הגבולות של החופש

[annashpa]

הגבולות של החופש

שלום, אני לא יודעת אם זה המקום המדויק להעלות בעיה כגון זו, אבל אני אנסה: חברי ואני (בת 25) נמצאים ביחד שנה ומספר חודשים, וסך הכל היחסים שלנו טובים. אך במשך כל התקופה הזו יש משהו שמאוד הפריע לי ועכשיו אני כבר לא מסוגלת להעלים עין. חברי הוא בן אדם מאוד סקרן וחברותי ואוהב להכיר כל מני אנשים. זה כולל גם פגישות אחד על אחד עם בנות בפאבים בערבים, לכך הוא לא מייחס שום חשיבות. כשאני אומרת שזה מפריע לי, הוא מתעצבן ואומר שאני סתם מקנאה, שאני לא בוטחת בו ולא נותנת בו אמון. הוא אומר שמבחינתו זה כמו להיפגש עם חבר, ושלי הוא לא אומר מה לעשות ומה לא לעשות, אז שגם אני לא אגיד לו. שהוא לא מוכן לוותר על החופש שלו. ושהוא אוהב אותי ורוצה שאני אקבל אותו כמו שהוא. מה שהוא אומר לי והצורה בה הוא מתעקש להתעלם מהעובדה שזה פוגע לי פוגעת בי עוד יותר. בסוף הוא אמר לי "אז מה את רוצה - שכשמציעים לי להיפגש אני אגיד "חברה שלי לא מרשה לי"?!" האם הרגשות שלי לגיטימיים? אני לא יודעת אם זו קנאה, כי אני לא חושדת בשום דבר, ואני יודעת שהוא הכי כנה איתי, אבל זה עדיין מפריע לי, וממש מרתיח אותי. אולי יש גם לציין שזה הקשר הראשון שלו, וגם הקשר הארוך ביותר שלי. אני מאוד אשמח לשמוע דעה מבחוץ כי אני כבר טובעת בתוך המחשבת של עצמי, תודה

 

[ronmron]

חוסר התחשבות מצידו

קודם כל הקנאה היא לגיטימית וחלק בלתי נפרד מזוגיות אמיתית של אוהבים, לא נשמע לי שלא מתחשב בזה שאת מקנאה ואולי אף נהנה מכך? . יכול להיות שהוא יותר פתוח ובעד זוגיות פתוחה ,מה זה אומר לגבי העתיד? יכול להיות שהוא עוד לא בשל מספיק לזוגיות ולהתחיבות בה?, לא נשמע לי להפגש עם אחרות אחד על אחד בערב בפאב, מה חסר לו איתך בלעשות זאת ? . אולי יש משהו שמעוור אותך כמו אהבה ואת לא רואה אותו בדרך הנכונה שלו שהיא לא בדיוק בדרך שלך? הרבה שאלות לבדיקה ...בסוף הכל מתבהר ... כמה שיותר לדבר ביחד .. בסוף יתבהר.

 

[אילת לבנון1]

מהי זוגיות?

אם הייתי שואלת את חברך ,איך הוא רואה זוגיות, מה זו זוגיות בעיניו ומהי זוגיות אידיאלית מבחינתו, מה הוא היה אומר? וכעת- איך את רואה זוגיות? מהי זוגיות אידיאלית מבחינך? מהם גבולות החופש מבחינתך? אשמח להמשיך ולסייע. אילת

 

[annashpa]

מהי זוגיות...

שלום איילת וכל מי שהועיל/ יועיל בטובתו להתייחס ולייעץ! מתנצלת מראש על המגילה הארוכה, יצאו עוד ועוד דברים ולא יכולתי להפסיק לכתוב... קודם כל, קשה לי מאוד לדבר עם חברי על כל הנושאים הללו מפני שהוא בן אדם סגור במה שנוגע לתחומים לא מוגדרים, פוחד להיחשף, אולי גם לעצמו - אולי פוחד מהרגשות של עצמו (אולי אני טועה). כל פעם שאני מנסה לפתוח משהו (נושא) לעומק, הוא מתחמק או מתגונן, כאילו הכל בא להתקיף אותו. או שהוא עונה בהתאם לקביעות שהוא קבע, ודורש שאני אקבל זאת. כאילו חי בתוך עולם עם חוקים בלתי תלויים באף אחד, נורמות ומוסר שרק הוא קבע, עם לקסיקון משלו, ויש לו הסבר לכל דבר. אני מרגישה שאני צריכה להתווכח איתו ולהביא טענות רטוריות, במקום לדבר, להסביר ולהבין, ומה גם, שעל דברים כאלה אי אפשר להתווכח. הוא אמר שבגלל שמרגיש ביטחון ויציבות ביחסים שלנו (שזה כנראה מאוד חשוב לו), הוא בוטח בי מאה אחוז ומצפה שגם אני אבטח בו. אני חושבת, שמה שהכי חשוב לו במערכת יחסים זה להרגיש בנוח עם בן הזוג, (כולל חום, חוסר ביקורתיות), כי אין הרבה אנשים שהוא מרגיש באמת נוח איתם, כולל חבריו. הוא אומר לי הרבה "איזה כיף לי איתך", אבל אני לא יודעת כיף באיזה מובן, אני חושבת שהוא מתכוון לאושר. אני הרבה פעמים מרגישה שהוא צריך אותי שאהיה שם כמו תינוק חמוד שהוא יוכל לטפל בו ולהכין לו אוכל. בנוסף חשוב לו שיקבלו אותו כמו שהוא, וזה אומר שהוא לא מוכן לוותר או להקריב דברים מסויימים. הוא אומר שמערכת יחסים בכלל לא צריכה לדרוש הקרבה. הוא אומר שמוכן "להשתפר" בשבילי אבל לא לשנות את עצמו ואת חייו, והוא כבר לא יודע מה עוד הוא יכול לעשות. ומה שבאמת חשוב לו זה החופש שלו או "תחושת החופש שלו" (אולי זה גם קשור למערכת יחסים בעייתית משהו עם אימו). אני חושבת שהוא מנסה להלביש את נקודת המבט שלו על יחסים גם עלי, ולא ממש מודע לכך שאני יכולה לראות את הדברים אחרת, שיכול להיות אחרת, או שמבחינתו, איתו לא יכול להיות אחרת. הוא אומר, למשל, שהעובדה שהוא מספר לי דברים ולא מסתיר הופכת את התגובות שלי (של "קנאה") למוגזמות ולא מוצדקות. אני לא חושבת שהוא בן אדם אגואיסט או אגוצנטרי, תמיד מנסה לעזור לכולם, וגם לי, בן אדם טוב. אבל את הכוונות הטובות שלו הוא מממש רק בדרך שהוא חושב שהיא נכונה, ולפעמים אטום לצרכים האמיתיים של האנשים. אני חושבת שהבעיה היא סוג של חוסר ניסיון או חוסר הבנה נכונה של אנשים, סוג של תמימות, ולא במובן החיובי כבר, מעין ילדותיות, חוסר בגרות, ראיית החיים כמשחק, כי אין שום רוע בכוונותיו . בגלל זה גם נורא קשה לדבר איתו. הגענו למצב שאנחנו מתווכחים מי יוצא יותר מסכן - אני שנפגעת מכך שהוא יצא עם מישהי (הוא מתנגד לקרוא לזה כך) או הוא, אם הייתי מבקשת ממנו לא לעשות זאת, כלומר, חוסמת את החופש שלו. אני גם תוהה מה הבנות האלה שהוא מכיר חושבות או מרגישות - האם הן גם רואות בו "חברה"...? למה יוזמות להיפגש איתו...? הוא אומר לי שאני שמרנית וחיה בימי הביניים. אבל אני חושבת שאלה רגשות טבעיים שהיו מתעוררים אצל כל אישה בכל חברה בכל תקופה, ושהעובדה שהוא לא מסוגל להבין אותם או לקבל אותם מעידה על כך שיהיה לו תמיד קשה להסתדר בקשר זוגי (אולי אני טועה...?) עכשיו מבחינתי - עכשיו לגבי עצמי: בעקבות כל קשר אני משנה את ראייתי איך זוגיות צריכה להיות, כי אני מוצאת כל פעם משהו חדש שאני לא מוכנה להסתדר איתו. פעם היה לי נורא חשוב החופש, הרגשתי שחונקים אותי ומלבישים עלי כל מני קונספציות, רואים אותי דרך פריזמה צרה ולא רואים את מי שאני באמת. היום החופש עדיין חשוב לי, אבל אני עצמי סובלת ממנו, ומהחופש שדורש בן זוגי לעצמו, אני אפילו רוצה שהוא יגביל לי את החופש, שהוא יקנא קצת. סך הכל, אני חושבת שאני צריכה להרגיש טוב עם בן זוגי, שהוא יגרום לי להרגיש טוב עם עצמי (לא שלבד אני מרגישה "רע עם עצמי"), שאני אוכל לממש את עצמי לצידו, שאני ארגיש אהובה, שיהיה לי מעניין וכיף איתו, שנצחק ביחד, שאוכל לדבר איתו לעומק ושתהיה לנו שפה משותפת, כמובן - משיכה מינית מינימלית והתרגשות, כיבוד רגשותיי ואותי בתור בן אדם, ושהמראה החיצוני שלו לא יפריע לי, שיהיה לי נעים להסתכל עליו, שארגיש איתו טוב בחברת אנשים וחברים. חשוב לי שאני אהיה העדיפות הראשונה אצל אותו בן אדם, ושארגיש שאני חשובה לו. הוא אמר לי פעם תוך כדי ויכוח - "מה שאת צריכה זה בן לוויה" או "נמאס לי שאת תלותית". אני לא אחת שצריכה מישהו שילך איתה לכל מקום, אני לא תלותית, אני חושבת שאם טוב לי "בבית", אז אני יכולה גם ללכת לבד לסרט שלא מעניין אותו, למשל. אבל איכשהו אני מרגישה שעכשיו אני קצת יותר מדי לבד, כי הוא לא מוכן להצטרף אלי לדברים שלא מעניינים אותו. זה גם חלק מהשאיפה שלו לחופש - לא לעשות משהו שלא מענייין אותו. יצא שאני הייתי מצטרפת לדברים שלא מעניינים אותי כל כך כי נראה לי טבעי שנלך ביחד, אבל מבחינתו זה בסדר גמור שאני אלך לבד (למסיבה, למשל). הוא אומר לי "אני רוצה שתלכי, תהני" - וזו לא צביעות.

 

[אילת לבנון1]

הי שוב

הי, את מספרת שבן זוגך הוא אדם טוב אך סגור וחי את חייו בדרך שלו, אינו מוכן לשנות דברים בהתנהלות שלו אם הם לא נראים לו גם אם הם פוגעים בך. נראה שאת מאד מנסה להבין אותו וחלק משמעותי מהתשובה היה נסיון שלך להסביר את ההתנהגויות שלו. את חשה שאת לומדת מכל קשר שבו היית לגבי הצרכים שלך, שאת רוצה להיות בזוגיות שבה תרגישי טוב, שיתחשבו ברגשות שלך, שתרגישי שאת חשובה ואהובה. אם תזיזי הצידה את כל ההסברים שלך לגבי ההתנהגות שלו והגישה שלו לחופש-האם את מרגישה שהדברים שלהם את זקוקה בהם לידי ביטוי בקשר? איך הם באים לידי ביטוי? מלבד הויכוח שלכם בנוגע ליציאות עם בנות, האם גם במקומות אחרים את נתקלת בקושי לתקשר עם בן זוגך, להגיע איתו למקום של גמישות ושיתוף? בברכה אילת לבנון

 

[annashpa]

הי שוב, איילת

את צודקת, כשאני חושבת על זה בכנות עם עצמי לא כל הצרכים שלי באים לידי ביטוי בקשר הזה, אבל אני כנראה מנסה להדחיק את זה כי אני מרגישה שעצם המחשבה הזו היא סוג של בגידה, ואני מפחדת שהוא ירגיש את זה וזה ירתיע אותו, שהוא ירגיש לא רצוי. אני לפעמים מרגישה שאני לא בעדיפות הראשונה, שלא מתחשבים בי מספיק, שאני לא מצליחה לבטא ולממש את עצמי לצידו. אני מרגישה שדואגים לי, שאיכפת לו ממני (אפילו קצת יותר מדי ברמה שגורמת לי להרגיש לא עצמאית) ברמה יותר אמהית, אם אני אוכל צהריים או אם יהיה לי איך לחזור הביתה בלילה, אבל לא רואה בי אישה, ולא רואה את צרכיי כאישה. אני כן מרגישה חשובה, בעיקר ברמה שהוא זקוק לי, שהוא מתגעגע אלי. אני לרוב מרגישה אהובה, חוץ מהפעמים בהם הוא מדבר אלי כאילו לא אני יושבת שם אלא קטגור בבית משפט. אז אני מרגישה שמישהו שאוהב אותי לא יכול לדבר אלי ככה. מה זה הצורך הזה לסנגר על עצמך כ"כ חזק שאפשר לדרוס את כולם בדרך...?? אבל על הדבר הזה דיברנו, והדברים השתפרו. סך הכל אני מרגישה בתקופה האחרונה שדברים משתפרים. אבל עדיין כשיש לנו חילוקי דעות קיצוניים ומשמעותיים, קשה לדבר ולפשר, למרות (!) שאני תמיד הייתי בן אדם נוח, ותרן, שקל להסתדר איתו, אני מאוד מתאימה את עצמי למי שנמצא מולי כדי למנוע עימותים וסכסוכים, אני שונאת ויכוחים.

 

[vered 212 sexy]

שטויות במיץ!

ממתי לשבת בבר עם ידידה קשור לזוגיות פתוחה??? מה הקשר לחוסר בשלות לזוגיות ולהתחייבות??? מה אנחנו בכיתה א' ? לבנאדם יש ידידות ישנות שאותן הוא הכיר עוד מלפני שהייתה לו חברה! אין שום סיבה בעולם שינתק קשר מהידידות שלו רק בגלל שיש לו חברה! וגם אין שום סיבה שישנה את טיב ואופי היחסים שלו עם הידידות! אם הוא היה רוצה לבגוד בחברה שלו, הוא לא היה הולך לבר - הוא היה הולך למקום פרטי ואינטימי! אבל הוא לא עושה את זה! הוא הולך איתן לבר! למקום ציבורי! ככה שבגידה היא לא התיכנון וגם בכלל לא אופצייה! אם גבר מנתק קשר עם ידידות שלו רק כי יש לו חברה - הוא לא גבר! זה גועל נפש! זה רק מראה כמה נצלני הוא ואינטרסט! שמנתק קשר מהידידות/חברים רק בגלל בחורה! ואם יום אחד הוא והחברה ייפרדו - אף ידידה לשעבר לא תרצה לשמוע ממנו והוא ישאר לבד!!! בני זוג באים והולכים, ניפרדים, מתגרשים... הידידים לא משנה כמה תריבו - תמיד נשארים איתך! ככה שחבל לאבד ידידות/ים בגלל החבר/ה

 

[annashpa]

תגובה

את כנראה בכלל לא הבנת למה התכוונתי ותגובתך היתה תגובה לבעיה נפוצה, אך היא לא רלוונטית במקרה שלי. (ולפי סימני השאלה והקריאה הרבים כנראה היית בסיטואציות בהן ניתקו איתך קשר חברי בגלל קשר רומנטי, לא שאני מצדיקה את זה). אבל במקרה שלי אלה בכלל לא ידידות קרובות, בכלל לא כאלה שחברי הכיר לפניי, הן בכלל לא ידידות - איך על סמך פגישה של פעמיים מישהי הופכת לידידה...? זה לא שהוא מכיר אותן במקום שנועד להכיר לקשר מסוג מיני, אבל זה לא קשור. ואין לי שום חשש של בגידה, זה לא מה שמפריע לי, אני הדגשתי את זה. אני גם לא הזכרתי את המילה ידידה. ולגבי מה שאת אומרת - אני לא מאמינה שדברים כאלה לא היו מפריעים לך בקשר זוגי אם היית מרגישה שזה בא על חשבונך או שהמקום של הקשר לא כל כך מרכזי בחייך.

 

[polackha]

זוגיות

שלום לך, אני בהחלט חושבת שיש מקום לבירור העמדה שלך לגבי הזוגיות שלכם ועד כמה העניין מפריע לך. לי זה נראה כחלק משגרת יומו של חברך - השאלה היא האם הוא עושה זאת כדי לראות מהי תגובתך? האם בכך הוא מקבל ממך תשומת לב אחרת/נוספת? או שנלך בכיוון אחר - זוגיות בעינייך היא.... יכול להיות שיש לך צורך מסויים שלא בא לידי ביטוי או שאת מרגישה שחברך לא מתחשב בצורך כלשהו אצלך ואז שווה לעשות בירור עם חברך באווירה נעימה לגבי הצרכים שלך למול הצרכים שלו. הדס מאמנת אישית

 

[annashpa]

שלום הדס

שלום, ותודה על ההתייחסות! כשאני חושבת על זה בכנות עם עצמי לא כל הצרכים שלי באים לידי ביטוי בקשר הזה, אבל אני כנראה מנסה להדחיק את זה כי אני מרגישה שעצם המחשבה הזו היא סוג של בגידה, ואני מפחדת שהוא ירגיש את זה וזה ירתיע אותו, שהוא ירגיש לא רצוי. אני לפעמים מרגישה שאני לא בעדיפות הראשונה, שלא מתחשבים בי מספיק, שאני לא מצליחה לבטא ולממש את עצמי לצידו. אני מרגישה שדואגים לי, שאיכפת לו ממני (אפילו קצת יותר מדי ברמה שגורמת לי להרגיש לא עצמאית) ברמה יותר אמהית, אם אני אוכל צהריים או אם יהיה לי איך לחזור הביתה בלילה, אבל לא רואה בי אישה, ולא רואה את צרכיי כאישה. אני כן מרגישה חשובה, בעיקר ברמה שהוא זקוק לי, שהוא מתגעגע אלי. אני לרוב מרגישה אהובה, חוץ מהפעמים בהם הוא מדבר אלי כאילו לא אני יושבת שם אלא קטגור בבית משפט. אז אני מרגישה שמישהו שאוהב אותי לא יכול לדבר אלי ככה. מה זה הצורך הזה לסנגר על עצמך כ"כ חזק שאפשר לדרוס את כולם בדרך...?? אבל על הדבר הזה דיברנו, והדברים השתפרו. סך הכל אני מרגישה בתקופה האחרונה שדברים משתפרים. אבל עדיין כשיש לנו חילוקי דעות קיצוניים ומשמעותיים, קשה לדבר ולפשר, למרות (!) שאני תמיד הייתי בן אדם נוח, ותרן, שקל להסתדר איתו, אני מאוד מתאימה את עצמי למי שנמצא מולי כדי למנוע עימותים וסכסוכים, אני שונאת ויכוחים.

 

[polackha]

המשך...

לפי מה שאני קוראת את קצת מתבטלת לידו. ויכוחים ואי הסכמות הן הדרך הטובה להעמיק את הקשר ולסלול אותו לכיוון הנכון. אני חושבת שאם צרכייך לא יבואו על סיפוקם, לא תוכלי להינות מפירותיו של הקשר הזה לאורך זמן.