ארטישוק מלובן
New member
הבעיה שלי
זהירות, חפירה. התגייסתי לגדוד חי"ר בנוב' 05. למרות קשיים חברתיים ואחרים סיימתי הכשרת רובאי 07 מלאה. עלינו לקו והרגשתי טוב. כחודש אחרי העליה לקו אני עולה לשמירה ומתקשר אלי המ"מ ושואל אותי אם אני רוצה לעבור למפקדת הגדוד (תומך לחימה). בהתחלה לא הבנתי מה זה אומר, גם הורי היו בחו"ל באותו זמן, אחרי ששאלתי אותו וביררתי קצת הבנתי שזה אומר לצאת מהפלוגה וכל ההכשרה שעברתי עכשיו היתה לחינם. הסברתי לו כמה חשוב לי להיות לוחם ושיש לי פה חברים ושזה שירות משמעותי בשבילי. הוא אמר שזה לא משנה כי הוא כבר החליט - יחליפו אותי עכשיו בשמירה, אני אורז תיק ועף למפקדה בבוקר. איימו עלי שאני רשום שם ואם אני לא מתייצב אני נפקד וכו'. כמו חייל טוב התייצבתי במפקדה שם היה חוסר בטבחים ושם הציבו אותנו - 5 לוחמים שהעיפו כדי להיות טבחים. למרות שכולם ביקשו לצאת מסיבות פציפיזם וכו' ואני הייתי בערך היחיד שרצה להשאר לוחם. ההשפלה היתה טראומטית, אני שלהיות לוחם היה כל עולמי ובא ממשפחת לוחמים וקצינים הופך לטבח. ועוד עושה 11-3 בתור טבח. החלטתי שאני קובל על העניין לנקח"ל במחשבה שפסק הדין של נקח"ל יחזיר אותי לפלוגה ובינתיים פניתי לקב"ן והוא אמר שינסה לדבר עם המג"ד שאולי אעבור מחלקה. ואז התחילה המלחמה וכל התהליך הוקפא. אני יכול לספר לנכדי בגאווה שבמלחמה הייתי טבח. בסוף המלחמה התהליך הושלם ועברתי למחלקת המודיעין. אחרי כמה חודשים התקבלה התשובה מנקח"ל – נזיפה למ"פ מסלול וראיון מח"ט בו הובהר לי כמה חשוב להיות תומך לחימה. החליטו להשאיר אותי במפקדה עקב "תפקוד לקוי", כך לפי המפ"ם ומ"פ המסלול (שאחד הסתכסכתי איתו והשני קבלתי – לא ממש דעה אובייקטיבית). המפקדה היא מקום חולה – תהיה חייל גרוע וישאירו אותך בתור עונש, תהיה חייל טוב וישאירו אותך כי אתה חיוני. אין דרך לצאת, רק על פרופיל. כשראיתיי שאין לי סיכוי לחזור להיות לוחם התקדמתי להיות סמל המחלקה. בשלב זה פסלו לי גם את מקצוע הלוחם כשהייתי כל כך קרוב לתעודת לוחם. מי שהיה לוחם ותומך לחימה כמוני יודע שלהיות תומך לחימה זה הרבה יותר קשה, שוחק, לא מקבלים הטבות, והכי גרוע שלא מקבלים הערכה. בנוסף תפקיד הסמל לא עשה לי טוב. הלחץ והמתח גרמו לחרדות ולנדודי שינה חריפים. והתנאים שופרו במקצת ל10-4 אבל זה לא פיצה על השחיקה. אני טיפוס לא ממש חברתי ולפעמים רב עם אנשים, מתישהו החלו להיכתב עלי כתובות בעמדות שמירה במוצב, הבנתי כמה שונאים אותי ומזלזלים בי למרות שאני סמל מחלקת מודיעין ועושה עבודה קשה חשובה בגדוד. הרגשתי שגם המפקדים לא מעריכים את מה שאני עושה למרות שזה הרבה יותר מכל אחד אחר. היה לי במחלקה חבר אחד – תאום נפש, חבר קרוב שאין לי כמוהו, טיפוס רגיש כמוני שעקב סירובו להמשיך בקורס מ"כים הגיע למפקדה כעונש. הוא היה היחיד שיכלתי לדבר איתו. לפני חודשיים הוא עזב לקורס השלמת בגרויות. העוגן היחיד שלי, החבר הכי קרוב שהשאיר אותי בחיים, עזב. גם הניהול של המקום נעשה קשה יותר ויותר עם קצינים חדשים, מפ"מ סמפ"ם שלא אכפת להם מהחיילים וקמ"ן חדש שלא ממש התחשב בבעיות שינה שלי כמו הקמ"ן הקודם. הרגשתי תסכול יאוש ובדידות. בקשתי לראות קב"ן עוד פעם. עברה יותר משנה מאז נפגשנו. ספרתי לו על בעיות השינה שלי והוא רק לימד אותי תרגיל נשימות דבילי שלא עזר בכלום. בשלב זה החלטתי להשתמש בבעיות שינה כמקפצה לצאת מהגדוד. ביקשתי לראות קב"ן פעם נוספת והפעם בזכות ניפוח דרמטי של החרדות ובעיות השינה שלי הוצאתי ממנו הפניה לפסיכיאטר שירשום לי כדורים, פגשתי את הפסיכיאטר ביום שני שבוע שעבר והוא אמר שאם צריך יוריד לי פרופיל ובינתיים אני אקח קצת כדורים נגד דכאון וכו' ואקבל ג' נפשיים עד יום ראשון כדי להסתגל לכדורים, וכל יום שני אפגש עם הפסיכיאטר למעקב. כיוון שקשה היה לי להתמודד עם המחשבה שאני צריך אשכרה לקחת כדורים כמו איזה פסיכי לא ממש השתמשתי בהם כמו שצריך. הגעתי ביום ראשון לבסיס והודיעו לי שאני מועף מתפקיד הסמל, לא הפתעה גדולה בהתחשב בנסיבות. שרפתי כבר את כל הגשרים שלי בגדוד ולא ממש שינה לי כי ביום שני תכננתי לומר לפסיכיאטר לפלוט אותי מהגדוד. אבל הוא לא הסכים לפלוט אותי עדיין והתעקש שאמשיך עם הכדורים ולא הסכים לתת לי עוד ג' נפשיים. חזרתי לגדוד בידיעה שאני צריך לסחוב עוד שבוע ועכשיו שאני לא סמל אני צריך לשמור ולסגור שבת עם שמירות 4-8 קיצר שואה – הסברתי את זה לרופא הגדוד אמרתי לו שאין לי עתיד פה וסתם סוחטים ממני את המיץ והוא הסכים לתת לי עוד ג' נפשיים עד יום שני - יום המעקב הפסיכיאטרי שאחריו יורידו לי פרופיל כנראה. עכשיו זה העניין – אני מפחד מההורדת פרופיל. אני יודע שאין לי באמת בעיות נפשיות רציניות. יש לי נדודי שינה שגם בהם אפשר לטפל עם כדורים. אין לי נטיות אובדניות ואני יכול לשרוד עד השחרור בגדוד. אבל זה פשוט ממש קשה והטחינה נראית מיותרת. אבל בסופו של דבר כשאני מסתכל במראה אני רואה אדם חלש שבורח מאתגר ובוגד בכל הערכים שהוא גדל עליהם בשביל שיהיה לו פנאן בשנה האחרונה שלו בצבא. ואולי אני חושב לא היה כל כך רע בגדוד בסופו של דבר. אולי אני אתגעגע לחלק מהדברים והחוויות??? אין לי אסטמה שמוריד אוטומטית פרופיל – אי אפשר למדוד בעיה נפשית. ואולי בכלל יש לי באמת משהו??? מה זה אומר עלי??? ההורים שלי מפעילים עלי מכבש לחצים כדי לא להוציא פרופיל נפשי כי זה די בושות בסביבה שלנו. ומה אם באמת אוריד פרופיל ואעשה יומיות בבסיס דוחה עם אנשים דוחים – ככה אני רוצה את השירות שלי??? ככה אני רוצה לתרום??? מה אם אגיע למקום אפילו יותר גרוע מהגדוד?!?!? מה אם אני עושה טעות ענקית ואני סתם מפונק???
זהירות, חפירה. התגייסתי לגדוד חי"ר בנוב' 05. למרות קשיים חברתיים ואחרים סיימתי הכשרת רובאי 07 מלאה. עלינו לקו והרגשתי טוב. כחודש אחרי העליה לקו אני עולה לשמירה ומתקשר אלי המ"מ ושואל אותי אם אני רוצה לעבור למפקדת הגדוד (תומך לחימה). בהתחלה לא הבנתי מה זה אומר, גם הורי היו בחו"ל באותו זמן, אחרי ששאלתי אותו וביררתי קצת הבנתי שזה אומר לצאת מהפלוגה וכל ההכשרה שעברתי עכשיו היתה לחינם. הסברתי לו כמה חשוב לי להיות לוחם ושיש לי פה חברים ושזה שירות משמעותי בשבילי. הוא אמר שזה לא משנה כי הוא כבר החליט - יחליפו אותי עכשיו בשמירה, אני אורז תיק ועף למפקדה בבוקר. איימו עלי שאני רשום שם ואם אני לא מתייצב אני נפקד וכו'. כמו חייל טוב התייצבתי במפקדה שם היה חוסר בטבחים ושם הציבו אותנו - 5 לוחמים שהעיפו כדי להיות טבחים. למרות שכולם ביקשו לצאת מסיבות פציפיזם וכו' ואני הייתי בערך היחיד שרצה להשאר לוחם. ההשפלה היתה טראומטית, אני שלהיות לוחם היה כל עולמי ובא ממשפחת לוחמים וקצינים הופך לטבח. ועוד עושה 11-3 בתור טבח. החלטתי שאני קובל על העניין לנקח"ל במחשבה שפסק הדין של נקח"ל יחזיר אותי לפלוגה ובינתיים פניתי לקב"ן והוא אמר שינסה לדבר עם המג"ד שאולי אעבור מחלקה. ואז התחילה המלחמה וכל התהליך הוקפא. אני יכול לספר לנכדי בגאווה שבמלחמה הייתי טבח. בסוף המלחמה התהליך הושלם ועברתי למחלקת המודיעין. אחרי כמה חודשים התקבלה התשובה מנקח"ל – נזיפה למ"פ מסלול וראיון מח"ט בו הובהר לי כמה חשוב להיות תומך לחימה. החליטו להשאיר אותי במפקדה עקב "תפקוד לקוי", כך לפי המפ"ם ומ"פ המסלול (שאחד הסתכסכתי איתו והשני קבלתי – לא ממש דעה אובייקטיבית). המפקדה היא מקום חולה – תהיה חייל גרוע וישאירו אותך בתור עונש, תהיה חייל טוב וישאירו אותך כי אתה חיוני. אין דרך לצאת, רק על פרופיל. כשראיתיי שאין לי סיכוי לחזור להיות לוחם התקדמתי להיות סמל המחלקה. בשלב זה פסלו לי גם את מקצוע הלוחם כשהייתי כל כך קרוב לתעודת לוחם. מי שהיה לוחם ותומך לחימה כמוני יודע שלהיות תומך לחימה זה הרבה יותר קשה, שוחק, לא מקבלים הטבות, והכי גרוע שלא מקבלים הערכה. בנוסף תפקיד הסמל לא עשה לי טוב. הלחץ והמתח גרמו לחרדות ולנדודי שינה חריפים. והתנאים שופרו במקצת ל10-4 אבל זה לא פיצה על השחיקה. אני טיפוס לא ממש חברתי ולפעמים רב עם אנשים, מתישהו החלו להיכתב עלי כתובות בעמדות שמירה במוצב, הבנתי כמה שונאים אותי ומזלזלים בי למרות שאני סמל מחלקת מודיעין ועושה עבודה קשה חשובה בגדוד. הרגשתי שגם המפקדים לא מעריכים את מה שאני עושה למרות שזה הרבה יותר מכל אחד אחר. היה לי במחלקה חבר אחד – תאום נפש, חבר קרוב שאין לי כמוהו, טיפוס רגיש כמוני שעקב סירובו להמשיך בקורס מ"כים הגיע למפקדה כעונש. הוא היה היחיד שיכלתי לדבר איתו. לפני חודשיים הוא עזב לקורס השלמת בגרויות. העוגן היחיד שלי, החבר הכי קרוב שהשאיר אותי בחיים, עזב. גם הניהול של המקום נעשה קשה יותר ויותר עם קצינים חדשים, מפ"מ סמפ"ם שלא אכפת להם מהחיילים וקמ"ן חדש שלא ממש התחשב בבעיות שינה שלי כמו הקמ"ן הקודם. הרגשתי תסכול יאוש ובדידות. בקשתי לראות קב"ן עוד פעם. עברה יותר משנה מאז נפגשנו. ספרתי לו על בעיות השינה שלי והוא רק לימד אותי תרגיל נשימות דבילי שלא עזר בכלום. בשלב זה החלטתי להשתמש בבעיות שינה כמקפצה לצאת מהגדוד. ביקשתי לראות קב"ן פעם נוספת והפעם בזכות ניפוח דרמטי של החרדות ובעיות השינה שלי הוצאתי ממנו הפניה לפסיכיאטר שירשום לי כדורים, פגשתי את הפסיכיאטר ביום שני שבוע שעבר והוא אמר שאם צריך יוריד לי פרופיל ובינתיים אני אקח קצת כדורים נגד דכאון וכו' ואקבל ג' נפשיים עד יום ראשון כדי להסתגל לכדורים, וכל יום שני אפגש עם הפסיכיאטר למעקב. כיוון שקשה היה לי להתמודד עם המחשבה שאני צריך אשכרה לקחת כדורים כמו איזה פסיכי לא ממש השתמשתי בהם כמו שצריך. הגעתי ביום ראשון לבסיס והודיעו לי שאני מועף מתפקיד הסמל, לא הפתעה גדולה בהתחשב בנסיבות. שרפתי כבר את כל הגשרים שלי בגדוד ולא ממש שינה לי כי ביום שני תכננתי לומר לפסיכיאטר לפלוט אותי מהגדוד. אבל הוא לא הסכים לפלוט אותי עדיין והתעקש שאמשיך עם הכדורים ולא הסכים לתת לי עוד ג' נפשיים. חזרתי לגדוד בידיעה שאני צריך לסחוב עוד שבוע ועכשיו שאני לא סמל אני צריך לשמור ולסגור שבת עם שמירות 4-8 קיצר שואה – הסברתי את זה לרופא הגדוד אמרתי לו שאין לי עתיד פה וסתם סוחטים ממני את המיץ והוא הסכים לתת לי עוד ג' נפשיים עד יום שני - יום המעקב הפסיכיאטרי שאחריו יורידו לי פרופיל כנראה. עכשיו זה העניין – אני מפחד מההורדת פרופיל. אני יודע שאין לי באמת בעיות נפשיות רציניות. יש לי נדודי שינה שגם בהם אפשר לטפל עם כדורים. אין לי נטיות אובדניות ואני יכול לשרוד עד השחרור בגדוד. אבל זה פשוט ממש קשה והטחינה נראית מיותרת. אבל בסופו של דבר כשאני מסתכל במראה אני רואה אדם חלש שבורח מאתגר ובוגד בכל הערכים שהוא גדל עליהם בשביל שיהיה לו פנאן בשנה האחרונה שלו בצבא. ואולי אני חושב לא היה כל כך רע בגדוד בסופו של דבר. אולי אני אתגעגע לחלק מהדברים והחוויות??? אין לי אסטמה שמוריד אוטומטית פרופיל – אי אפשר למדוד בעיה נפשית. ואולי בכלל יש לי באמת משהו??? מה זה אומר עלי??? ההורים שלי מפעילים עלי מכבש לחצים כדי לא להוציא פרופיל נפשי כי זה די בושות בסביבה שלנו. ומה אם באמת אוריד פרופיל ואעשה יומיות בבסיס דוחה עם אנשים דוחים – ככה אני רוצה את השירות שלי??? ככה אני רוצה לתרום??? מה אם אגיע למקום אפילו יותר גרוע מהגדוד?!?!? מה אם אני עושה טעות ענקית ואני סתם מפונק???
