הגבול בין נואש לבעל צפיות בשמיים

[ga26]

הגבול בין נואש לבעל צפיות בשמיים

(מיועד לשני המינים, נכתב בזכר מטעמי נוחות)
איפה לדעתכם עובר הגבול בין להיות נואש (ולהסכים לזוגיות עם כל מה שזז) לבין להיות עם ציפיות בשמיים, לפסול על שטויות ולהישאר לבד לנצח?

שאלה שעלתה במוחי בעקבות הכתבה בקישור:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4780606,00.html

 

[הקוסמת הורודה2]

אני מניחה שכשמגיעים למצב שמוותרים

על חלקים נרחבים מעצמך או שמגיעים למצב של מרדפים בלתי פוסקים וניסיונות לרצות את הצד השני ( או למשל מנסים עם בחור שמראש מתנה קשר בחוסר רצון להתחייב וסתם מפזר הבטחות שווא), זה סוג של נואשות. נכון שאולי קשר טוב לא מושלם אבל צריך איזושהי תחושת שלמות כלשהי לכל אחד מהצדדים במידה מסויימת שיהיה איזון

 

[ga26]

כן, אבל השאלה היא גם מהצד השני. מתי אנחנו יודעים שהדרישות

שלנו מוגזמות (והאם בכלל יש דבר כזה).
לגיטימי שאדם יחפש מה שבא לו גם אם זה בן זוג מושלם. אבל כדאי גם לקחת בחשבון שככל השרף עולה הסיכוי למצוא את עצמך רווק בגיל 40 עולה (אין בזה כל רע אבל לא כולם רוצים להיות רווקים בגיל 40).
מתי הרף בסדר ומתי הוא גבוה מידי?

 

[bluish raindrop]

נראה לי אם יוצאים להרבה דייטים אפשר לגלות בקלות

אם הכרת נגיד 10-15+ בנות ומתוכן לא היית מעוניין בקשר עם אף אחת, מן הסתם הבעיה היא אצלך ולא אצל הבחורות. ואגב להעלות רף זה לא אומר בהכרח שפוסלים..דווקא אם אתה מעלה את הרף אתה מכוון את עצמך לסוג אנשים מסוים וזה פותח לך דלתות מבחינת קשרים, אתה נחשף יותר לאנשים מהסוג הזה..אולי אפשר למדוד גם את העניין בגלל הסיבות שהבן אדם פוסל..האם אלה סיבות חשובות שחוזרות על עצמן (יחס גרוע, לא מכבד וכו') או סיבות שטחיות שאם חושבים עליהן רואים שהן סוג של תירוצים, אולי מתוך פחד להיכנס לקשר.

 

[הקוסמת הורודה2]

להעלות רף לפעמים אפילו עוזר אני למשל מעדיפה

כמדומני אנשים חיוביים סביבי כי זה מדבק וכי זה עדיף על שליליות

 

[bluish raindrop]

גם אני

זה באמת דוגמא טובה. גם אני ככה. אם אני משקיע בבן אדם שלילי ביחס שלו אליי זה לוקח המון אנרגיה. כשמשקיעים בבן אדם חיובי, לרוב זה הרבה פחות מאמץ, נהנים ומכירים דרכו עוד אנשים חיוביים.

 

[הקוסמת הורודה2]

זה גם משנה אותך בחזרה. מקליל אותך ואתה נהפך ליותר

נחמד לסביבה

 

[dori78]

לדעתי יש בין "נואש" ובין "בעל ציפיות בשמים" מנעד רחב מאוד.

אני הכרתי את בן הזוג שלי בגיל 36 ואני לא מתחרטת על ה"בררנות" שהפעלתי עד שהכרתי אותו.
נכון, זה גרם לזה שהתחתנתי בגיל מאוחר, אולי אפילו מאוחר מאוד יחסית לממוצע אצל נשים בישראל.
יחד עם זה, אני יודעת בוודאות שאם הייתי מתפשרת על מישהו שלא באמת רציתי, סביר להניח שהיום הייתי
גרושה עם 2-3 ילדים או סתם אומללה שכלואה במערכת משפחתית שלא מספקת אותי בשום צורה.

בן הזוג שלי הוא לא מושלם, גם אני לא.
אבל שנינו יודעים למצוא את הדרך להנות האחד מחברת השניה,
לראות את הדברים החיוביים שיש בכל אחד מאיתנו ולהתעלות מעל הדברים שלא.

לכל אחד ואחת יש דברים שחשובים לו/לה בבן/בת זוג.
הקריטריונים הללו משתנים מאחד לאחר, זכותו של כל אחד ואחת להחליט מה חשוב יותר או פחות בעיניו/עיניה.
הייתי ממליצה לבחורה שכתבה לערוך רשימה של 10 דברים שהיא לא מוכנה להתפשר עליהם בשום אופן.
זה יכול להיות הופעה חיצונית, חוש הומור, רמת השכלה או הכנסה, ידיעת שפות, טעם מוזיקלי, דעות פוליטיות,
חיבה לטיולים רגליים או טיולים בחו"ל או כל דבר אחר שחשוב לכם באופן מיוחד.
נראה לי שאם בחור עונה על עשרת הקריטריונים האלה - זו התחלה טובה וסיבה מספקת להתעלם מהעובדה
שהוא לא יודע להתאים בגדים, בעל טעם נוראי בקולנוע או מעולם לא ביקר בחוות האלפקות.

כל אחד ומה שחשוב לו

 

[ga26]

די מסכים

 

[bluish raindrop]