קביעת לאום הילד ביהדות
המקור המסודר הראשון לעניין הוא במשנה במסכת קידושין: המשנה מגדירה כיצד נקבע היחס של הילד הנולד: קידושין פרק ג משנה יב כל מקום שיש קדושין ואין עבירה, הולד הולך אחר הזכר. ואיזו? זו כוהנת לוויה וישראלית, שנישאו לכהן וללוי ולישראל. וכל מקום שיש קדושין ויש עבירה, הולד הולך אחר הפגום. ואיזו? זו אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת לישראל, בת ישראל לממזר. וכל מי שאין לה עליו קדושין, אבל יש לה על אחרים קדושין, הולד ממזר. ואיזה? זה הבא על אחת מכל העריות שבתורה. וכל מי שאין לה לא עליו ולא על אחרים קדושין, הולד כמותה. ואיזה? זה ולד שפחה ונכרית. פירוש המשנה: יש סוגים שונים של נישואין: א. נישואין רגילים, בהם הבן הולך אחר האב. כהן וישראלית - הבן כהן; ישראל ובת כהן - הבן ישראל. ישראל ולוויה - הבן ישראל. ב. נישואין שיש להם תוקף, אבל יש בהם איסור, הבן הולך אחר הפגום: כהן שנשא גרושה, הבן הוא חלל, ונפסל מן הכהונה. ג. נישואין שהם אסורים לזוג הספציפי הזה, אבל כל אחד מהם יכול להתחתן עם יהודי אחר. לדוגמה: אח שנשא את אחותו, הבן ממזר. ד. נישואין שאינם חלים כלל, כמו נשואי תערובת, הבן הולך אחר האם. נישואי תערובת הם בקבוצה ד', ולכן הבן נחשב לפי מעמדה של האם. בהלכה הרבנית, לא נתברר טעם עיקרון זה, אך העיר הרב יעקב יחיאל וינברג (אירופה, המאה הכ'): לפי דיני התורה, הולך הולד אחרי האם. אין אנו יודעים טעמי התורה. יש אומרים שהוא טעם ביולוגי ביצירת הולד ותכונתו הגופנית והנפשית, ויש אומרים שיש בזה טעם מוסרי, שכן האם והשפעתה התמידית מכריעה בחינוך הבנים... ואחרים רואים את הטעם בוודאות הבלתי-מפוקפקת בהשתייכות הילד הנולד לאמו. אבל יהיו הטעמים איך שיהיו, כאן מכריע לא היסוד הראציונלי של החקירה המדעית, אלא היסוד הדתי שהוא היה הגורם המכריע בעיצוב דמות האומה ובעיצוב המשפחה העברית... מקווה שזה מספיק...
