הגזר או המקל: ספי אפרתי + רם אוריון
ספי אפרתי מנוסה בנגינה עם האמנים המפורסמים ביותר, אך הוא עושה כעת את צעדיו הראשונים בתור יוצר שמציג חומרים משלו. השירים מבטאים התמודדות עם משברים, ביחסים ובכלל, וגם שני שירים מטרידים שצריך לשמוע שוב כדי להבין רבדים נסתרים יותר – אחד עוסק בקומה והשני בעבריינות. מעבר לכך יש שיר שאמור ללוות סדרת טלויזיה – "פסקל", שהוא יפה מאוד, ועוד- אל תלך, להיטים של שנות ה-80. ספי אפילו לא בטוח איזה משיריו יקחו חלק באלבום המתהווה, אבל ניכר שהוא יעשה הכל על הצד הטוב ביותר. גם רון בונקר שהצטרף אליו בגיטרות ובקולות היה מצוין. הוא מעביר את השרביט לידיו של רם אוריון, תוך התנצלות על כך שאינו חלק מהצוות היום, כי אין תופים (?) ההופעה מתחילה בכך שרם ,דפנה ותמר מחליטים "לרדת אל העם", היינו לוותר על ההגברה ה"כבדה" לטובת המגבר לצידי הבמה, ואגב כך לרדת מהבמה ולהתקרב לקהל – "בהתחשב בנסיבות". כבר חשבתי שזה יהיה משהו אקוסטי, אבל הסתבר שגם מגברים קטנים יודעים לעשות את העבודה. המרחק הזעום מן הקהל בתוספת חוש הומור ש"שובר את הדיסטאנס", חיבר את כל המרכיבים לכדי הופעה כיפית ומרגשת. תהליך כיוון הגיטרות (שהוא הדבר הכי מטריף בהופעות,לדברי דפנה) סיפק גם הוא אתנחתאות קומיות, ואז החלה ההופעה. רם מתחיל באקוסטית לבדו, ומנגן את "תופסת", שיר די הזוי עם לחן מיוחד. לאחר מכן שיר אהוב מאוד – "מוות", שהוא באמת יפה ומורכב. ואז מזמין את דפנה לשיר משהו משלה. שניהם עם אקוסטיות מנגנים את "תודה רבה" ו"אין לה מצח". לאחר מכן רם עובר לחשמלית ודפנה לבס, ויחד עם תמר מנגנים את כל הדברים הטובים: חיוך קטן, קר,גיבור גיטרה, קרוע, כן לסמים, ומהאלבום האחרון את זו האישה, אינסוף ו-כן, שהיה השיר האחרון עם דפנה ותמר. לשם ההדרן הוא לא היה צריך לרדת מהבמה, כי הוא לא היה על הבמה.....אז המשכנו כרגיל רק בלי הבנות. ואז היה ביצוע יפה של "סודו של היקום" של בתריי זוזי, שלדעתי הוא שיר מקסים ביופיו, ולאחר מכן הסיום האולטימטיבי לכל הופעה – שיר סיום של הפה והטלפיים: "הגיע הזמן שכל ילד קטן ידע מי אני". לדעתי למרות האלטרנטיביות שמגדירה את השירים שלו, ולמרות הליריקה המורכבת וריבוי הרבדים, הלחנים מקסימים ובהחלט יכולים לפנות לקהל רחב יותר. אהבתי את האירוניה הניכרת בשירים ואת חוש ההומור הדק,הביקורתי והנוגה. לסיכום, באמת הגיע הזמן שכל ילד קטן ידע מי הוא.... תודה לפורום המקסים על הכרטיס!
ספי אפרתי מנוסה בנגינה עם האמנים המפורסמים ביותר, אך הוא עושה כעת את צעדיו הראשונים בתור יוצר שמציג חומרים משלו. השירים מבטאים התמודדות עם משברים, ביחסים ובכלל, וגם שני שירים מטרידים שצריך לשמוע שוב כדי להבין רבדים נסתרים יותר – אחד עוסק בקומה והשני בעבריינות. מעבר לכך יש שיר שאמור ללוות סדרת טלויזיה – "פסקל", שהוא יפה מאוד, ועוד- אל תלך, להיטים של שנות ה-80. ספי אפילו לא בטוח איזה משיריו יקחו חלק באלבום המתהווה, אבל ניכר שהוא יעשה הכל על הצד הטוב ביותר. גם רון בונקר שהצטרף אליו בגיטרות ובקולות היה מצוין. הוא מעביר את השרביט לידיו של רם אוריון, תוך התנצלות על כך שאינו חלק מהצוות היום, כי אין תופים (?) ההופעה מתחילה בכך שרם ,דפנה ותמר מחליטים "לרדת אל העם", היינו לוותר על ההגברה ה"כבדה" לטובת המגבר לצידי הבמה, ואגב כך לרדת מהבמה ולהתקרב לקהל – "בהתחשב בנסיבות". כבר חשבתי שזה יהיה משהו אקוסטי, אבל הסתבר שגם מגברים קטנים יודעים לעשות את העבודה. המרחק הזעום מן הקהל בתוספת חוש הומור ש"שובר את הדיסטאנס", חיבר את כל המרכיבים לכדי הופעה כיפית ומרגשת. תהליך כיוון הגיטרות (שהוא הדבר הכי מטריף בהופעות,לדברי דפנה) סיפק גם הוא אתנחתאות קומיות, ואז החלה ההופעה. רם מתחיל באקוסטית לבדו, ומנגן את "תופסת", שיר די הזוי עם לחן מיוחד. לאחר מכן שיר אהוב מאוד – "מוות", שהוא באמת יפה ומורכב. ואז מזמין את דפנה לשיר משהו משלה. שניהם עם אקוסטיות מנגנים את "תודה רבה" ו"אין לה מצח". לאחר מכן רם עובר לחשמלית ודפנה לבס, ויחד עם תמר מנגנים את כל הדברים הטובים: חיוך קטן, קר,גיבור גיטרה, קרוע, כן לסמים, ומהאלבום האחרון את זו האישה, אינסוף ו-כן, שהיה השיר האחרון עם דפנה ותמר. לשם ההדרן הוא לא היה צריך לרדת מהבמה, כי הוא לא היה על הבמה.....אז המשכנו כרגיל רק בלי הבנות. ואז היה ביצוע יפה של "סודו של היקום" של בתריי זוזי, שלדעתי הוא שיר מקסים ביופיו, ולאחר מכן הסיום האולטימטיבי לכל הופעה – שיר סיום של הפה והטלפיים: "הגיע הזמן שכל ילד קטן ידע מי אני". לדעתי למרות האלטרנטיביות שמגדירה את השירים שלו, ולמרות הליריקה המורכבת וריבוי הרבדים, הלחנים מקסימים ובהחלט יכולים לפנות לקהל רחב יותר. אהבתי את האירוניה הניכרת בשירים ואת חוש ההומור הדק,הביקורתי והנוגה. לסיכום, באמת הגיע הזמן שכל ילד קטן ידע מי הוא.... תודה לפורום המקסים על הכרטיס!