הגיגים לשעת לילה מאוחרת
אני מרשה לעצמי להביא פוסט שמאוד מצא חן בעיניי, והוא של רון, ומתאים לשעות הלילה המאוחרות:
"
חולפים ברחוב,
ממהרים למקום כלשהו,
חוזרים,מתעכבים, אולי מצפים ומחכים,
מתוחים, או עייפים, או נרגשים...
לבושים כל כך, מרוחקים כל כך, כאילו בתוך עולם משל עצמם.
נקודות הממשק בין האנשים לא תמיד חושפות טפח לעולם הזה, הפרטי. פילטרים. בגדים. שתיקה. או סתם דיבור ענייני, קורקטי.
איזה עולם יש מתחת?
האם הפקידה היבשושית הופכת את עורה אחרי העבודה וקורעת את הלילה בבילויים סוערים?
האם השליח הפשוט למראה הוא עולם ומלואו של רעיונות, ויצירה, ותשוקות?
ומה עם ההיא המפורסמת שהופיעה אתמול בטלויזיה... האם היא באמת זוהרת כמו שהיא נראית או שהחיים שלה מתסכלים, כבויים, והיא שרויה בריקנות נוראית ודוממת מאחורי חלון ראווה ואף אחד לא מעז לנסות להתקרב אליה?
אנשים.חומר יצרי, גועש, פועם, זורם. תמיד זורם.
לפעמים הזרם מוביל למחוזות חדשים, ולפעמים הזרם מתנהל באפיק ידוע מראש, מתון, אולי אפילו נסתר מהעין.
אבל זה תמיד שם. מים. חיים.
לפעמים לא תראו את זה, לפעמים אפילו תשכחו שזה שם, זורם, פועם...
ואז פתאום נפתח חלון.
זה יכול להיות חיוך, זו יכולה להיות שיחה שנקשרת. הזדמנות יקרה לשבור את הדיסטנס. להכיר.
Expose Yourself
הסלוגן הזה מלווה אותי בסטודיו אקספוז מאז שהקמתי אותו לפני כמה שנים.
בתחילה הוא היה משחק מילים פשוט. לא משהו עמוק מדי.עם הזמן למדתי שהחשיפה הזו שנעשית דרך השלת הבגדים היא הרבה יותר מעניין ויזואלי. הבנתי כמה צמד המילים מורכב משידעתי. זה הרבה יותר מהאומץ להוריד את הבגד. זה האומץ להיפתח, להיחשף, לחלוק עם אדם אחר, הרבה פעמים זה לשתף במשהו אישי, אולי סוד.
עצב שהוליד שמחה, אכזבה שהובילה להעצמה, הארה מפתיעה באמצע החיים, תובנות שהבשילו עם הזמן...
ואז החיים מזדככים שוב לאבני היסוד. אהבה, תשוקה, רעב, חתירה קדימה, טיפוס עקשני, ויתור, אכזבה, או תקוה מחודשת...
כולנו בנויים מאותם חומרים וכל אחד שונה. ולפעמים כל החומרים הללו גועשים בתוכנו, ולפעמים הכל כבוי, כאילו נשכח במגירה נעולה כלשהי...
זה שם, זה תמיד שם.
אתם עוד איתי?
"
סוף ציטוט
https://www.facebook.com/photo.php?...=a.93065008030.86172.738508030&type=1&theater
אז ספרו גם אתם, על מה אתם חושבים בלילה כשאתם הולכים לישון?
אני מרשה לעצמי להביא פוסט שמאוד מצא חן בעיניי, והוא של רון, ומתאים לשעות הלילה המאוחרות:
"
חולפים ברחוב,
ממהרים למקום כלשהו,
חוזרים,מתעכבים, אולי מצפים ומחכים,
מתוחים, או עייפים, או נרגשים...
לבושים כל כך, מרוחקים כל כך, כאילו בתוך עולם משל עצמם.
נקודות הממשק בין האנשים לא תמיד חושפות טפח לעולם הזה, הפרטי. פילטרים. בגדים. שתיקה. או סתם דיבור ענייני, קורקטי.
איזה עולם יש מתחת?
האם הפקידה היבשושית הופכת את עורה אחרי העבודה וקורעת את הלילה בבילויים סוערים?
האם השליח הפשוט למראה הוא עולם ומלואו של רעיונות, ויצירה, ותשוקות?
ומה עם ההיא המפורסמת שהופיעה אתמול בטלויזיה... האם היא באמת זוהרת כמו שהיא נראית או שהחיים שלה מתסכלים, כבויים, והיא שרויה בריקנות נוראית ודוממת מאחורי חלון ראווה ואף אחד לא מעז לנסות להתקרב אליה?
אנשים.חומר יצרי, גועש, פועם, זורם. תמיד זורם.
לפעמים הזרם מוביל למחוזות חדשים, ולפעמים הזרם מתנהל באפיק ידוע מראש, מתון, אולי אפילו נסתר מהעין.
אבל זה תמיד שם. מים. חיים.
לפעמים לא תראו את זה, לפעמים אפילו תשכחו שזה שם, זורם, פועם...
ואז פתאום נפתח חלון.
זה יכול להיות חיוך, זו יכולה להיות שיחה שנקשרת. הזדמנות יקרה לשבור את הדיסטנס. להכיר.
Expose Yourself
הסלוגן הזה מלווה אותי בסטודיו אקספוז מאז שהקמתי אותו לפני כמה שנים.
בתחילה הוא היה משחק מילים פשוט. לא משהו עמוק מדי.עם הזמן למדתי שהחשיפה הזו שנעשית דרך השלת הבגדים היא הרבה יותר מעניין ויזואלי. הבנתי כמה צמד המילים מורכב משידעתי. זה הרבה יותר מהאומץ להוריד את הבגד. זה האומץ להיפתח, להיחשף, לחלוק עם אדם אחר, הרבה פעמים זה לשתף במשהו אישי, אולי סוד.
עצב שהוליד שמחה, אכזבה שהובילה להעצמה, הארה מפתיעה באמצע החיים, תובנות שהבשילו עם הזמן...
ואז החיים מזדככים שוב לאבני היסוד. אהבה, תשוקה, רעב, חתירה קדימה, טיפוס עקשני, ויתור, אכזבה, או תקוה מחודשת...
כולנו בנויים מאותם חומרים וכל אחד שונה. ולפעמים כל החומרים הללו גועשים בתוכנו, ולפעמים הכל כבוי, כאילו נשכח במגירה נעולה כלשהי...
זה שם, זה תמיד שם.
אתם עוד איתי?
"סוף ציטוט
https://www.facebook.com/photo.php?...=a.93065008030.86172.738508030&type=1&theater
אז ספרו גם אתם, על מה אתם חושבים בלילה כשאתם הולכים לישון?