הגיהנום הוא הזולת. ארקפה בקניון ערים
היום אחה"צ. כשהגענו (חמש בערך) היה שקט ונעים. כמובן שהקפדנו בילדות הפרטיות שלנו, ושמרנו על שקט מופתי. אט אט, התקבצו כל מיני, על טפם הרכוב על בימבות רעשניות, מהסוג שמגיע למהירות נאה, והפעוט הרוכב עליהן מאיים לקצור אותך בגובה הקרסול. חוצמזה, היתה גם משפחה אחת עם טרקטורון זעיר, עליו רכבו בתור בני 4-6. קצת מזכיר לי את הימים הראשונים של מלחמת לבנון, עם הסיפורים על הקרחנה בדמות ילדים בני 12 הנוהגים במרצדס. שלא לדבר על הסכנה בגלישה במהירות לא מבוטלת לנתיב בו עוברים אנשים שמטיילים לתומם בקניון. תוך שעה הרעש הפך לבלתי נסבל. הירידה בכניסה לרחבה הפכה למתקן השעשועים החביב על כלל הציבור הגולש. הצרחות של הילדים, בכיות אלו שנפלו תו"כ גלישה, הרעש של כלי התחבורה (הממונעים והלא ממונעים), כל אלו הצטרפו לדחיפות שדחפו ילדים את הכסאות שלנו כשהם מנסים להגיע לשולחן של ההורים, עם האופניים/סקייטבורד/בימבה. נסיונות לדבר אל ציבור תושבי כפר סבא שיקחו אחריות על הילדים עלו בתוהו. הקפה הקר היה סביר, אבל לא משהו שראוי לסבול ככה בשבילו. never again
היום אחה"צ. כשהגענו (חמש בערך) היה שקט ונעים. כמובן שהקפדנו בילדות הפרטיות שלנו, ושמרנו על שקט מופתי. אט אט, התקבצו כל מיני, על טפם הרכוב על בימבות רעשניות, מהסוג שמגיע למהירות נאה, והפעוט הרוכב עליהן מאיים לקצור אותך בגובה הקרסול. חוצמזה, היתה גם משפחה אחת עם טרקטורון זעיר, עליו רכבו בתור בני 4-6. קצת מזכיר לי את הימים הראשונים של מלחמת לבנון, עם הסיפורים על הקרחנה בדמות ילדים בני 12 הנוהגים במרצדס. שלא לדבר על הסכנה בגלישה במהירות לא מבוטלת לנתיב בו עוברים אנשים שמטיילים לתומם בקניון. תוך שעה הרעש הפך לבלתי נסבל. הירידה בכניסה לרחבה הפכה למתקן השעשועים החביב על כלל הציבור הגולש. הצרחות של הילדים, בכיות אלו שנפלו תו"כ גלישה, הרעש של כלי התחבורה (הממונעים והלא ממונעים), כל אלו הצטרפו לדחיפות שדחפו ילדים את הכסאות שלנו כשהם מנסים להגיע לשולחן של ההורים, עם האופניים/סקייטבורד/בימבה. נסיונות לדבר אל ציבור תושבי כפר סבא שיקחו אחריות על הילדים עלו בתוהו. הקפה הקר היה סביר, אבל לא משהו שראוי לסבול ככה בשבילו. never again