עוד נקודת מבט על הדברים הנכונים שלך
את צודקת בדברייך חיפושית.
אני גם בהחלט מסכימה שיש מקום, ויותר מכך זו חובתינו ההורית, לשוחח עם הבת לשאול אותה מה מפריע לה, ולמצוא יחד איתה פתרונות.
השאלה היא מה נקודת המוצא איתה אנחנו באים לשיחה כזו.
כי אם אנחנו מגיעים לשיחה כזו, ולא משנה מה נאמר בה, באמונה פנימית שלנו ש"הילד/ה שלנו לא בסדר" זה מה שהם ירגישו, גם אם לא יאמרו המילים האילו.
אם נגיע לשיחה כזו ממקום אחר עם עצמינו. ממקום שבו באמת אין לנו אמונה שהם לא בסדר, או שמישהו לא בסדר, אלא שכך הם הדברים ואין נכון ולא נכון, אז סיכוי גדול שנקבל את התוצאה שרצינו.
כשהוא יגיע לשיחה עם הבת שלו בבחירה לקבל אותה כמו שהיא באמת, זה אומר שהוא לא חושב שהיא לא בסדר (כי זו דעתה ואין דיעה אחת נכונה מהשנייה) אז כל האנרגיה של השיחה תהיה אחרת.
היא תהיה פתוחה לדבר, לשתף, ואז אפשר יהיה למצוא פתרונות ולא להיות עסוקים באשמים.
במילים אחרות, שיחה כזו יכולה להיות מאוד יעילה אם מגיעים אליה "נקיים" ואם מחפשים יחד את הפתרונות.
אם הייתי אבא שמתמודד עם בת שלא רוצה להגיע, הייתי יוזמת שיחה, מגיעה אליה ממקום "נקי" (ולא רק במילים, אלא באמת בהוויה) ושואלת אותה:
מה מפריע לך? מה דעתך? איך אפשר לעשות שזה יהיה אחרת? מה את מציעה?ממקום נטול שיפוט, ביקורת והפניית אצבע מאשימה אליה.
אני מאמינה שכשזו נקודת המוצא לשיחה (במודע ובתת מודע), התוצאות שנקבל יהיו הכי טובות עבור כולנו.
לגבי הצד השני שמשפיע/ שמרעיל - זה דיון אחר. שאפשר לפתח אותו.
בגדול אני חושבת שהרבה הורים עושים טעויות בנסיון לשנות את הגרושים שלהם, במקום להפנות אנרגיה למקום היחידי עליו הם באמת יכולים להשפיע - החיים שלהם, הבית שלהם, מערכות היחסים שלה, כל מה שהוא באחריותם ובשליטתם.
את צודקת בדברייך חיפושית.
אני גם בהחלט מסכימה שיש מקום, ויותר מכך זו חובתינו ההורית, לשוחח עם הבת לשאול אותה מה מפריע לה, ולמצוא יחד איתה פתרונות.
השאלה היא מה נקודת המוצא איתה אנחנו באים לשיחה כזו.
כי אם אנחנו מגיעים לשיחה כזו, ולא משנה מה נאמר בה, באמונה פנימית שלנו ש"הילד/ה שלנו לא בסדר" זה מה שהם ירגישו, גם אם לא יאמרו המילים האילו.
אם נגיע לשיחה כזו ממקום אחר עם עצמינו. ממקום שבו באמת אין לנו אמונה שהם לא בסדר, או שמישהו לא בסדר, אלא שכך הם הדברים ואין נכון ולא נכון, אז סיכוי גדול שנקבל את התוצאה שרצינו.
כשהוא יגיע לשיחה עם הבת שלו בבחירה לקבל אותה כמו שהיא באמת, זה אומר שהוא לא חושב שהיא לא בסדר (כי זו דעתה ואין דיעה אחת נכונה מהשנייה) אז כל האנרגיה של השיחה תהיה אחרת.
היא תהיה פתוחה לדבר, לשתף, ואז אפשר יהיה למצוא פתרונות ולא להיות עסוקים באשמים.
במילים אחרות, שיחה כזו יכולה להיות מאוד יעילה אם מגיעים אליה "נקיים" ואם מחפשים יחד את הפתרונות.
אם הייתי אבא שמתמודד עם בת שלא רוצה להגיע, הייתי יוזמת שיחה, מגיעה אליה ממקום "נקי" (ולא רק במילים, אלא באמת בהוויה) ושואלת אותה:
מה מפריע לך? מה דעתך? איך אפשר לעשות שזה יהיה אחרת? מה את מציעה?ממקום נטול שיפוט, ביקורת והפניית אצבע מאשימה אליה.
אני מאמינה שכשזו נקודת המוצא לשיחה (במודע ובתת מודע), התוצאות שנקבל יהיו הכי טובות עבור כולנו.
לגבי הצד השני שמשפיע/ שמרעיל - זה דיון אחר. שאפשר לפתח אותו.
בגדול אני חושבת שהרבה הורים עושים טעויות בנסיון לשנות את הגרושים שלהם, במקום להפנות אנרגיה למקום היחידי עליו הם באמת יכולים להשפיע - החיים שלהם, הבית שלהם, מערכות היחסים שלה, כל מה שהוא באחריותם ובשליטתם.