הבת של בעלי מחרפנת אותי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

הבת של בעלי מחרפנת אותי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

פעם ראשונה שאני כותבת פה.
התחתנתי עם אהבת חיי לפני שנה וחצי. יש לו ילדה חמודה אבל לאחרונה מעצבנת ברמות שאין לתאר.
כמה אני מתאמצת בשביל שתחבב אותי אין לי לתאר פה בכלל!!
בכל הזדמנות שיש לה מבהירה "את לא אימא שלי, את לא אימא שלי".
לא יאומן הילדה הזאת!!!!!!
אני ממש פגועה ועצובה. נמאס לי לעשות בשבילה.. בא לי להתייחס אליה כמו אוויר שתרגיש שתעריך קצת!!!!
 

יולאלית

New member
לא רשמת בת כמה הילדה..

אני מניחה שבין 6-8 לפי התגובה.
את יכולה להתעלם - זה עוזר באמת אני אומרת לא סתם זה עוזר מאוד היא תתחנף ותרדוף.. אבל שימי לב וזה חשוב מאוד את פותחת חזית עם בעלך קשה מאוד. יש דברים שאין עליהם מחילה ובעיני גברים גרושים פגיעה בילדיהם שגם ככה הם מלאים רגשות אשמה כלפיהם היא בלתי נסלחת..
אז בואי תחשבי שוב מה עדיף לך לבחור שלא להעלב מילדה בת 6 כי הנאום הזה בשלב מסויים יימאס לה (במיוחד אם היא תראה שאת לא מוותרת עליה) או לריב עם בעלך - לוותר על הילדה שלו הוא לא ייוותר לא משנה כמה הוא " אהבת חייך"...
 

mother cat

New member
את יכולה לפרט קצת יותר?

בת כמה הילדה?
איך היתה מערכת היחסים בינכן עד עכשיו? את אומרת שלאחרונה היא נהיתה מעצבנת... את יכולה לזהות מה קרה שנהייתה כזו?
או אולי פשוט מתחילה את גיל ההתבגרות?
 
הסיפור

אז ככה:

הילדה בת 7.
הכרתי אותה שהייתה בת 5. ההורים מעולם לא היו נשואים. היא פשוט שיקרה לו שתרצה להתחתן איתה עם יעשה לה תינוק, ושנקלטה מיד נסתה להעיף אותו מחייה ולזכות רק במזונות.
הילדה עד שנכנסתי לחיו מעולם לא ישנה אצלו- מעולם.
יש ביניהם הסכם שפעמיים בשבוע בעלי לוקח ומחזיר אותה מחוגים לכמה שעות
סופ"ש אחת לשבועיים הוא לוקח אותה שישי עד הערב- 6-7 בערב
ושבת מהבוקר עד 6-7 בערב.. וזה הכול.

נכנסתי לחיו. אני לא כזה אוהבת ילדים אבל מטורפת עליו. אז שהילדה הייתה באה סוג של התנהלתי איתה במערכת יחסים שטחית של:
שלום שלום.. מה תרצי לאכול... צמאה? וכאלה.
אחרי תקופה שעשיתי עבודה עם עצמי ניסיתי להתקרב אליה והיה לי קשה. אני גם שונאת את אימא שלה.
אימא שלה בעלת אנורקסיה מאד קשה. אישה מאד לא בריאה שלדברי בעלי ניזונה מקפה, סיגריות וחביתה בערב שזה המזון היחידי שלה.
(גם היא נראת כמו אחת שיצאה מסומליה). לפני שנה וחצי התחתנה פעם ראשונה בגיל 40 וילדה מהר מאד (אלוהים יודע איך נקלטה עם האנורקסיה).
לילדה בת ה-7 יש הפרעות אכילה מאד בולטות.
היא רזונת בת 7 ומשתמשת במושגים של "אני שמנה" "מרחיב לי את המותניים" וכל מני מושגים מחרידים לגיל 7.
ניסינו לדבר עם האימא אך האמא סרבה בכל תוקף לשתף פעולה.
התחלתי לנסות תקופה להתקרב לילדה ובזכותי הילדה ישנה עם אבא שלה פעם ראשונה בחייה בגיל 7 (עשינו לה חדר חדש, בחרה מיטה.. שידה ועוד).
אחרי תקופה שממש ניסיתי להתקרב ונרקמה ביננו מערכת יחסית נפלאה. חלה נסיגה.
הילדה מתרחקת ממני, מדברת אלי לא יפה, לא סופרת אותי ממש ...
מזלזלת
צועקת מדי פעם שלא היה פעם!!! (את לא אימא שלי)- פעם זה לא היה בכלל בכלל.
זורקת על הרצפה מתנות שמביאה לה.
בקיצור
מתחילה להצטער על הרגע שניסיתי לחבור לילדה אחרי שנתיים של קשר עם בעלי.
אולי עשיתי טעות אוף
הילדה מתחילה לעלות לי על העצבים. לא יודעת אם אימא שלה הפסיכית הזאת הרעילה אותה נגדי או שזה בא לילדה לבד
(אגב עלי לציין, שהאימא שהתחלתי לבלות לבד עם הילדה ממש התעצבנה כל פעם!! וביקשה מבעלי שיבלה איתנו גם כי לא אוהבת את זה שהוא לא איתנו ואני עם הילדה לבד)

אובדת עצות
 
זה נשמע

שעשית מאמצים רבים והלכת בדרך הנכונה, אבל כרגע העומס הרגשי גדול ואולי את זקוקה לקצת מנוחה או לפחות לאפשרות לפרוק (אז טוב שאת פורקת).
לגבי הילדה לצערך כל עוד האם בתפקוד לקוי זה לנצח ישפיע על הילדה, אבל קחי בחשבון שזה לא גוזר את גורלה. הנוכחות שלך בחייה מהווה השפעה טובה שיכולה לקחת את הילדה לכיוון אחר לגמרי בחיים לולא את היית. הנוכחות שלך היא כנראה גם נוכחות משמעותית בעיניה, שמתבטאת דווקא בבחירה שלה להזכיר לך שוב ושוב שאת לא אמא שלה - או שהיא מרגישה אשמה כלפי האם כי מרגישה שאת הופכת להיות משמעותית ושאת כאן כדי להשאר, או שהיא חוזרת כמו תוכי אחרי אמא שלה ובמקרה הזה האם יכולה לדובב אותה כמה שתרצה אבל הסיפור שלך כבר מוכיח שנוצר ביניכן קשר טוב שיכול לעמוד במבחן הזה.
קשה להתחבר ולאהוב לילד שאינו שלך וקשה כפליים כשהילד לכאורה נלחם ולא משתף פעולה. קודם כל תפרגני לעצמך שמותר לך להתלונן ולכעוס כי המצב לא אידיאלי - תצעקי, תתעצבני, תפרקי איפה שרק תוכלי, אבל אף פעם לא מולה - מולה תוכיחי את עצמך, תעמדי במבחן שלה ותגלי שמערכת היחסים איתה יכולה להיות מספקת באותה מידה כמו מערכת היחסים שלך עם אבא שלה. אם היא אומרת שאת לא אמא שלה, את יכולה להגיד לה שהיא צודקת, אבל שאכפת לך ממנה בצורה דומה לזו של אמהות כלפי ילדיהן.
 
לא פשוט

גם בשבילך וגם בשביל הילדה
מה אבא שלה חושב?
לשמחתי הרבה היתה רק פעם אחת בחיים שאמרו לי את המשפט הזה, והתגובה שלי היתה: אתה צודק.
כי עובדתית זה נכון, את לא אמא שלה, פשוט ככה.
את מבוגר שקרוב אליה, אוהב אותה, ורוצה לעשות לה טוב.
האם היא זורקת מתנה ברגע שאת מביאה לה אותה? או שהיא באופן כללי זורקת את החפצים שלה על הרצפה?
&nbsp
נשמע לי שלילדה יש תקופה של קושי. ונשמע באופן כללי שיש שם הרבה קושי עם אמא שלה.
אני מאוד בעד טיפול מקצועי אם אפשר
ובמקביל אולי לתקופה מסויימת תנסי לפנות קצת את הבמה לבעלך, להיות קצת פחות מובילה. לא אומר להתנהג לילדה בקרירות, רק לתת לו ליותר לנהל ולקבוע
אם את מטורפת עליו כמו שאת מתארת, ואת רואה את חייך איתו, זה אומר שהחיים שלך גם איתה, יש תקופות טובות יותר ופחות, ואת תצטרכי ללמוד לחיות איתה בכולן
 

mother cat

New member
נשמע לי שהילדה ממש במצוקה

מה שמאד מובן התחשב בסיפור שלה...
מסכימה עם מירי שבעלך צריך להיות המוביל פה, ואני חושבת שליווי מקצועי יקל מאד על כולכם.
&nbsp
חיבוק גדול. נשמע שאת בסיטואציה מאד לא קלה.
 
מוסיפה קצת מכיוון אחר

ילדים, הביולוגיים שלי ואלה שסביבי, יודעים בחוש איך לחרפן אותנו. ובוחנים בוחנים בוחנים אותנו, את אהבתנו אליהם, באמצעות התנהגות גרועה. זה נורא קשה גם כשזה ילד שלך. זה מחרפן וקשה כשזה ילד לא שלך. יש לי ילדה כזאת שבוחנת יותר מילדים אחרים..זה קשה מאד ולקח לי שנים ללמוד לחיות עם זה בלי להתחרפן.
חשוב לי להגיד לך ש(לדעתי.) ילדים בוחנים במיוחד את מי שהם מרגישים שאפשר לסמוך עליו.
נשמע שהילדה הזאת בוחנת אותך ..ובאמצעותך גם את אביה.
ואולי זה דוקא כי היא מרגישה שאפשר לסמוך עלייך, שאת בעדה, שאת טובה.
הילדה הזאת עברה הרבה, היא בעבר ראתה את אבא לזמנים מאד מוגבלים(ומגבילים מבחינת ההורות שלו).
אמא שלה נשמעת לא משהו, אבא מרגיש מרומה על ידי אמא, את שונאת את אמא ומי יודע מה האמא מרגישה כלפי האבא. ילדים הם חכמים, וגם אם אין להם מילים לדברים, הם מרגישים ויודעים שהם במערכת עכורה, אם אפשר או לא לסמוך על המבוגרים שישתפו פעולה לעזור להם, הם מבררים בדרך שלהם אם אפשר או לא לסמוך...
את נכנסת למערכת ואת תרמת לכך שההורות של בן זוגך משתנה *לטובת הילדה* -יותר זמן משותף, יותר מקום לילדה בביתו ובלו"ז שלו ובחייו. זה נהדר!! אבל יתכן שהאמא מאויימת מזה ואולי זה חלק מהסיפור.
יתכן שהאמא אומרת לה כל יום, "או קי, נמאס לשמוע ממך שקסביה פה וקסביה שם, היא לא אמא שלך..."
והילדה באה אליכם ואומרת- את לא אמא שלי, כדי לדעת מה לענות לאמא. או כדי לענות לעצמה, כשהיא אומרת לעצמה -הלוואי שאמא שלי היתה כמו קסביה...ומרגישה בוגדת ואיומה.
כשהיא אומרת שאת לא אמא שלה- אפשר פשוט לענות בשלווה - "נכון. אני קסביה שלך"/"נכון"/ "נו? וזו הפתעה בשבילנו?" (ולהמשיך בנושא אחר- רוצה מיץ פטל?)
ולגבי דברים אחרים, למדתי שככל שאני יותר שלווה מבחינה רגשית, יותר בטוחה בעצמי ובמקום שלי במשפחה (המקום שלי כאמא גרושה; המקום שלך כבת זוג של אבא הוא יותר מורכב, אבל מוצדק וטוב מבחינת הילדה!!)
יותר קל לי להתמודד. פעם הייתי מתרגזת ומגיבה, וזה רק הגדיל את המריבה המיותרת/את ההרגשה הגרועה שלי עם זה.
כשאני עונה בשלוה, יותר קל לי להתמודד . למשל היום אני אומרת, מזכירה לך שאנחנו מדברות יפה אחת לשניה (או - שלי קצת גדולה יותר- בואי נדבר בצורה שמכבדת את שתינו.) ; ואז אני *ממשיכה מייד* ולא מתעכבת על זה.
אם היא ממשיכה- אני אומרת, לא נעים לי הדיבור הזה. ויוצאת לחדר אחר, לא בזעם. פשוט הולכת לענייני.היא באה לחפש אותי אחרי 5, 10, 20, 30 דקות...
בהצלחה.
 
למעלה