QueenOfMagic
New member
הבעיות האישיות שלי.
יש אולי חלקיק אחד קטן שיכול לקשר בינו לבין מה שעברתי. לגבי מה שעברתי אין זה עיניינו של אף אחד וחבל שאמרתי את מה שאמרתי. ואם מישהו היה טורח הוא היה קורא שהמצב שלי הוא פי מיליון יותר טוב ממישהי שעברה אונס פעם אחת בחיים שלה באיזו חורשה ומעולם לא התגברה על החויה הזו. אני מודעת לעצמי מאוד וחלק מהמודעות הזו אומרת לי שזה יזיק לי נפשית ופיזית להביא ילדים לעולם. השינאה שלי לילדים איננה קשורה לזה שאולי אני לא יודעת לתת אהבה. אם יש דבר שאני כן יודעת זה לתת אך לקבל מאוד מאוד קשה לי. יש בי תחושות של לא מגיע לי לקבל, ואין פה שום קשר לילדים. גם אם יש אימהות שטוענות שילד זה גם מתנה לעצמך..אלוהים אדירים יש מתנות שאני מעדיפה לא לתת לעצמי. כי מה שנחשב למתנה אצל אחר אצלי זה יכול להיחשב כעונש. אני לא יכולה לחשוב על עצמי כאחת שתכבול את עצמה לילד. אני לא רוצה את האחריות של הילד ולא רוצה שום חלק בגידול של ילד. וכן גם אם כפו עליי להחזיק את ילדיי אחותי (אחות אחת שלי לא הכריחה וגם לא תצליח) זה לא עשה לי תחושות של איזה כייף...למעשה המחשבות היחידות שיש לי - זה רק אל תקיאו לי על החולצה.. אולי יש סיבה מאוד מאוד מסויימת שאני לא רוצה ילדים בגלל מה שעברתי. שזה אם יקרה מצב שבו הילדים שלא יהיו לי יעברו את מה שעברתי ואפילו קצת אני פשוט לא אוכל לחיות עם עצמי. למעשה אני מעדיפה שלא יהיו ילדים כדי שלא אצתרך לחשוב כל הזמן האם השכן הוא אנס פוטנציאלי. אז נכון כרגע אני שונאת ילדים כי מבחינתי הם מסמלים אצלי דבר מלוכלך.. ואני לא יכולה להשתלט על המחשבה הזו. אני לא חושבת שיש מישהו בעולם שמוסמך להגיד לי שאני לא נורמלית. אם אתה לא פסיכולוג אין לך הסמכה. אני לא חושבת שיש מישהו בעולם שיש לו זכות להגיד לי שאין לי זכות לשנוא ילדים. כי כמו שאני לא אומרת לאנשים אחרים אין לכם זכות לשנוא חיות ככה אנשים לא יכולים להגיד לי על ילדים. כי אם מישהו שכח אני יכולה להזכיר לו...אנשים וילדים זה עדיין חיות..אנחנו חיות.. ואין שומדבר או אף אחד שיכול לסתור אותי..אם אנחנו נושמים וחיים אנחנו חיות.. הסיבה שאני אומרת שאני שונאת ילדים זה כי כשאני אומרת את זה זה משחרר אותי. עד עכשיו לא הייתי מסוגלת להגיד את זה כי פחדתי שאנשים יגיבו ככה. כנראה מעכשיו אני לא יכולה להגיד את זה יותר..כנראה ששוב אני צריכה להדחיק את הרגשות שלי. ואין זה משנה אם אני אומרת את זה או לא אני עדיין מרגישה ככה. אני לא יכולה להפסיק להרגיש ככה ושום פסיכולוג לא יכול לשנות את הדיעה שלי. לגבי טיפולים על מה שעברתי חוצמזה שאין זה עיניינו של איש. הייתי בקבוצת תמיכה ששווה לתחת... אבל הכרתי מישהו מדהים ששלף אותי מהדיכאון...וכיום אני רואה את עצמי נורמלית. כי ראיתי בקבוצת תמיכה כמה בנות שהייתי אומרת שעדיף לאשפז אותן ואני עברתי דברים קשים מהם...חלקן רק הוטרדו מינית...
יש אולי חלקיק אחד קטן שיכול לקשר בינו לבין מה שעברתי. לגבי מה שעברתי אין זה עיניינו של אף אחד וחבל שאמרתי את מה שאמרתי. ואם מישהו היה טורח הוא היה קורא שהמצב שלי הוא פי מיליון יותר טוב ממישהי שעברה אונס פעם אחת בחיים שלה באיזו חורשה ומעולם לא התגברה על החויה הזו. אני מודעת לעצמי מאוד וחלק מהמודעות הזו אומרת לי שזה יזיק לי נפשית ופיזית להביא ילדים לעולם. השינאה שלי לילדים איננה קשורה לזה שאולי אני לא יודעת לתת אהבה. אם יש דבר שאני כן יודעת זה לתת אך לקבל מאוד מאוד קשה לי. יש בי תחושות של לא מגיע לי לקבל, ואין פה שום קשר לילדים. גם אם יש אימהות שטוענות שילד זה גם מתנה לעצמך..אלוהים אדירים יש מתנות שאני מעדיפה לא לתת לעצמי. כי מה שנחשב למתנה אצל אחר אצלי זה יכול להיחשב כעונש. אני לא יכולה לחשוב על עצמי כאחת שתכבול את עצמה לילד. אני לא רוצה את האחריות של הילד ולא רוצה שום חלק בגידול של ילד. וכן גם אם כפו עליי להחזיק את ילדיי אחותי (אחות אחת שלי לא הכריחה וגם לא תצליח) זה לא עשה לי תחושות של איזה כייף...למעשה המחשבות היחידות שיש לי - זה רק אל תקיאו לי על החולצה.. אולי יש סיבה מאוד מאוד מסויימת שאני לא רוצה ילדים בגלל מה שעברתי. שזה אם יקרה מצב שבו הילדים שלא יהיו לי יעברו את מה שעברתי ואפילו קצת אני פשוט לא אוכל לחיות עם עצמי. למעשה אני מעדיפה שלא יהיו ילדים כדי שלא אצתרך לחשוב כל הזמן האם השכן הוא אנס פוטנציאלי. אז נכון כרגע אני שונאת ילדים כי מבחינתי הם מסמלים אצלי דבר מלוכלך.. ואני לא יכולה להשתלט על המחשבה הזו. אני לא חושבת שיש מישהו בעולם שמוסמך להגיד לי שאני לא נורמלית. אם אתה לא פסיכולוג אין לך הסמכה. אני לא חושבת שיש מישהו בעולם שיש לו זכות להגיד לי שאין לי זכות לשנוא ילדים. כי כמו שאני לא אומרת לאנשים אחרים אין לכם זכות לשנוא חיות ככה אנשים לא יכולים להגיד לי על ילדים. כי אם מישהו שכח אני יכולה להזכיר לו...אנשים וילדים זה עדיין חיות..אנחנו חיות.. ואין שומדבר או אף אחד שיכול לסתור אותי..אם אנחנו נושמים וחיים אנחנו חיות.. הסיבה שאני אומרת שאני שונאת ילדים זה כי כשאני אומרת את זה זה משחרר אותי. עד עכשיו לא הייתי מסוגלת להגיד את זה כי פחדתי שאנשים יגיבו ככה. כנראה מעכשיו אני לא יכולה להגיד את זה יותר..כנראה ששוב אני צריכה להדחיק את הרגשות שלי. ואין זה משנה אם אני אומרת את זה או לא אני עדיין מרגישה ככה. אני לא יכולה להפסיק להרגיש ככה ושום פסיכולוג לא יכול לשנות את הדיעה שלי. לגבי טיפולים על מה שעברתי חוצמזה שאין זה עיניינו של איש. הייתי בקבוצת תמיכה ששווה לתחת... אבל הכרתי מישהו מדהים ששלף אותי מהדיכאון...וכיום אני רואה את עצמי נורמלית. כי ראיתי בקבוצת תמיכה כמה בנות שהייתי אומרת שעדיף לאשפז אותן ואני עברתי דברים קשים מהם...חלקן רק הוטרדו מינית...
