הגיגים על טיול בבני ברק...
לפעמים אני עושה את זה. בעיקר כשאני כבר בדרך לאיזה שהוא מקום. מטיילת שם, חוזרת במכה אחת ש נ י ם אחורה. למדרכות אפורות, משובשות. לריחות אחרים. מכולת של פעם, עם מאוורר בתקרה. מוצרי חלב ודברי מתיקה שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר, עם שמות אחרים... הכשרים... על לוחות המודעות פשקווילים, קריאות ספק נוזפות ספק מפצירות בבנות ישראל לשמור על צניעותן. מדווחות על הלוויה של מאן דהוא. מאפיות עם ריחות של עושר. ומנגד, אנשים עניים, פושטי יד עלובים, מלוכלכים, יושבים / שרועים על המדרכות, מבקשים רחמים... כבישים צרים, סימטאות עתיקות... אפילו השפה אחרת בבני ברק. קשה לי להבין. פה לאדינו, שם יידיש... ערב רב ובליל של ריחות מראות וקולות נטמעים בעיר המופלאה הזו. ריח של קדושה שזור בה, מהול בליכלוך וריחות צחנה (שוב לא פינו שם את הזבל...). כמו פטריות אחרי הגשם - חנויות של תשמישי קדושה וספרי קודש, חנויות של בגדי גברים (חליפות) ושל כובעים ופאות לנשים. והמון המון חנויות צעצועים "בשני שקל". אפילו הצעצועים הם של פעם - משחקי פאזל צבעוניים, משחקי לוח וקופסה... הכל בזול בבני ברק. הירקות, המוצרים לבית... הכל באריזות גדולות, חסכוניות, שהרי משפחות מרובות ילדים מתגוררות שם לרוב... לבני ברק הילה מיוחדת בחורף. האפור מתעצם שבעתיים, והקודש מנסה לבצבץ ולהבקיע בינות לחול ולקדרות. מכל פינה ניבטים אליך ישיבות. אנשים שלא מישירים מבט אלי, כי אני אשה. המון ילדים קטנים חנוטים בחליפות ומתבגרים עטורי פיאות לחיים מסתלסלות. בכל פינה, למי שיש זמן פנוי, תיראו אנשים קוראים תהילים, כאילו בנפשם הוא... עולה על אוטובוס, נוסעת חזרה הביתה - כאילו שבתי מביקור קסום בחו"ל... ו ו"הופ" נוחתת למציאות שלי בעיר שלי החילונית הנעימה, הממהרת... ולמה אני כותבת לכם את כל זה פה? כי אותי זה פשוט מרגיע... מרגיע אותי לטייל שם, לשכוח את עצמי, להתבונן בעיניים גדולות, קרועות, כמו תיירת... להתבונן ולא להיטמע... לשנות אווירה, לטעום, להריח משהו אחר... עוד דרך להרגע...
לפעמים אני עושה את זה. בעיקר כשאני כבר בדרך לאיזה שהוא מקום. מטיילת שם, חוזרת במכה אחת ש נ י ם אחורה. למדרכות אפורות, משובשות. לריחות אחרים. מכולת של פעם, עם מאוורר בתקרה. מוצרי חלב ודברי מתיקה שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר, עם שמות אחרים... הכשרים... על לוחות המודעות פשקווילים, קריאות ספק נוזפות ספק מפצירות בבנות ישראל לשמור על צניעותן. מדווחות על הלוויה של מאן דהוא. מאפיות עם ריחות של עושר. ומנגד, אנשים עניים, פושטי יד עלובים, מלוכלכים, יושבים / שרועים על המדרכות, מבקשים רחמים... כבישים צרים, סימטאות עתיקות... אפילו השפה אחרת בבני ברק. קשה לי להבין. פה לאדינו, שם יידיש... ערב רב ובליל של ריחות מראות וקולות נטמעים בעיר המופלאה הזו. ריח של קדושה שזור בה, מהול בליכלוך וריחות צחנה (שוב לא פינו שם את הזבל...). כמו פטריות אחרי הגשם - חנויות של תשמישי קדושה וספרי קודש, חנויות של בגדי גברים (חליפות) ושל כובעים ופאות לנשים. והמון המון חנויות צעצועים "בשני שקל". אפילו הצעצועים הם של פעם - משחקי פאזל צבעוניים, משחקי לוח וקופסה... הכל בזול בבני ברק. הירקות, המוצרים לבית... הכל באריזות גדולות, חסכוניות, שהרי משפחות מרובות ילדים מתגוררות שם לרוב... לבני ברק הילה מיוחדת בחורף. האפור מתעצם שבעתיים, והקודש מנסה לבצבץ ולהבקיע בינות לחול ולקדרות. מכל פינה ניבטים אליך ישיבות. אנשים שלא מישירים מבט אלי, כי אני אשה. המון ילדים קטנים חנוטים בחליפות ומתבגרים עטורי פיאות לחיים מסתלסלות. בכל פינה, למי שיש זמן פנוי, תיראו אנשים קוראים תהילים, כאילו בנפשם הוא... עולה על אוטובוס, נוסעת חזרה הביתה - כאילו שבתי מביקור קסום בחו"ל... ו ו"הופ" נוחתת למציאות שלי בעיר שלי החילונית הנעימה, הממהרת... ולמה אני כותבת לכם את כל זה פה? כי אותי זה פשוט מרגיע... מרגיע אותי לטייל שם, לשכוח את עצמי, להתבונן בעיניים גדולות, קרועות, כמו תיירת... להתבונן ולא להיטמע... לשנות אווירה, לטעום, להריח משהו אחר... עוד דרך להרגע...
