הגיע הזמן לכתוב..
ושוב אני מנצלת את האינטימיות היחסית של הפורום הזה. יכול להיוות שבקרוב לא יהיה לי אינטרנט בבית, אבל חשוב לי שהדברים יישארו כתובים איפשהו... אני עוברת שבוע קשה בעבודה. הבחור השני שאיתו אני עובדת ומתחלפת איתו במשמרות יושב 'שבעה' על סבתו שנפטרה לכן אני עובדת במקומו במשמרות כפולות מעשר בבוקר עד עשר בערב. עם כל כמה שזה קשה, הסכמתי בשמחה בהתחלה לעשות את זה. תמיד אני שמחה לעזור בכל הזדמנות ובוודאי לאדם מקסים כמו אותו בחור. בשל כך אני גם "קופצת למים הקרים" כלומר צריכה לעבוד בעבודות שעד עכשיו היתה לי בהן התנסות מועטה מאוד ועכשיו אני צריכה להתמודד איתן לבד. אז עם כל הרצון הטוב לעשות את העבודה כמו שצריך, מה לעשות, היו הרבה פאשלות. וחטפתי על זה צעקות, אני לא יודעת אם בצדק או שלא, אבל זה לא ממש משנה. אתמול למשל היה המון לחץ. מיליון דברים שצריך להספיק בבת אחת. ולמרות שאני מנסה לחשוב חיובי, מה לעשות, היו גם רגעים שנשברתי ובכיתי. היה גם רגע שהייתי צריכה לצאת וללכת קצת כדי להרגע. (הליכה בדרך כלל מרגיעה אותי). יותר מאוחר, כשהיו לי כמה דקות, ישבתי ונשמתי נשימות עמוקות. זה, אפשר לומר עשה את העבודה וניסיתי למצוא את הטוב שבכל זה. אמרתי לעצמי שזה שיעור, שאני לומדת מזה ושבסופו של דבר מהקושי הזה אני אצמח. גם עכשיו אני מאמינה שאלוהים מעמיד אותי במבחן. אני מתרגלת את התודה, להגיד תודה על כל קושי, על כל מבחן שמגיע לי בחיים. אבל היום בבוקר, 9 בחודש, היום שאמורה להכנס לי משכורת, הלכתי לבדוק את היתרה שלי בבנק ובאופן מאוד לא מפתיע התברר שעוד לא נכנסה המשכורת. וזאת לא פעם ראשונה. בפעם הקודמת שהיתה אמורה להכנס ליה המשכורת הראשונה היא גם לא נכנסה ואחר כך, מכיוון שלא היה גם תלוש משכורת, קיבלתי בצ'ק סכום מאוד בסיסי, הרבה פחות ממה שהגיע לי. בכל זאת בלעתי והמשכתי לעבוד מתוך אמונה שזאת היתה פאשלה חד פעמית. אבל כנראה שלא. ואני מאמינה שאלוהים לא רוצה שאני אשאר עם הכעס שיש לי עכשיו. הוא רוצה שאני אצמח מתוך הקושי. מתוך כעס אמרתי לעצמי שהיום אלך לבוס ואבהיר לו שאם המשכורת שלי לא נכנסת לי עוד היום + פיצויי הלנת שכר על המשכורת הקודמת, מחר אני לא מגיעה לעבודה. אף אחד לא מוכן לעבוד בחינם וגם אני לא. אבל מצד שני, אני לא יודעת אם יהיה לי האומץ להתפטר. מצד אחד אני עובדת בחינם, מצד שני... אני לא יודעת. אם אני מתפטרת אני נשארת בלי עבודה בכלל, שזה מצב מאוד חמור, במצב שאני נמצאת בו, כשאני צריכה גם לכסות את המינוס בבנק וגם לחדש את החוזה של השכר דירה שלי. חייב להיות פתרון כלשהו. הכעס לא יתן לי פתרונות נכונים. אני עוד אחזור ואקרא את מה שכתבתי כאן, כדי להבהיר לעצמי דברים וכדי למצוא את הפתרון המתאים.
ושוב אני מנצלת את האינטימיות היחסית של הפורום הזה. יכול להיוות שבקרוב לא יהיה לי אינטרנט בבית, אבל חשוב לי שהדברים יישארו כתובים איפשהו... אני עוברת שבוע קשה בעבודה. הבחור השני שאיתו אני עובדת ומתחלפת איתו במשמרות יושב 'שבעה' על סבתו שנפטרה לכן אני עובדת במקומו במשמרות כפולות מעשר בבוקר עד עשר בערב. עם כל כמה שזה קשה, הסכמתי בשמחה בהתחלה לעשות את זה. תמיד אני שמחה לעזור בכל הזדמנות ובוודאי לאדם מקסים כמו אותו בחור. בשל כך אני גם "קופצת למים הקרים" כלומר צריכה לעבוד בעבודות שעד עכשיו היתה לי בהן התנסות מועטה מאוד ועכשיו אני צריכה להתמודד איתן לבד. אז עם כל הרצון הטוב לעשות את העבודה כמו שצריך, מה לעשות, היו הרבה פאשלות. וחטפתי על זה צעקות, אני לא יודעת אם בצדק או שלא, אבל זה לא ממש משנה. אתמול למשל היה המון לחץ. מיליון דברים שצריך להספיק בבת אחת. ולמרות שאני מנסה לחשוב חיובי, מה לעשות, היו גם רגעים שנשברתי ובכיתי. היה גם רגע שהייתי צריכה לצאת וללכת קצת כדי להרגע. (הליכה בדרך כלל מרגיעה אותי). יותר מאוחר, כשהיו לי כמה דקות, ישבתי ונשמתי נשימות עמוקות. זה, אפשר לומר עשה את העבודה וניסיתי למצוא את הטוב שבכל זה. אמרתי לעצמי שזה שיעור, שאני לומדת מזה ושבסופו של דבר מהקושי הזה אני אצמח. גם עכשיו אני מאמינה שאלוהים מעמיד אותי במבחן. אני מתרגלת את התודה, להגיד תודה על כל קושי, על כל מבחן שמגיע לי בחיים. אבל היום בבוקר, 9 בחודש, היום שאמורה להכנס לי משכורת, הלכתי לבדוק את היתרה שלי בבנק ובאופן מאוד לא מפתיע התברר שעוד לא נכנסה המשכורת. וזאת לא פעם ראשונה. בפעם הקודמת שהיתה אמורה להכנס ליה המשכורת הראשונה היא גם לא נכנסה ואחר כך, מכיוון שלא היה גם תלוש משכורת, קיבלתי בצ'ק סכום מאוד בסיסי, הרבה פחות ממה שהגיע לי. בכל זאת בלעתי והמשכתי לעבוד מתוך אמונה שזאת היתה פאשלה חד פעמית. אבל כנראה שלא. ואני מאמינה שאלוהים לא רוצה שאני אשאר עם הכעס שיש לי עכשיו. הוא רוצה שאני אצמח מתוך הקושי. מתוך כעס אמרתי לעצמי שהיום אלך לבוס ואבהיר לו שאם המשכורת שלי לא נכנסת לי עוד היום + פיצויי הלנת שכר על המשכורת הקודמת, מחר אני לא מגיעה לעבודה. אף אחד לא מוכן לעבוד בחינם וגם אני לא. אבל מצד שני, אני לא יודעת אם יהיה לי האומץ להתפטר. מצד אחד אני עובדת בחינם, מצד שני... אני לא יודעת. אם אני מתפטרת אני נשארת בלי עבודה בכלל, שזה מצב מאוד חמור, במצב שאני נמצאת בו, כשאני צריכה גם לכסות את המינוס בבנק וגם לחדש את החוזה של השכר דירה שלי. חייב להיות פתרון כלשהו. הכעס לא יתן לי פתרונות נכונים. אני עוד אחזור ואקרא את מה שכתבתי כאן, כדי להבהיר לעצמי דברים וכדי למצוא את הפתרון המתאים.
