני שונאת את הכינוי חח). בסופו של דבר דיברתי עם חברה... אני לא אומרת שאמא שלי היר רעה חס וחלילה. היא אמא טובה היא עוזרת לי המון בלימודים (בזכותה אני במדעית...) אבל אני שונאת את הריבים שלנו... סורייי שחפרתי ברמות, מקווה שלא תכעסי...