הגיבור של הסיפור
אתה שם.... נשען עליה, מנורת רחוב שמאירה את השממה העירונית. ריח נקי משולב בניחוח אפל של לילה עמוק ולח. מדליק סיגריה אתה שם הגיבור של הסיפור. מתחיל לצעוד וכל מה שאתה מחפש בעצם זה את הכלום, הכלום היפה הכלום האפל הרגוע הדרמתי. הכלום המלנכולי שהופך אותך לתמים. חיוך עצוב ומלא אופטימיות שמופיע על הפנים. עיניים שזועקות לשקט נפשי. עיניים שמחייכות חיוך רצחני אתה צועד........ חווה שוב פעם את הזמנים סרט החיים רץ לך בראש ומעבר לכל פינה מופיעה תקופה פונה לסימטה קרירה ושם אתה מוצא ילדות שלמה שבשביל כולם אתה עוד יצור מתפתח נער צעיר שמנסה להבין למה? למה אנחנו לא מפסיקים לרקוד ולשיר לפי מנגינת העולם? אבל בשבילם אתה רק מתפתח. אתה ממשיך הגיבור של הסיפור עוד פינה חשוכה ברחוב צדדי וכן שוב פעם זה חוזר תקופת ההתבגרות בשבילם זה עוד שלב חברתי שצריך לעבור הגיל הזה הבעייתי הגיל שרגיל למרוד הגיל הזה שחושב שהוא תמיד צודק אבל כשאתה חי את זה את האמת הזאת את הנכון הזה אתה מבין שאתה לא הגיל הזה אתה מבין שכולם נתונים ואין מי שיפתור את הנוסחא חברים חברות מעמד חברתי לאיפה אתה שייך בכל המעגל הזה? אז אתה מבין אתה לא במעגל הזה אתה לא יכול כי אתה רואה שונה יותר מדיי שונה אתה רואה אותם חיים כשמחוברים אלייהם חוטים שמתאספים לאותה נקודה רק כל אחד בדרך שלו ואתה מבין אתה מבין שבזמן שהם רוקדים אתה מנסה להשתחרר מסווח החוטים אתה חוזר לרחוב הראשי שממנו התחלת הגיבור של הסיפור אתה מרגיש את אותה הרגשה הגיבור של הסיפור אתה מתחיל להבין את זה עמוק יותר הגיבור של הסיפור אתה ממשיך ללכת בתקופות החיים ולנשום את אותו האוויר רק עם ניחוחות משתנים הגיבור של הסיפור אתה הולך ואותה רוח נושבת לך על הפנים ולוחשת לך..."אני כאן אני כאן רק בישבילך" ממשיך לצעוד לאט ורואה אנשים שלא מורידים ממך את המבט מחייכים חיוך ערמומי ומנענעים את הראש בחיוב אתה נעצר אתה שם.... סוף הדרך הצומת שמפגישה בין כל הרחובות. אתה שם מולך עומדים אלפי אנשים עם אותה מסכה על הפנים הגיבור של הסיפור נשאר מקום אחד בשבילך אתה מתקרב אתה מולם צועד לעבר האנשים ונעמד במקום הריק שנותר... הגיבור של הסיפור אתה מתקופף לרצפה ומרים את המסיכה מסתובב פעם אחרונה לחיים ומחייך להם חיוך ציני על פתטיות של שנים אתה חובש את המסיכה עכשיו אתה מבין אתה מבין את גורלם .......... הגיבור של הסיפור אתה פשוט חלק מהעולם.
אתה שם.... נשען עליה, מנורת רחוב שמאירה את השממה העירונית. ריח נקי משולב בניחוח אפל של לילה עמוק ולח. מדליק סיגריה אתה שם הגיבור של הסיפור. מתחיל לצעוד וכל מה שאתה מחפש בעצם זה את הכלום, הכלום היפה הכלום האפל הרגוע הדרמתי. הכלום המלנכולי שהופך אותך לתמים. חיוך עצוב ומלא אופטימיות שמופיע על הפנים. עיניים שזועקות לשקט נפשי. עיניים שמחייכות חיוך רצחני אתה צועד........ חווה שוב פעם את הזמנים סרט החיים רץ לך בראש ומעבר לכל פינה מופיעה תקופה פונה לסימטה קרירה ושם אתה מוצא ילדות שלמה שבשביל כולם אתה עוד יצור מתפתח נער צעיר שמנסה להבין למה? למה אנחנו לא מפסיקים לרקוד ולשיר לפי מנגינת העולם? אבל בשבילם אתה רק מתפתח. אתה ממשיך הגיבור של הסיפור עוד פינה חשוכה ברחוב צדדי וכן שוב פעם זה חוזר תקופת ההתבגרות בשבילם זה עוד שלב חברתי שצריך לעבור הגיל הזה הבעייתי הגיל שרגיל למרוד הגיל הזה שחושב שהוא תמיד צודק אבל כשאתה חי את זה את האמת הזאת את הנכון הזה אתה מבין שאתה לא הגיל הזה אתה מבין שכולם נתונים ואין מי שיפתור את הנוסחא חברים חברות מעמד חברתי לאיפה אתה שייך בכל המעגל הזה? אז אתה מבין אתה לא במעגל הזה אתה לא יכול כי אתה רואה שונה יותר מדיי שונה אתה רואה אותם חיים כשמחוברים אלייהם חוטים שמתאספים לאותה נקודה רק כל אחד בדרך שלו ואתה מבין אתה מבין שבזמן שהם רוקדים אתה מנסה להשתחרר מסווח החוטים אתה חוזר לרחוב הראשי שממנו התחלת הגיבור של הסיפור אתה מרגיש את אותה הרגשה הגיבור של הסיפור אתה מתחיל להבין את זה עמוק יותר הגיבור של הסיפור אתה ממשיך ללכת בתקופות החיים ולנשום את אותו האוויר רק עם ניחוחות משתנים הגיבור של הסיפור אתה הולך ואותה רוח נושבת לך על הפנים ולוחשת לך..."אני כאן אני כאן רק בישבילך" ממשיך לצעוד לאט ורואה אנשים שלא מורידים ממך את המבט מחייכים חיוך ערמומי ומנענעים את הראש בחיוב אתה נעצר אתה שם.... סוף הדרך הצומת שמפגישה בין כל הרחובות. אתה שם מולך עומדים אלפי אנשים עם אותה מסכה על הפנים הגיבור של הסיפור נשאר מקום אחד בשבילך אתה מתקרב אתה מולם צועד לעבר האנשים ונעמד במקום הריק שנותר... הגיבור של הסיפור אתה מתקופף לרצפה ומרים את המסיכה מסתובב פעם אחרונה לחיים ומחייך להם חיוך ציני על פתטיות של שנים אתה חובש את המסיכה עכשיו אתה מבין אתה מבין את גורלם .......... הגיבור של הסיפור אתה פשוט חלק מהעולם.