זו היתה הביוגרפיה הראשונה
שנכתבה עליו, מלבד מאמרים בעתונים. הספר יצא בתחילת שנות התשעים, והוא נכתב ע"י שני עיתונאים מהעתונות ה"רגילה" (היינו, לא עיתונות המוסיקה). מבין הביוגרפיות על בארט, זהו הספר הפחות טוב, כיוון שהוא בעקרון ממחזר כתבות קודמות ואגדות אורבניות שנפוצו על בארט ב-20 השנים שקדמו לו. שלושת הספרים שיצאו אחריו, הם הרבה יותר טובים: 1. fish out of water - ספר איטלקי, שנכתב באיטלקית, עם תרגום (איום ונורא) לאנגלית, בצד הטקסט המקורי. יחודו של הספר הוא שהוא כולל ראיון עם אחותו של סיד, רוזמרי ברין, המספקת מידע שלא נמסר במקומות אחרים. הספר גם כולל תמונות של כמה מציוריו. 2. lost in the woods - הביוגרפיה המקיפה ביותר על סיד, שיצאה בשנת 1998 ונכתבה ע"י ג'וליאן פלאסיוס. לא קראתי את הספר בעצמי. על פי הדיווחים, הוא ספר טוב אך סובל מהעדר עריכה מספקת, וגם חלק מהתיזות של המחבר לגבי ההשפעות המוסקליות של בארט הן שנויות במחלוקת. 3. madcap - the half life of syd barrett - ספר שיצא לפני כשלוש שנים, בבריטניה. נכתב ע"י טים וויליס (או דייויד וויליס, אני תמיד מתבלבלת). זהו ספר קצר יחסית, שכנראה הוזמן ע"י דייויד גילמור לשם הזמת השמועות על מצבו הבריאותי של סיד, שהסתובבו בסוף שנות התשעים, והאגדות האורבניות שפרחו אודותיו במשך השנים. הספר נכתב בהסכמתה - ואף בשיתוף פעולתה - של משפחת בארט. לאלו מכם המתעניינים בנושא, הייתי ממליצה לקרוא דווקא את המאמרים שהתפרסמו על סיד בעתונות הבריטית בשנים האחרונות. יש לא מעט כאלו, וניתן למצוא לינקים להם באתרים על סיד והפלויד. המאמר היחיד שיש לקרוא בזהירות - היינו לא לקחת יותר מדי ברצינות - הוא מאמרו של קליף ג'ונס שהתפרסם ב-MOJO בשנת 1996, והיה ככל הנראה הגורם העיקרי שהביא לכתיבת הספר madcap.
