הבת שלי

[NEMESIS666]

הבת שלי

הבת שלי בקרוב בת שלוש. ביום שבת היא אמרה לי שילד בגן אמר לה שאין לה אבא. היום בדרך לגן היא אמרה לי שאולי אני לא אחיה, שאלתי אותה למה היא אומרת את זה והיא אמרה לי שזה בגלל שאני רק בנאדם. אבא אחר ממש לא היה חושב על זה, אבל אני עברתי לפני שנה ניתוח להוצאת גידול סרטני במעי הגס.

 

[ihovav]

יפה מאוד שהיא

מרגישה חופשי להגיד מה שהיא חושבת. זו הזדמנות מצידך לפתח את זה. מה הילדה יושעת על המחלה? אם אתה רוצה, זו הזדמנות להסביר לה קצת ובכלל לנסות להעלות את נושא המוות. כמובן שאסור לשכוח שהילדה בת 3 - להתאים את השיחה לגיל. להקשיב לחששות שלה ולענות בהתאם. לאבא שלי החלק ההכי קשה במחלה היה לספר לאחי הקטן. מתי, איך, אם ומה לספר... אחרי שאבא שלי סיפר לו, אחי הגיע אלי והתחיל לשאול שאלות: על המחלה, על מוות ועל בכלל... היתה שיחה לא קלה, אבל מצויינת... ובקשר אליך, אין ספק שאחרי שעוברים מחלה שנותנת תחושה של "קרבה" לסוף, המחשבות שלך לגיטימיות... אבל בעצם אנחנו מכירים הרבה אנשים שחלו בסרטן וחיו חיים ארוכים וטובים ולצערינו הרבה אנשים במצב הפוך, היו בריאים ובגילאים צעירים נלקחו מאיתנו בהפתעה... אתה אחרי הניתוח ואני מקווה שהכל בסדר עכשיו. נסה להתמקד בהווה ובעתיד בצורה החיובית ביותר שתוכל. לפי מה שנשמע - יש לך ילדה מקסימה, תהנו יחד מכל רגע ואני מאמינה שיש לכם עוד הרבה שנים ורגעים של כיף יחד... רק טוב!

 

[אביתר27]

ילדים עם אנטנות../images/Emo125.gif

לילדה שלך יש אנטנות... משהו נקלט אצלה כנראה ולכן עלתה השאלה (בכלל לילדים יש אנטנות רגישות מאוד) מזמן לא דיברנו על הילדים בתוך הסיטואציה, ואנחנו כבר אחרי, הילדה שלנו היתה בת 3.5 כשאשתי חלתה. ידענו שתקופת הטיפולים תכלול תהליך ותקופה לא קצרה, לכן סיפרנו לה בערך מה קורה. היינו תוך כדי ההחלמה והטיפולים, עברנו יחד הרבה עליות וירידות ימים פחות טובים אחרי טיפולים, ואשפוזים, בהתחלה הרבה בכי של הילדה, הרבה היצמדות לאמא. אח"כ בהמשך שאלות קשות, שיחות הרבה שיחות על נושאים רבים, עם נגיעה במוות, לא היו שאלות מפורשות "האם אמא תמות?" אבל היו שאלות שנגעו קרוב לנושא כמו "כל מי שחולה צריך להיות בבית חולים?" "נכון שרק זקנים מתים?" "גם אני אהיה חולה כמו אמא?" "עכשיו ה' צריך לשמור עליך שלא תהיה חולה כי מי יטפל בך?" ועוד דברים ,למשל ,היא גזרה לבובה את השיער כי הבובה "חולה" (כמו אמא). רוב הזמן לא היו תשובות מוכנות והיו היסוסים וגמגומים, מה אומרים? כמה אומרים? עד כמה לשתף אותה? איפה הקורס הכנה להורות? מה, אין ספר הדרכה לשאלות קשות? מאיפה אני צריך לדעת מה להגיד לה? האם מותר לאבא להגיד אני לא יודע? עם הזמן אתה קולט שרק אתה כהורה יכול להרגיע ולענות לילד/ לילדה שלך הכי טוב, מה שמתאים למצב שלכם, עם כל הגימגומים וההיסוסים שעולים. הרבה בריאות

 

[ציפורלילה]

עוד משהו

שאולי יכול לעזור.

 

[ihovav]

חבל שלא ראיתי את זה כשהיינו צריכים