הגיגים בנוגע לאימוץ ילדים ללא ילדים ביולוגים

[deja89]

הגיגים בנוגע לאימוץ ילדים ללא ילדים ביולוגים

שלום לכל חברי הפורום הנהדרים,
ראשית תודה לכולם באופן כללי. כבר מזה כשלוש שנים אני קוראת מהצד ולומדת ממחשבות, חוויות, דיעות.
אשמח לשתף אתכם במחשבות שלאחרונה עולות לי לקראת יום הולדתי הקרב...

לי ולבן זוגי שיחיה ישנה משאלת לב מאז שאנחנו ביחד לאמץ ילדים ללא שיהיה לנו ילדים ביולוגים. שנינו לא נהנינו כל כך מהורות ונשארנו רק עם האבות שלנו (אמא שלו נפטרה מסרטן, שלי עזבה את הבית מלפני מספר שנים). הקטע של ילדים שלך חייבים להיות מהדם שלך - לא משחק אצלנו ממש תפקיד. קראתי הודעות וראיתי שכל חוויה היא סובייקטיבית, שהרבה אימוץ חול יש כאן ואין לנו ממש את התקציב הזה, ולא היה אכפת לנו גם לאמץ ילדים שגדולים משנתיים (ראינו כמה תור יש לתינוקות) וגם בפערים יחסית גדולים .
אני מאוד מפחדת מהרעיון לאמץ ילד ובסופו של יום הוא לא מכיר בך כהורה, או ילד שמדרדר לסמים וכו' וכו'...אני בעצמי כרגע סייעת בחינוך מיוחד (עושה הסבה להוראה) ויודעת מה זה להתמודד פחות או יותר עם ילדים כאלה.
נכון שגם אם יהיו לי ילדים משלי אין לדעת כיצד יצאו וכהוכחה האחים של שנינו יצאו 180 מעלות מאיתנו...אבל אני רואה כמה פצעי העבר משפיעים על הילדים. חלקם יוצאים מוצלחים גם אם זה ללא בגרות, חלקם למרות כל הטוב שמרעיפים עליהם בבית הספר חוזרים למקום הפצוע והמדמם והופכים להיות כמו הוריהם.

אני יודעת שאין הרבה מה לעשות בנידון אבל
האם יש כאן אנשים שאימצו ילדים בגילאים מאוחרים? (או אומנה?)
האם יש לי יכולת להתקרב לילדים כאלה ולהכיר אותם (בהתנדבות למשל בגן או פנימייה) טרם אני מאמצת אותם?
האם גידול ילד מאומץ באמת שונה כל כך מגידול ילד ביולוגי?

ובאופן כללי, אשמח לשמוע מחשבות בנידון.

תודה ושבת שלום

 

[katanchikit]

היי

אני חושבת שגידול ילדים באופן כללי הוא מאווווד מפחיד.
גם היריון ולידה כרוכים באינספור פחדים וחרדות: איך יהיה? מה יהיה? האם הילד יוולד בריא? ואם לא, אז איך אתמודד / נתמודד? עם מה אנחנו יכולים להתמודד? עם מה לא?
באימוץ, או באומנה, יש איזושהי תחושה של בחירה. מצד אחד, אפשר לבחור עם מה אני באמת באמת לא יכול להתמודד, ולקלוט לביתכם את הילד שאותו אתם יכולים לגדל, ושעם סיפורו אתם יכולים להתמודד. במיוחד כשלוקחים ילד מעל גיל שנתיים, יש יותר שליטה. יודעים מי הילד, ומה הצרכים שלו. בהורות ביולוגית אין ממש ברירה, מתמודדים עם מה שבא... ומצד שני... לא באמת.
כי כמה שיודעים, לא יודעים. כי הצרכים של הילד עשויים להשתנות עם האימוץ, וכי רב הנסתר על הגלוי, וכי גם הגלוי הוא עניין של פרשנות.
גם בהורות ביולוגית וגם בהורות מאמצת מתמודדים עם צדדים שונים של אותו מטבע.
אחרי הכל, אלה ילדים, וכמו שיש להם את הצדדים הנהדרים והמופלאים והמדהימים שלהם, לכולם יש גם את ה"משהו". המשהו שלא מסתדר לנו, המשהו שלא מתאים לנו, המשהו שמעורר קשיים בבית וגורם לדאגות.
יש איזושהי הנחה (ואני יודעת שיש גם ביסוס מחקרי לזה) שבקרב ילדים מאומצים יש יותר בעיות מסוגים מסוימים, אבל אותן בעיות קיימות גם בקרב ילדים ביולוגים, גם אם בשיעור יותר נמוך (?) ואיש לא יודע כיצד הדברים יסתיימו.
הדבר שמייחד אימוץ מהורות ביולוגית הוא בעיניי ההיסטוריה הזו, שקיימת נרצה-לא נרצה, הזמן ההוא שהילד העביר במקום אחר, או במשפחה אחרת. ואין ספק שההיסטוריה הזו מעוררת חרדות מיוחדות משלה.
אבל, הורות היא תהליך. כמו בכל תהליך, מפיקים ממנו את המיטב כשלא חושבים על הסוף. נהנים ממנו, לומדים איתו ודרכו, טועים (ובגדול) וגם יכולים לתקן (וגם בגדול).
אני לא מומחית גדולה בהורות, אבל אני רואה שהורות היא תהליך שמביא אותנו לצמיחה ביחד עם הילדים, ואם נדע לצמוח יחד איתם עם הרבה אהבה, הכלה, גבולות ובלי לחץ, נוכל להביא אותם למקומות הטובים שבחיים.
אפשר ורצוי להיעזר במומחים מתחומי הרפואה והפסיכולוגיה כשיש קשיים. אפשר ורצוי לשתף חברים ובני משפחה ולהיעזר בהורים אחרים. אפשר להתמודד כשיש אהבה ורצון.
ברור, יש גם את הסיפורים הקיצוניים מאוד, אלה שבהם משהו מידרדר עד כדי כך שאי אפשר לשנות דבר. אבל כמעט בכל תחום בחיים תמצאי אותם. יש סיכון בכל דבר. אני לא מאמינה שזה צובע את כלל האימוצים, כמו שזה לא צובע את התחומים האחרים שבחיים.
אני אימצתי את ילדי כשהיה בן 4, ואכן ההתמודדויות לא היו (וגם היום לא) פשוטות, אבל לא אחליף אותן בשום דבר... הן שהביאו אותו להתקדמויות הכי גדולות.
בקיצור, יש הרבה על מה לחשוב. להעריך את הסיכונים, את היתרונות והחסרונות. אפשר להיפגש עם עו"ס מהשירות למען הילד, להתייעץ ולשאול את כל השאלות. אפשר להיפגש עם משפחות שאימצו. לדעתי, שום דבר לא מכין באמת לשום סוג של הורות, אבל זה נותן מידע ונותן איזושהי הערכה כללית עם מה עומדים להתמודד.
מקווה שעזרתי קצת. בהצלחה...

 

[KallaGLP]

אהבתי את מה שכתבת!

 

[סביון1]

גם אני מזדהה עם רוב דברייך

רוצה רק להוסיף שהיום גם באימוץ מחו"ל הילדים, לצערנו, מגיעים בגיל קרוב לשנתיים ואף יותר. אני חושבת שאין תעודת ביטוח עבור שום ילד בעולם הזה. צריך לפקוח עיניים, להעזר ברופאים טובים ולקוות לטוב. והכי חשוב, להפנים שברגע שמאמצים, הילד הוא כבר שלכם לטוב ולרע. נהנים ומתמודדים עם מה שיש, בדיוק כמו שהיה קורה אילו נולד לכם.
בהצלחה!
&nbsp

 

[deja89]

תודה רבה

עשית לי טוב על הנשמה
באמת שלא ציפיתי לזה
בן כמה בנך היום?

 

[katanchikit]

הוא בן שש

ובכיף.

 

[פרי יה]

חיבורים בגילאים גדולים יותר

אין לי ספק שלכל ילד שיקבל משפחה יציבה ואוהבת ניתנת אפשרות לחיים בריאים יותר.
אני מגדלת שני ילדים ממשפחות שונות. האחד הגיע בגיל 4 והוא איתי כבר מעל 5 שנים. והשני הגיע בגיל חמש וחצי והוא איתנו מעל שנה.
לכל אחד מהם (וגם לי) סיפור רקע שונה מאוד.
ביחד ביומיום אנו משפחה ובחלקים שלא - אנחנו לומדים להיות משפחה.
ילד עשוי לכעוס על הוריו ולאיים בפרידה גם אם הוא ביולוגי (ואולי אפילו ילד ביולוגי יעיז יותר). התדרדרות לסמים יכולה לקרות בכל בית. החיים מציבים אתגרים רבים וקרקע יציבה לאורך שנים של הורים מסורים תיתן חוויה מעצימה ומחזקת בזמנים של סערות.
את צריכה להבין מה הצורך שלך בהורות מסוג כזה, אומנה או אימוץ כי כל הורות צריכה לדעתי לבוא מן הצורך שלך ולא כדי 'להציל מישהו' אחרת תחכי בסיבוב להקרת התודה. ילדים לא צריכים להוקיר תודה. הם צריכים להיות ילדים והמימוש צריך להיות מתוך הרצון שלך לשמש תפקיד הורה בסיפור שלכם.
לא תוכלי להתקרב קודם לילדים המועמדים כדי להגן עליהם מחשיפה מיותרת לדמויות שונות. תוכלי כן ליצור קשר עם אנשים שמשמשים הורים מאמצים ואומנים ולשמוע מהם את החוויה שלהם.
ברגע שתאמרי כן לילד יבנה תהליך היכרות (לרוב בן 3-5 ימים) ואז הוא מגיע הבייתה.
לא גידלתי מעולם ילד ביולוגי, שני ילדי באומנה אבל כל קושי שנתקלתי בו (ונתקלתי) מצאתי גם במשפחות ביולוגיות.
בכל מקרה - הילדים שלי הם הכי מיוחדים שלי והכי מושלמים עם כל הגוונים שבהם.