הגיוני ביותר דליה, שבוע טוב לכולם

ETTY12

New member
הגיוני ביותר דליה, שבוע טוב לכולם

מי כמוני מבינה אותך, הישארי עם התחושה המופלאה הזו כל עוד היא מלווה אותך, בלי לחפש תשובות האם זה הגיוני או לא. את הרי יודעת שאני מתחברת למלכי כמעט כל יום בלילה, מבקרת אותה ,רואה אותה תמיד שמחה, תמיד יפה כמו שהיתה או יותר נכון כמו שקל לי יותר לזכור אותה, כי זה חלק משמירה על נפשי הכל כך עדינה. זה כל כך רוטיני , זה במיינד אצלי כך, ואני מאושרת כך בנפשי. קיים ספר הדרכות למדיטציות אם תרצי אעביר לך את פרטיו, השאלה אם התנסית בזה כבר, ואת יודעת במקרו על מה אני מדברת. אני פשוט מחוברת אליה בכל רגע נתון. ובכלל את הרי יודעת שאני בעד כל מה שעושה לנו טוב , לעשות. בלי תהיות.
עם
 

דליה ח

New member
אני מסכימה עם כל מילה שלך, אתי.

אם קראת את הספר, אז את יודעת כמה אני מחוברת לאודליה. כמו שאת מספרת על החיבור שלך למלכי. ובאמת כמו שכתבת, גם אני עושה כל מה שעושה לי טוב. האמת ? אני ממש לא מתחברת למדיטציה, ולא התנסיתי בזה. יש לי דרכים אחרות משלי. אני עדיין שותה את הקפה שלי כל בוקר עם הספל שלה, זה הבוקר טוב שלנו. מן מנהג שכזה, כבר ארבע וחצי שנים. ועדיין אני עומדת מול המראה כל בוקר ושואלת אותה, זה בסדר מה שאני לובשת ? לא יכולתי לצאת מהבית בלי הביקורת שלה. היא לא סמכה עלי בנושא, ובצדק. אני לא מבינה בזה כלום. ואני גם כותבת לה ,ועליה, בשבילי ובשבילה . תודה אתי, ואני אשמח אם נדבר בהזדמנות.......................דליה
 

ETTY12

New member
כעת סיימתי לקרוא את הספר

שתביני דליה ,התחלתי אותו בשעה 17.00 וכעת סיימתי. כל שניה במהלך הקריאה תהיתי בכאב עמוק ובבכי שלא נגמר גם כעת איך אתם כולם נוגעים בכאב ללא לאות. מסתבר שאנחנו כל הזמן לומדים. מכל החברים בפורום, ושוב אני מגיעה למסקנות איך כל אחד מאתנו מתמודד אחרת. לי יש כנראה פחד מסוים לגעת בכאב כי אולי גם(אני תוהה)הכאב היה מולי במשך 8 שנים בכזו עוצמה שאין לי כוח יותר. ולכן מאז אני רואה את מלכי בריאה, מאושרת וקורנת.סוג של התמודדות אולי לא קבילה על כולם, אבל זו אני.ככה טוב לי יותר בנשמה. ואם אחזור לספר התרשמתי מאוד מכולכם משפחה חמה אוהבת ולצערנו מתגעגעת לפרח היפה.כמו כולנו מתגעגעים. אפרט עוד הרבה בשיחה בינינו .אתקשר. וואו, בינתיים חיבוק גדול עם הרבה דמעות.......אתי
 

דליה ח

New member
אין נכון או לא נכון, יש מתאים או לא מתאים...

ואת בחרת בדרך המתאימה לך. בסך הכל אנחנו מחפשים דרך שתשמור לנו על השפיות. קל מאוד לאבד אותה במצבנו. מאוד יכול להיות שהתקופה הארוכה שבה היתה מלכי חולה, "הספיקה" לך לחיים שלמים, עם המגע הישיר של הכאב. אני ממש לא יכולה לתאר לעצמי איך אפשר לעמוד מול ילד/ה בחוסר אונים, בלי יכולת לעזור, לראות את הכי יקר לנו בסבל מתמשך. ומצד שני, מה שקרה לנו הוא ,שלא היתה לנו הזדמנות להפרד, להתכונן נפשית. הכל היה בבום אחד גדול. אז אולי מכאן היכולת הנפשית שלי לגעת בכאב. זה מה שנקרא פסיכולוגיה בגרוש...............אבל אני בכל זאת מנסה להבין. לילה טוב..........................דליה
 
למעלה