הגיגים על תורם - כמעט גיל ההתבגרות

[ינקינטונה 2]

את מפגרת. אולי זו התנשאות?

 

[ינקינטונה 2]

ודווקא יש לי המון חברות

וזה סגנון הכתיבה שלי.
ואני באמת מתלהבת ומתרוננת ולבי טוב עלי כמעט תמיד.
בקיצור, מהממת שכמותי.
וזו התנשאות אבל בהחלט הפעם מוצדקת.

ואני כותבת כדי להבהיר ולהוסיף ולעיתים דעה אחרת - יכולה בהחלט לשנות חיים.
אני שיניתי את אופן התנהגותי בזכות אחותי.
היא אמרה משפט שהפך לי את אופן ההתנהלות שלי.
כאילו, אני מקשיבה ומקשיבה ולוקחת את מה שמתאים לאופי שלי.
עצה טובה בעיני - שווה זהב.

גם לא חייבים לקחת את כל דבריי כאילו היו תורה מסיני.
למרות חוכמתי ונסיוני והאופי המשגע שלי
אני חושבת אחרת וגם לדעה שלי יש מקום.

והמילה מתנשאת - נו, אמרת.
לא טוב - אל תקראי.
מבטיחה שלא להיעלב.

 

[אד י]

הגיגים על תורם - כמעט גיל ההתבגרות

"הייתי רוצה לדעת מי התורם"
אי אפשר כי הוא אנונימי,
זה החוק כרגע במדינה (+הסבר על החוק)
"הוא תרם חצי מה DNA שלי, זה לא דבר קטן !
זה חצי ממי שאני. איך אף אחד לא חשב שזה חשוב שהילדים יידעו !"
אני מבינה שזה מאוד חשוב לך.
את יודעת שלא לכל הילדים שנולדו מתרומה זה חשוב
(+דוגמאות מילדים שהיא מכירה).
לא לכולם זה נראה חשוב ולכן לא חשבו כך.
"איך יכול להיות שהוא הסכים להיות אנונימי ?!?!
אם אני הייתי תורמת ביצית הייתי רוצה שידעו מי אני"
זה עניין של אופי, זה באמת מתאים לאופי שלך להיות מוכרת לכולם.
יש אנשים שאוהבים לשמור על התרומה שלהם אנונימית.
כמו כשתרמנו למשפחה החולה
(מבצע התרמה מורכב שלקחנו בו חלק),
עזרנו להציל את חייהם אבל הם לא יודעים שגם אנחנו עזרנו,
וזה עדיין מאוד משמעותי להם ולנו.
"אני מבינה מה את אומרת.
בכל זאת הייתי רוצה לדעת מי הוא.
לפחות שיגידו לי איך קוראים לו "
- הסבר על משמעות המילה אנונימי -
את יודעת, למרות שאנחנו לא יודעות מי הוא.
יש הרבה דברים שאנחנו יכולות לדעת עליו לפי מי שאת.
בואי ננסה לחשוב במה את לא דומה לי.
- קטע קשה, הילדה העתק מדוייק, אז הלכנו לכיוון המתבקש של.....

הוא בטח לא אוהב סדר וניקיון
"הוא בטח שונא להתרחץ"
ולהסתרק
"והוא בטח לובש רק שמלות !!"

 

[מרגנית2]

אהבתי אדי

ילדה מדהימה ובעלת חשיבה מקורית. אולי עורכת דין לעתיד?

 

[רוןרון40]

חכמה ... קשה לי לחשוב איך זה יתבטא אצלנו בעתיד

 

[s p r i n g1]

וואו, איזה שיחה, לא פשוט כלל, שאלות מאד הגיונית מצד הילדה

והתשובות שלך ממש במקום. שיחה בהחלט לא פשוטה.
למזלי לפחות בשלב הזה של החיים לא עלו שאלות כאלה מצד הילדות,
לגבי הגדולה, אני יודעת שיש דברים שעוברים לה בראש שהיא לא תמיד מוציאה החוצה מה שעובר לה בראש.
בכל מקרה המוטו שלי שיש דברים שלא ניתן לשנות אותם והם מצב קיים.
ואם יצוצו שאלות אמסור לילדות את המידע המועט שיש לי, "וזה מה יש" .
אני מנסה להעביר מסר שעדיף להתמקד במה שיש ולראות את הדברים החיוביים בכל מצב מאשר לבכות על דברים שלא ניתן לשנות אותם והם עובדות.

 

[אמאנחל]

אחלה שיחה

אצלנו השבוע הגדול ביקש לראות את הדף עם פרטי התורם. הוא ואחותו עיינו בפרטים ואחרי דיון קצר הדף הוחזר למקום. הטריגר היה כמה הערות מגעילות שנזרקו לעברו בסוף השנה על ידי שני המאניאקים של הכתה, וההתכוננות למעבר לחטיבה. הייתה לנו שיחה טובה, שבה הוא העלה חששות ואני אמרתי לו שזה סביר שיקרו כמה דברים סביב הנושא עד שכולם ימצאו את מקומם, שאני יודעת שאין לו במה להתבייש, ושגם אם יהיו חוויות לא נעימות יש לו את הכוחות להתמודד.
&nbsp
לפני כמה חודשים כשזה קרה ניסינו לנסח מראש כמה תשובות טובות שאפשר להגיב, אבל הוא אמר שבזמן אמת זה דווקא עיכב אותו כי במקום להגיב מיד הוא ניסה להיזכר במה שתכנן וזה הלא עלה לו והוא נתקע. אז הפעם החליט לחשוב על רעיונות, אבל לא להתקבע על משהו מסוים אלא להגיב כפי שימצא לנכון באותו רגע.

 

[jiminit2]

תודה על השיתוף

אני מבינה שאני צריכה להתחיל להכין את עצמי לשלב השאלות האלו..

 

[ינקינטונה 2]

המסקנות שלה הצחיקו אותי איזו ילדה יש לך..

אצלי ממש אין עניין ב-תורם.

ואולי הם מאותה התרומה..

לסדר? זוועת עולם
להסתרק - די מיותר

והבשורה הנחמדה - מקלחות והמון.
בת כמה הילדה שלך?

 

[yarden43211]

אני חושבת שהתשובה צרכה להיות קצרה.

אני חושבת שבגיל של הבת שלעדי (10 אני מקווה שאני לא טועה), אחרי שהילדים קיבלו כבר הסבר על הבנק הזרע ועל התהליך,
התשובה צרכה להיות קצרה.
אי אפשר לדעת מי התורם, הוא לא שייך לחיים שלנו. והשאלה שלך היא לגיטמית, אבל אף פעם לא נדע.
בלי להכנס לילדים אחרים שלא מתעסקים בתורם ולהשאיר פתח לעוד שאלות שהילדה כבר יודעת את התשובות שלהם.
הילדים שלנו לעולם לא ידעו מי התורם, וקשה לחיות עם זה, אבל אני חושבת שברגע שהילד משלים אם זה שלעולם לא נדע מי התורם, וכחה זה , והעובדה לא תשתנה. זה יותר פשוט.

 

[יהלולים]

אין לי מושג - עוד לא הגענו לשם

אבל לא נראה לי שקיצוץ הדמיון על ידי תשובה פסקנית יעבוד אצל ילדים שזה בהחלט מפעיל אצלם את הדמיון. מנקודת המבט שלי כיום (שהיא תיאורטית בלבד - הילדים שלי עוד קטנים) כשאני מנסה ליישם את השאלה על עצמי, אם הייתי בסיטואציה של ילד מתרומה אנונימית - הייתי מעדיפה לנסות לדמיין מישהו, ולחיות עם תמונה מדומה, אפילו משתנה לפעמים, לפי המצב, על פני ריק וחור שחור.

 

[yarden43211]

אני ממש לא מסכימה איתך.

אני ממש לא מסכימה איתך, אני חושבת שצריך לדבר על התורם ועל התהליך אבל בגבול מסויים.
ללכת עם תמונה דימיונית של תורם והתעסק איתה שוב ושוב נראה לי לא בריא. ובעניי זה החור השחור שאנו מאכלסים אותו במקום להשלים שהוא קיים והמשיך ולהמשיך את החיים.

 

[יהלולים]

כמו שאמרתי - זו תהייה חשובה

אני לא באמת יודעת אם האמירה שלי נכונה, אבל יש סיכוי שילד שהדבר מאוד מעסיק אותו, לא יסתפק באמירה פסקנית שחוסמת כל הסכמה לעיסוק בשאלה. יש שם בור אמיתי, לפחות בעיני. לא כל ילד מגיב באותו האופן לחוסר המידע. אבל אלו שכן מסוקרנים, ולא מרפים מהשאלה - עבורם מעניין היה לפתוח על זה דיון שמשווה את ההתמודדות עם ההיעדר הזה (שהוא מדומיין בלבד - אבל קיים) לסוגי היעדר אחרים - כמו אצל מאומצים, או ילדים שלא זכו להכיר הורה ביולוגי. אני אשמח לתובנות נוספות בעניין, כי אני צופה כבר מורכבות גבוהה יותר בנוגע לשאלת הזהות של התורם. לפחות אצלינו.

 

[אד י]

זה כל כך לא בשליטתנו....

פעם מזמן האמנתי כמוך,
שאם אני אתנהל בצורה שמשדרת שהתורם לא רלוונטי לחיים שלנו,
אז המסר הזה יחלחל לילדה
וגם היא תתייחס בחוסר עניין לתורם.
היו פה מספיק דוגמאות במהלך השנים לילדים שאדישים לגמרי לעניין,
שאומרים בבגרות רבה "תורם זה לא אבא, הוא לא שייך לחיים שלנו".
וזה בדיוק מה שרציתי לבת שלי.
א-מה-מה
מסתבר
שגם אם זה המסר שאני מאמינה בו וחיה אותו
זה לא מה שהבת שלי חושבת.
&nbsp

 

[דובוני123]

היא היום רק בת 10

והיא עוד תשנה את דעתה אינספור פעמים. אין לדעת מה היא תחשוב בגיל 20 או 30 ויכול להיות שאז היא תגיד בדיוק כמוך שתורם זה לא אבא, או שהיא באיזשהו שלב תשלים עם זה שאי אפשר לדעת עליו כלום למעט הפרטים היבשים שקיבלת מהבנק וזהו. מפה החיים נמשכים

 

[ינקינטונה 2]

ירדן, חור שחור? על מה את מדברת?

מישהי המציאה משפט ואת נגררת אחריה?

 

[yarden43211]

יכול להיות, שזו באמת הגדרה לא במקום.

 

[אד י]

זה תלוי באופי של הילד

בגיל הזה כבר אין תשובה אחת נכונה ואחרות לא נכונות.
כל ילד והאופי שלו, לכל ילד יש את הראייה הייחודית שלו על העולם.
ולכל ילד יש את סגנון השיח שעוזר לו.
אני הובלתי את השיחה עם הבת שלי לכיוונים שאני יודעת שעוזרים לה. אולי לילד אחר זה פחות יתאים.
בכל זאת נראה לי חשוב לכתוב את זה פה,
כאופציה.
יש כמובן עוד אופציות.

 

[אופירה10]

קשה לחיות עם זה? חור שחור?

ממש לא!
המון זמן לא הייתי כאן, רוב הנושאים כבר לא רלוונטים עבורינו - אבל הנושא הזה כן (ובמקרה נכנסתי) -
בנותיי בְּנות כמעט 16 ו 12 וחצי, לא קשה להן לחיות עם אי הידיעה, חוסר הידיעה כלל לא מטריד אותן או מפריע להן ואין להן שום חור שחור. מעולם לא היה.
הרוב המוחלט של בני הנוער, מתרומת זרע, איתם אנחנו בקשר חושב ומרגיש כמו בנותיי.
&nbsp
והשיחה של אדי עם בתה היתה ממש נחמדה. לעבּד עם הילדה את תחושותיה עבד טוב יותר מאשר לקצר את השיחה לעובדה יבשה ולא לתת לה פתח לדבר על זה. אהבתי.

 

[אמאנחל]

כיף שבאת לבקר