GravyTrain
New member
הגזר וסבא אליעזר
למעשה כבר היה ערב אבל השמש לא משה מהשמים ואני ובן דודי ישבנו על הכורסאות, שבמרפסת, בחזית ביתנו. שמי הערב האדימו מעט את קירות העץ הישנים ואת הנוף הרחב שנשקף ממולנו. אלסקה – הו, אלסקה. היה זה יום אחד מאותם ימי סוף קיץ צפוניים. באר, הכלב שלי, נח לידנו וברקע, כמעט כרגיל, ה'דארק הסייד' האגדי. ואז, כמו משום מקום, בן דוד שלי התחיל לספר: "מספרים על גזר, שגדל בגינת הירק של סבא אליעזר. הגזר גדל והתפתח במשך חודשים. לא היה זה גזר רגיל, שיסתפק בגדילה ושתייה, רצה הוא יותר מכך, רצה הוא לצאת מין האדמה. ומה לא עשה: הוא התפלל לאלוהים, בכה לירח ואפילו ניסה להוציא אותו בכוחות עצמו. דבר לא עזר או נענה לו ונשאר הוא תקוע באדמה. והנה, יום אחד, נדמה כי משאלותיו נענו: סבא אליעזר יצא לגינתו והחל מנסה לשלוף את הגזר, ידידנו. אך סבא אליעזר בא בימים ולא היה בכוחו להוציא את הגזר. אז קרא הוא לסבתא חנה למלאכת השליפה. ושניהם ניסו והגזר שמח, משום, שהנה, סוף סוף הוא ייצא. אך לצערו גם כוחה של סבתא חנה לא הספיק, אף שהגזר בעצמו ניסה לעזור גם הוא. נועצו החביבים וקראו לנכד ולאחריו לנכדה, אחר הגיעו החלבן, הכלב והחתולה. וכך ניסו כולם למשוך, אפילו העכבר בא לנסות והגזר שמח כי הנה, אולי ייצא... לבסוף, קרה הדבר – הגזר החל להתרומם מעלה - הם מצליחים! והגזר שמח – הוא יוצא, הוא יוצא – והוא בחוץ! וכולם שמחו ועשו חגיגה גדולה אך רק אחד לא היה שמח: הגזר – הוא מת." לא ידעתי ממש מה לומר, סיפור נחמד, משעשע אפילו – חייכתי. אך לא להרבה זמן כי ידעתי שימי חורף חשוכים לפנינו ( באמת חשוכים משום, שבכל זאת, באלסקה אין יום ולילה במובנים של הארץ ) ועלינו להתכונן אליהם. אז קמתי והצעתי לו לעזור באיסוף העצים...
למעשה כבר היה ערב אבל השמש לא משה מהשמים ואני ובן דודי ישבנו על הכורסאות, שבמרפסת, בחזית ביתנו. שמי הערב האדימו מעט את קירות העץ הישנים ואת הנוף הרחב שנשקף ממולנו. אלסקה – הו, אלסקה. היה זה יום אחד מאותם ימי סוף קיץ צפוניים. באר, הכלב שלי, נח לידנו וברקע, כמעט כרגיל, ה'דארק הסייד' האגדי. ואז, כמו משום מקום, בן דוד שלי התחיל לספר: "מספרים על גזר, שגדל בגינת הירק של סבא אליעזר. הגזר גדל והתפתח במשך חודשים. לא היה זה גזר רגיל, שיסתפק בגדילה ושתייה, רצה הוא יותר מכך, רצה הוא לצאת מין האדמה. ומה לא עשה: הוא התפלל לאלוהים, בכה לירח ואפילו ניסה להוציא אותו בכוחות עצמו. דבר לא עזר או נענה לו ונשאר הוא תקוע באדמה. והנה, יום אחד, נדמה כי משאלותיו נענו: סבא אליעזר יצא לגינתו והחל מנסה לשלוף את הגזר, ידידנו. אך סבא אליעזר בא בימים ולא היה בכוחו להוציא את הגזר. אז קרא הוא לסבתא חנה למלאכת השליפה. ושניהם ניסו והגזר שמח, משום, שהנה, סוף סוף הוא ייצא. אך לצערו גם כוחה של סבתא חנה לא הספיק, אף שהגזר בעצמו ניסה לעזור גם הוא. נועצו החביבים וקראו לנכד ולאחריו לנכדה, אחר הגיעו החלבן, הכלב והחתולה. וכך ניסו כולם למשוך, אפילו העכבר בא לנסות והגזר שמח כי הנה, אולי ייצא... לבסוף, קרה הדבר – הגזר החל להתרומם מעלה - הם מצליחים! והגזר שמח – הוא יוצא, הוא יוצא – והוא בחוץ! וכולם שמחו ועשו חגיגה גדולה אך רק אחד לא היה שמח: הגזר – הוא מת." לא ידעתי ממש מה לומר, סיפור נחמד, משעשע אפילו – חייכתי. אך לא להרבה זמן כי ידעתי שימי חורף חשוכים לפנינו ( באמת חשוכים משום, שבכל זאת, באלסקה אין יום ולילה במובנים של הארץ ) ועלינו להתכונן אליהם. אז קמתי והצעתי לו לעזור באיסוף העצים...
