הגיע הזמן שאציג את עצמי, לא? (-

[גרומיט]

הגיע הזמן שאציג את עצמי, לא? (-

אחרי הכל, כבר כתבתי כאן שתי הודעות בזמן האחרון... ובכן, שמי רמי,אני בן שלושים ואחת, מגמגם מאוד קשה (בתקופות הפחות טובות זה כולל התקעות כמעט בכל הברה והמון מתח גופני ותופעות נלוות), מסיים תואר שני באוניברסיטה העברית (כולל רפרטים והרצאות מול קהל בעת הצורך) ומתכוון להמשיך לדוקטורט. רוב בני המשפחה שלי מגמגמים קצת, אם כי לא ברמה שמפריעה להם בחיים הרגילים. בסוף התיכון עברתי טיפול אינטנסיבי אצל ברברה ב-CTI (אז זה עוד נקרא SET SPEECH) שמסופו דיברתי שוטף לגמרי, אבל בגלל חוסר התמדה ובשלות, לא הצלחתי לשמור על ההישגים. לפני חודשים ספורים עברתי שוב טיפול דומה - הפעם בהדסה, וכעת הגמגום שלי קל ואני ממשיך לעבוד בבית בשביל לשפר את השטף. ברוכים הנמצאים

 

[יצחקוביץ]

כיצד אתה מתכונן להרצאות, מנטאלית

והכנת חומר? אני משתמש המון במצגות מפורטות POWER POINT שניתן להבינןגם ללא הסברים שלי,ומשתדל להשתמש במצביע לייזר תוך אמירת משפטים קצרים, מאחר והמצגות מדברות בעד עצמן. בנושאים שבהם אני שולט היטב,כלומר יותר מהקהל המאזין, יש לי בטחון רב המקטין את ההתקעות. למרות זאת יש לי פרפורי בטן לפני כל מצגת. כיצד אתה מתכונן ומעביר את המצגות? לפי תאורך הגימגום עובר בתורשה. תוכל לציין כמה בני משפחה מגמגמים? האם לדעתך הגמגום במשפחה נובע מ"גנים"? או מחיקוי של קרוב מגמגם?

 

[גרומיט]

הרבה שאלות ../images/Emo13.gif

בעקרון, השתכנעתי כבר מזמן שכאשר יש לי מה לומר, אנשים יקשיבו לי, ולא משנה איך אני מדבר - ובודאי כאשר מדובר בקהל שבוי כמו בהרצאה. כיון שכך, ההכנה העיקרית היא ללמוד טוב את החומר שעליו אני אמור לדבר ולארגן אותו טוב בראשי פרקים מסודרים ומפורטים. אני משתדל להיעזר בעזרים נוספים (שקפים, דפים שמחולקים לסטודנטים וכו'), אבל מעדיף לא להתייחס אליהם כאל "גיבוי" אלא רק כאמצעי עזר נוסף (ובאמת הגיע הזמן שאלמד את עצמי פאוורפוינט. חבל רק שאין לי מחשב נייד זמין). אני גם משתדל לא להיבהל מהיתקעויות. קורה. מאז הקורס לפני חודשיים בהדסה יצא לי להתכונן רק פעם אחת להרצאה (שנדחתה בסוף לאחרי החג, אבל זה עניין אחר), והפעם ההכנה כללה גם תרגול מוקדם של ההרצאה מול עצמי, תוך שימוש בטכניקות של הקורס. ככלל, תרגול מוקדם אף פעם לא אמור להזיק לבטחון

ולגבי התורשה: אבא שלי גמגם קל עד בינוני (אך בעיקר במצבי לחץ), לאחותי היה קצת גמגום ילדות בגיל הגן, אבל זה עבר לה לחלוטין, ושני האחים האחרים שלי מגמגמים קל במצבי לחץ וזה לא מפריע להם וגם לא גורם להם להגדיר עצמם כמגמגמים. במקרה שלי נוספה לנטיה הטבעית לגמגום גם היפוטוניה (רפיון קל בשרירים) כתוצאה מבעיה בלידה, וסביר להניח שזה חיזק איכשהו את הנטיה הטבעית. חיקוי? לא נראה לי ולמיטב ידיעתי אין לתיאוריה הזאת שום בסיס. למגמגם שחי בסביבה רגילה יש מספיק מודלים תקינים יותר לחיקוי, ואין סיבה שיחקה דוקא את האנשים הבודדים סביבו שסובלים מקשיי דיבור.

 

[elanc10]

תורשה או מקריות?

ראשית בנוגע לשם,יש בעיות באתר ונדרש רישום מחדש,זו הסיבה להחלפת השם. לעצם הענין,מאחר ומדובר כי מספר המגמגמים באוכלוסיה הוא כאחוז אחד,ומידיעה כללית,הרי יש בד"כ מגמגמים נוספים, בחומרה שונה במשפחות שבהם יש מגמגם ומאחר וכפי שאמרת אין זה הגיוני כי מדובר בחיקוי כי אז יש להניח כי מדובר ב"גן". בנוסף, כיום כבר ברור כי מגמגם נותר מגמגם למשך כל ימי חייו,הטיפולים השונים והטכניקות השונות תורמות מאד להוריד את רמת הגימגום לרמה שמאפשרת חיים סבירים,אולם אינן מוחקות את הבעיה. כל מה שאמרתי תומך ברעיון כי מדובר ב"גן דפוק",הטיפולים הפסיכולוגים המחפשים ארוע טרואומטי מהעבר שגרם לגימגום (פרויד),כנראה שאין להם בסיס. הטיפול החשוב ביותר שיש להקנותו למגמגם, כבר מצעירותו, להודות בגימגומו ולקבל זאת כעובדה שאין טעם להסתירה. הודיה בגימגום משחררת מתחים אדירים,חוסכת המון סיוטים ולילות ארוכים ומקילה מאד את חומרת הגימגום. רבים מאיתנו המנסים להסתיר את הגימגום ונוקטים לשם כך בתרגילים שונים ומשונים, היינו נתקפים בחלחלה אם הינו מקשיבים לרכילות אחרי גבינו מפי אנשים שחשבנו שאינם מודעים לגימגומנו. לסיכום, עבור המגמגם, הדיבור הוא תכלית הכל, ורוב זמננו ומשאבינו הנפשיים מושקעים בנושא. במציאות, הדיבור הוא אמצעי תקשורת אחד מיני רבים, ואצל המגמגם הדיבור,אחד מאמצעי התקשורת,לוקח זמן רב יותר. בהודעה קודמת כתבתי כי למעשה בשנים הקרובות יהיה דיבור סינטטי,שלא ניתן יהיה להבדילו מדיבור רגיל וניתן יהיה להפעילו במידת הצורך. הסיבה שכתבתי זאת היא החרדה המשתקת שתוקפת חלק מהמגמגמים לפני צורך בדיבור בפורום חשוב לנו. עצם המחשבה שנוכל להשלים כמה משפטים, אפילו בצורה "משונה", תשחרר אותנו מאד. לסיכום סופי להפעם, החשש מפני מגימגום הוא הנורא, אחרי שנתקענו והבנו שכולם יודעים שאנו מגמגמים, חלה ירידת מתח כללית ושיפור חד בקצב הדיבור.

 

[גרומיט]

הרבה סיכומים ../images/Emo13.gif

יש עוד סיבות להניח שיש מרכיב תורשתי חזק בגמגום: למשל העובדה הסטטיסטית שהגמגום נפוץ הרבה יותר (בפער עצום) אצל גברים, מה שמעלה את הסבירות שמדובר בגן רצסיבי על כרומוזום המין, או קבוצה של גנים שלפחות חלקם קשורים לכרומוזום זה. עם רוב מה שכתבת אני מסכים, פרט לקיצוניות: הדיבור, לפחות אצלי, הוא לא "תכלית הכל" כפי שהגדרת, אלא רק נקודת תורפה אחת שמקשה על החיים. הגמגום הוא לא הבעיה היחידה של אף אחד מאיתנו, ולכולנו יש יתרונות אחרים שקשורים או לא קשורים לגמגום. בגיל צעיר הייתי, קרוב לודאי, מסכים עם טרמינולוגיה של "סיוטים ולילות ארוכים", אבל היום אני לא מוכן להתייחס לעצמי במונחים כל-כך לא מתפשרים. גמגום זו בעיה, בעיה מטרידה, מגבילה לפעמים, אבל בהחלט אין מקום לאפשר לחרדות הקשורות אליו לשתק אותנו.

 

[elanc10]

מרבית המגמגמים, לדעתי, מסתירים את

גימגומם,דבר הגורם למלחמת ההסתרה להיות מרכיב חשוב במלחמת הקיום היומיומית. שוקי וכנראה גם אתה, שאינכם מסתירים זאת,הצלחתם לעלות מדרגה חשובה ושיפרתם בצורה משמעותית את איכות חייכם. מגמגם המסתיר זאת (מנסה וחושב שמצליח),חשוף לחיים קשים מאד שמרביתנו חשים זאת.

 

[גרומיט]

אה, גם אני מסתיר

או לפחות נוטה לעשות את זה באופן ספונטני. רק אחרי הרבה מאוד עבודה על עצמי הצלחתי לשכנע את עצמי - חלקית - שלא משנה אם ישמעו שאני מגמגם, וגם זה פועל בעיקר ברמה המודעת. בפנים אני עדיין מגלה כל הזמן את המאבקים האלה של אם לדבר או לא, מה לומר, כמה להאריך. זה היה יותר קשה אלמלא ידעתי שאין לי בעצם מה להסתיר ושלרוב האנשים לא באמת אכפת אם אני מגמגם או לא (זה נכון, אגב. לרוב האנשים באמת לא אכפת), אבל זה בהחלט פחד שממשיך להתקיים ולהפריע. ואגב - מלחמת קיום יומיומית? גמגום, נראה לי, שייך יותר לעניין איכות חיים. מלחמת קיום, מוטב לה שתצטמצם לענייני פרנסה ודיני נפשות. החיים לא יכולים להיות נעימים כל עוד מתייחסים אליהם כמלחמה מתמשכת

 

[elanc10]

מענין האם מגמגמים מופנמים ולא

חברותים שאינם מייחסים חשיבות למחשבות הסביבה אודותם,לכן יש להניח שחרדת הקהל אצלם נמוכה,סובלים מגימגום קשה? האם גם הם מתאמצים להסתיר את גימגומם? יש,לדעתי, המון מקום למחקר בנושא הגימגום מין ההיבט הפסיכולוגי. אין בעיה להשיג מגמגמים שיסכימו לשתף פעול.היום ישנה פתיחות רבה מאד לנושא. העובדה שקיים פורום שדן בנושא וניתן לתאר בו את התחושות העמוקות ביותר הוא הישג. מענין האם נעשו מחקרים בנושא? האם ניתן לעניו,לידע,בפקולטות לרפואה, לפסיכולוגיה,בקיום פורום כזה שיכול לעזור בחקירת הנושא? מה שברור שלשוקי מגיע כל הכבוד על הקמת הפורום.

 

[shuky63]

מהכרות עם מגמגמים רבים הם לא

מופנמים ובישנים יותר מכלל האוכלוסיה.פגשתי הרבה מהם שהרבה אנשים לא מגמגמים יכולים להתקנא בבטחון העצמי שלהם.אבל הבטחון הרב שלהם לא מפריע להם לגמגם ואפילו קשה.מה שכן מגמגמים בעלי ביטחון עצמי פשוט לא נימנעים מלדבר בעוד אלה שהם מופנמים ובישנים נמנעים ממצבי דיבור ככל יכולתם.

 

[I am a freak]

אמממ.... אולי תתן דוגמאות.....

כאילו, אם הייתי יכול להסתיר את הגמגום ולהצליח, אז לא הייתה בעיה בכלל. לפחות לא בשבילי. לי, אישית, לא איכפת ממה אנשים חושבים עלי, כי אני יודע שמי שישפוט אותי לפי הדרך שבה אני מדבר, הוא לא שווה את ההתייחסות שלי

. אם תתן דוגמאות לדברים שאתה עושה כדיי להסתיר את הגמגום, אני אודה לך מאוד. יום טוב.

 

[בתיה של פעם]

מצדיעה לך , כשאני למדתי בעברית

עשיתי את כל הדרכים האפשריות כדי להמנע מהרצאות וכד' עד שבסוף התעיפתי , זה פשוט בלתי נסבל ולדעתי מקצר את החיים איך אתה מתמודד עם כך ?

 

[בתיה של פעם]

הודעתי מכוונת לגרנמיט

 

[גרומיט]

פשוט מתמודד, אין ממש ברירה

אני לא מרצה סתם כי מתחשק לי, כמובן, והתחמקתי גם מכמה הרצאות חובה בשם הגמגום, אבל כיום אני משתדל לא לתת לעצמי יותר מדי הנחות בנושא הזה. בסופו של דבר, המחיר שמשלמים על התחמקות גדול יותר מהמחיר של הרצאה מגומגמת מול קהל. אגב, ההרצאה הראשונה שהעברתי בחיי, מתישהו בסוף התואר הראשון, הביאה בעקבותיה גם לשיפור כללי בשטף הדיבור שלי. זה כביכול (או לא כביכול) היה בשבילי מעין מבחן שהייתי צריך להעביר את עצמי, וכיון שההרצאה היתה מוצלחת, זה הוריד מהלחץ שגרם לי הגמגום גם במצבים אחרים. מהרבה בחינות, עצם ההרצאה היא-היא ההתמודדות. זה לא קל, אני לא עושה את זה בשביל הכיף, אבל אני יודע שאם יש לי מה לומר, אנשים יקשיבו בסבלנות. כמודל, אני לוקח הרבה פעמים את פרופסור דן כספי (שגם לימד אותי קורס בעבר) - הוא לא מגמגם, אבל הוא נכה (שיתוק מוחין, נדמה לי) והדיבור שלו מאוד לא ברור. זה לא מונע ממנו להרצות בכנסים, ללמד קורסים, לנהל את מגמת התקשורת באוניברסיטה הפתוחה, להציק לפוליטיקאים במליאת רשות השידור, להתראיין בטלוויזיה, ולהיות אחד מהאנשים היותר מכובדים בתחום חקר התקשורת.

 

[בתיה של פעם]

כל הכבוד בפעם השניה

 

[גרומיט]

חן חן ../images/Emo13.gif

 

[מירב של פעם]

גרומיט כל הכבוד על הנחישות והתעוזה!

 

[שרוך]

אין לי מילים גרמיט אתה גדול!!!

 

[guybahar]

מידע

הי רמי האם אתה יכול לפרט קצת בנושא הטיפול בהדסה. האם הוא דומה מאוד ל- CTI