הבת מתעלמת

[לימורי73]

הבת מתעלמת

שלום, יש לי 4 ילדים 10, 8, 4.5 וחצי שנה. הבת בת ה-8 מטריפה אותי על בסיס יומיומי. בעיקרון אני מאוד גאה בחינוך שלי ובהתנהגות הילדים. תמיד מקבלת מחמאות ובאים אלי הורים אחרים להתייעצויות. הבעיה היא כזו: ביתי יכולה לעמוד מולי , לשמוע מה שאני מבקשת ממנה (להתלבש / להתרחץ / לצאת מהבית / לסגור טלויזיה וכו' ) אפילו לענות לי ולדבר איתי, ואז לעשות מה שבא לה. הדבר לא נובע מחוסר משמעת או מזלזול, היא ילדה טובה שלא עושה בעיות או מחצפת או לא ממושמעת, היא פשוט חיה בעולם שלה ולא תמיד מודעת לעולם מסביב. גם המורה שלה אמרה שנרא בכיתה כי היא פשוט "חולמת" חיה במקום אחר. וכששואלים אותה מה אמרו או שאלה אחרת היא פשוט לא יודעת מה אמרו כי היא לא "היתה איתנו". ניסיתי שיטת עונשים, ניסיתי "להחזיר" באותה מטבע - את לא תקשיבי לי ואני לא אקשיב לך, ניסיתי בשיטת הפרסים - אם תקשיבי תקבלי כוכב ועל כל 5 כוכבים תקבלי פרס. וכלום. היא פשוט עושה מה שבא לה. ואני מרגישה שזה לא נובע מחוצפנ אלא פשוט מחיים בעולם אחר. מה עוד אפשר לעשות ?

 

[עינת גבע]

בואי נחשוב....

שלום רב מזמינה אותך לחשוב על שלוש סוגיות: א. את מציגה את החסרונות(המובנים) בהתנהגותה. מה היתרון בחיסרון? ב. קראי שוב את מה שכתבת לי, ונסי לחשוב איזו עצה היית נותנת לאם שהייתה מתייעצת איתך ומספרת לך את הסיפור? ג. נסי בדמיונך לשוב ולהיות ילדה בת 8. איך היית מרגישה ואיך היית בוחרת להתנהג אילו אימך היתה מענישה אותך,מחזירה לך באותה מטבע - את לא תקשיבי לי ואני לא אקשיב לך, נותנת לך פרסים - אם תקשיבי תקבלי כוכב ועל כל 5 כוכבים תקבלי פרס. מברכת אותך למחשבות פוריות ומקדמות עינת גבע

 

[גן חיות בבית]

להעביר את האחריות אליה

גם לי יש 2 בנות בגיל של הילדים הגדולים שלך. היא שמעה את מה שביקשת אין צורך לחזור על כך, פשוט תרפי ממנה, תורידי את האחריות ממך. קחי אותה לשיחה, תראי מאיפה זה מגיע אולי זה יושב על משהו שאת לא חושבת עליו, אולי תחרות סמויה בין האחרים, אולי סתם היא עייפה (נפשית) מכל החופש הזה ושאר הילדים שבבית, אחרי שוידאת את זה, ובאמת זה לא יושב על שום דבר שצריך לפתור בצורה אחרת. תסבירי לה שאת מצפה ממנה לקחת אחריות ובעיקר להקשיב לסובבים אותה. מילים הרי לא מובנות להם, מעשים כן. לדוגמא: נניח שעת ערב ואת מבקשת ממנה ומשאר בני הבית ללכת להתרחץ כי את מכינה ארוחת ערב ואת רוצה שכולכם תשבו סביב השולחן לאכול. כולם אמרו כן כולל הבת 8 וחוץ ממנה כולם התקלחו. כאשר את קוראת לכולם לשבת ליד השולחן כולם באים היא עדיין לא התקלחה, את אומרת לה בשקט וברגוע שמי שמגיע לשולחן לאכול הוא ילד שכבר התקלח, והיא לא יכולה לאכול איתכם כי היא עוד לא התקלחה. שלחי אותה להתקלח ותתחילו לאכול, אם היא תסיים ועדיין תאכלו מה טוב, אם לא היא תשב לבד. בלי עצבים, בלי להתרגז, ואם אחד הילדים ישאל למה היא לא באה לאכול אז תסבירי בדיוק מה הולך בבית. שיש בבית גבולות כללים ונוהלים ואת מצפה שכל אחד מהם יעמוד בכלל ונהלים האלה. לגבי להתלבש אותו הדבר, אתם צריכים לצאת מהבית, אין בעיה, היא עוד לא התלבשה, תתריאי מבעוד מועד שבשעה ככה וככה אתם יוצאים מהבית ונועלים את הדלת, מי שלא יתלבש ימצא את עצמו מחוץ לדלת עם פיג'מה ובגדים להחלפה בחדר המדרגות. ואם את יכולה להשאיר אותה בבית לבד או שלא כולם יוצאים יחד אז פשוט תגידי שמי שלא מתלבש לא בא. הכל ברגוע ובלי עצבים, חבל על ההתרגזות שלך. ברגע שתעבירי את האחריות ממך את תרגישי יותר טוב וזה יתן לך כוח. אני אתן לך דוגמא על עצמי - הבוקר במקרה זה קרה. לבנות שלי יש קייטנה 3 פעמים בשבוע במהלך החופשה, הן אמורות לארגן לעצמן את התיק של הבריכה עם כל הציוד של מגבת בגד ים וכו'. אתמול הגדולה חזרה מאוד מאוחר מבילוי עם חברה ואמרה שאין לה כוח לארגן את התיק ושתעשה זאת בבוקר. הנחתי לה. בבוקר אמרתי לה פעם אחת כשהיא קמה עייפה ועצבנית, סדרי את התיק כי ההסעה שלך תגיע ואת לא תהיי מוכנה. היא אמרה שהיא עוד מעט מסדרת את התיק. הנחתי לה. נסעתי לעבודה, בדרך בעלי אמר לי שהייתי צריכה לסדר לה את התיק כי יהיו לה חסרים דברים. הסברתי לו שזאת האחריות שלה ואם לה יהיה חסר משהו אז בפעם הבאה היא תסדר. האחריות שלי שכל הדברים יהיו נגישים לה ונקיים. האחריות שלה להכניס אותם לתיק ולדאוג שיש לה את כל הציוד ולראות מה חסר אם חסר. בהצלחה

 

[לימורי73]

להעביר אחריות

אני מסכימה איתך. וניסיתי זאת. כמה פעמים במהלך 3 השנים האחרונות. תמיד בסוף אני צועקת (שלא לומר צווחת) ומתעצבנת. כי בסוף אני צריכה לקחת אותה לבית הספר, אני צריכה לחכות שהיא תסיים לאכול ושיהיה לי שקט בסלון , אני צריכה להסיע כי היא פספסה את הטרמפ וכן הלאה. אני אוהבת אותה ואת העצמאות שלה, את הביטחון שיש לה לעשות דברים בדרך שלה, אבל זה גם מחרפן אותי . כי בעצם אין שום דבר ש"מפחיד" אותה וגורם לה להגיד לעצמה שווה לי להתאמץ

 

[גן חיות בבית]

תחליטי לעצמך שאת לא מנסה

כמה פעמים, אלא זה מה שהולך לקרות בתקופה הקרובה. זה המהלך שאת יודעת שהוא הכי טוב עבורה והכי חשוב עבורך. היא צריכה ללמוד אחריות, מה שאת עושה כי את מתחרפנת ואני מבינה אותך, אבל עדיין מה שאת עושה זה את הדברים עבורה. למעשה את לא מעבירה לה את האחריות כי הרי בסוף את מתעצבנת ועושה את הדברים. לגבי בית הספר, מזל שעכשיו חופש ואת יכולה לנהל שיחה עם 3 ילדים גדולים. ואז את באה ואומרת להם שהשנה את לעבודה יוצאת בזמן, יש להם מספיק זמן להתארגן כי הם קמים נניח ב- 7 בבוקר ואת רוצה לצאת ב- 7:30 לדוגמא. כל מי שמוכן עד השעה הזאת (אני מניחה שאת הילד/ה הקטנים את מארגנת וזאת אחריותך) יוכל לבוא איתך ותוכלי להסיעו לבית הספר. כל מי שלא יהיה מוכן יאלץ לכתת את רגליו לבית הספר. השיחה הזאת צריכה להיות בסמוך לתחילת הלימודים לא עכשיו. לגבי טרמפ, אני מניחה שזה טרמפ למשהו שהיא רוצה ללכת עם חברה או משהו כזה, אם זה הכיוון, אז היא פספסה את הטרמפ, זאת הבעיה שלה, באותו יום היא לא תלך לאן שהיא היתה צריכה להגיע. את לא לוקחת אותה. ושוב אני חוזרת את לא לוקחת אותה. היא תבכה, ותצרח ותגיד שהיא מפסידה והכל נכון. את לא לוקחת אותה. זאת תהיה הפעם האחרונה שזה יקרה. שום דבר לא "מפחיד" אותה, את יודעת למה, כי את עושה עבורה. כי בכל מקרה את תעשי עבורה. תגרמי לה להבין (ע"י מעשים ולא דיבורים) ובלי כעס וצווחות, שאם היא לא תעשה עבורה עצמה אף אחד לא יעשה בשבילה, שבעצם בשביל להשיג דברים היא צריכה להתאמץ כי הם לא יקרו מאליהם. קחי אויר ונשימה ארוכה כי השנה הקרובה (מדברת על שנה"ל) לפחות בתחילתה לא תהיה קלה, ליצור גבולות שלא היו קיימים או היו מטושטשים זה מאוד מאוד ומאוד קשה, אך לא בלתי אפשרי. עדיף עכשיו מאשר שתהיה יותר בוגרת ואז הצרות גדולות יותר. וכמובן רדי מהלחץ שלך כי הוא לא עוזר לאף אחד ובעיקר לא לעצמך ולבריאות שלך. אני אומרת שכל פעם שאנחנו מתעצבנות יש לנו עוד שערה לבנה על הראש. שווה? לא שווה. אני יודעת שזה לא פשוט כי גם אצלי בבית כל יום מחברים את הגבולות מחדש וזאת משימה שנראית כמו נצח. ולפעמים יש רגעי נחת.

 

[גן חיות בבית]

נזכרתי במשהו...

כשהבת האמצעית התחילה כיתה א' (זאת שהיום בת 8), בבי"ס שלה יש תלבושת אחידה, ולשיעורי התעמלות צריך לבוא עם נעלי התעמלות ומכנס פוטר. הבת שלי החליטה שיש ימים שלא בא לה ללכת עם תלבושת אחידה והגיעה עם סנדלים לשיעורי התעמלות. אחרי מס' פעמים שזה קרה המנהלת דיברה איתי על כך שזה לא בסדר כי בבי"ס יש כללים וחוקים שכל התלמידים צריכים לעמוד בהם. הסכמתי איתה, אך באותה נשימה אמרתי לה, שבתחום אחריותי שחולצות בי"ס יהיו נקיות בארון ושיהיה לה נעלי ספורט להתעמלות. בתחום אחריות הילדה ללבוש ולנעול ואני מסירה אחריות מכך. ואם יש בעיה בי"ס אמור לאכוף את החוקים שלו. אני לא אמרתי לילדה דבר, אם היא בבוקר היתה מתלבשת עם חולצה רגילה לא הייתי מעירה לה. אך המורה שלה מצאה פיתרון יצירתי כנראה ומאז לא ראיתי אותה לובשת חולצה רגילה, ולגבי התעמלות, אחרי 3 פעמים שהילדה ישבה בצד בשיעור כי היא הגיעה עם סנדלים, גם זה בא על מקומו.