הבת הנשכחת של משפחת קנדי - עצוב

הבת הנשכחת של משפחת קנדי - עצוב

רוזמרי קנדי – נולדה ב-13 בינואר 1918, אחרי שני אחיה הגדולים. בלידתה נוצרה בעיה של חוסר חמצן שהביא לבעיית פיגור שיכלי מסוים. הוריה שלחו אותה לבית ספר של מנזר ברוד איילנד, ששם למדה בעזרת 2 נזירות ומורה פרטית. רוזמרי הרגישה שהיא מאכזבת את הוריה ורצתה מאד לרצות אותם. הרמה שלה בלימודים בגיל 15 התאימה לזו של ילד בכיתה ד'. בילדותה ונעוריה היתה ילדה נוחה וחביבה. ככל שהתבגרה הפכה להיות מרדנית ונתונה למצבי רוח הפכפכים וסוערים. הדבר הפריע לתדמית של 'משפחת קנדי האצילה והמוכשרת'. ג'וסף קנדי היה מודאג מהבושות שהיא עלולה לעשות למשפחה. בשנת 1941 כשהיתה בת 23 רופאים המליצו לג'וסף קנדי על ניתוח כריתת אונה במוח (לובוטומיה) על מנת לנטרל את מצבי רוחה. ג'וסף קנדי לא סיפר לאשתו על הניתוח, אלא רק אחרי שהניתוח בוצע. הניתוח נכשל והסתיים בכך שרוזמרי איבדה את כושר הדיבור, יכולת ההליכה ושליטה על הסוגרים. אחרי הניתוח הכושל היא הועברה למוסד סיעודי עד מותה בשנת 2005 בגיל 86. אביה בנה בשבילה קוט'ג בסמוך למוסד הסיעודי מנזר סנט. קולטה בעיר ג'פרסון בוויסקונסין. הנזירות קראו לבית 'הביקתה של קנדי'.

עקב מצבה הבריאותי הפרידו הוריה את רוזמרי מכלל המשפחה. רוז קנדי, אמה של רוזמרי, לא באה לבקר אותה במשך 20 שנה לאחר מכן ואביה לא ביקר אותה בכלל. הם סיפרו סיפורים שונים. שפרשה למינזר, שהיא עובדת בתור מורה לחינוך מיוחד ועסוקה מדי. אחרי מותו של אביה לקחו אותה לפעמים לאירועים משפחתיים. היא למדה ללכת קצת, עם צליעה אבל כושר הדיבור לא חזר אליה.

היא נפטרה בשנת 2005, בת 86, כשאחיותיה , ג'יין, יוניס, פטריציה ואחיה טד נמצאים לידה.
 
למעלה