הגיע הרגע... מטפלת...

[RORRI]

הגיע הרגע...../images/Emo7.gif מטפלת...

שלום לכולן, עוד לא הספקתי לקלוט שאני כבר לא בהיריון, הניתוח רק מתחיל להחלים, התינוקת החמודה שלי רק מתחילה להגיב אליי בצחוק וחיוכים (חודשיים וחצי) והנה מסתיימת לה חופשת הלידה אני לא מעכלת, פשוט לא מעכלת שמעכשיו מישהי אחרת תטפל בתינוקת שלי רוב שעות היום, ןלי ישארו כמה שעות מסכנות...כמה שעות??? אני אסיים לעבוד בחמש עד שאגיע הביתה, והקטנה הולכת לישון בתשע וחצי גג, אז מה נשאר...אני עצובה, לא יודעת מה לעשות, רוצה להישאר בבית ולעזאזל הכל...הכסף, העבודה, המצב במשק, מה היא תחשוב עליי כשהיא תבכה ואני לא אהיה שם...אף אחד הרי לא יוכל להרגיע אותה כמוני...אני אובדת עצות, רציתי להאריך בעוד חודש וגם על זה עושים לי פרצופים בעבודה, וגם אם כן הרי הסיפור יחזור על עצמו גם עוד חודש... האם מישהי מבינה אותי?, אני בטוחה שכן, איך התמודדתן/מתמודדות?????

 

[RORRI]

שכחתי את הפואנטה...

מרוב עצב ובילבול...אני צריכה לחפש מטפלת, עד עכשיו הדחקתי את העניין, אבל הזמן הולך ואוזל...מישהי יודעת איך מחפשים מטפלת בפתח תקוה ומה טווח המחירים???? מחכה לתגובות

 

[RORRI]

שום סימפטיה????

אני משתפכת לפניכן וככה נזרקתי החוצה??? בנות אני ממש צריכה עזרה

 

[זואי11]

רק ../images/Emo24.gif וסימפטיה

אני כל כך מבינה אותך... תהל בדיוק באותו גיל וגם אני צריכה להתחיל לחפש עבודה. אבל דוחה את זה כל הזמן בתירוצים שונים. (התירוץ הנוכחי הוא- אחרי החג מתחילה לחפש, אבל לצערי החג הגיע והוא אפילו עוד מעט גם מסתיים) אני מתקשה לחשוב איך אשאיר את הקטנטונת ביידים זרות (אוף!) אבל אין ברירה. אז בהצלחה ! ואשמח אם תמשיכי לשתף אותנו.

 

[מתרגשת]

היי רורי (אני ממש אוהבת את הניק)

אני בדיוק באותו מצב והגעתי למסקנה שאין מנוס אלא להתחיל לחפש. אני אשאר בבית אולי אולי אולי עוד חודש (אני לא בטוחה שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו) אבל אין ברירה. בשל עובדה זו הגעתי לכמה תובנות חדשות לגבי חיי הקודמים: קודם כל אני לא מתכוונת למצוא משרה מלאה אלא 3/4 משרה (אני יודעת שקשה למצוא אבל אפשר אם מחפשים המון) או שאני אשאר בבית ואטפל בעוד ילד או שניים בגיל של סתיו. נראה.... בינתיים אני רק מדברת באויר ומדחיקה....

 

[RORRI]

ה"בעיה" שלי היא...

קודם כל היי לימור, אני זוכרת אותך ואת בעלך מהפורום של ההיריון (הייתי בניק אחר...שכבר לא רלוונטי) הבעייה היא שאני צריכה לחזור למקום העבודה שלי, שמחכה לי...אני יודעת שחלק יגידו שאני צריכה להגיד תודה ולשמור עליו...אבל לפעמים אני חושבת שזה היה הרבה יותר קל אם לא הייתה לי עבודה או שהיו מפטרים אותי, ואז הברירה לא הייתה בידי...אתן מבינות<??? זה היה מצב שנכפה עלי...אבל עכשיו כשהמצב בשוק העבודה הוא כל כך קשה, והמצב הכלכלי על הפנים אני מרגישהשזה יהיה פשע לא לחזור לעבודה...

 

[אמא של אביתר]

אז לי כנראה יש מטפלת

אבל מתחיל להישבר לי הלב.... אני הארכתי את חופשת הלידה שלילחצי שנה וב 1 ליוני אני חוזרת למשרה מלאה. בדיוק אתמול חשבתי על זה והעיניים שלי התמלאו דמעות.אביתר כל כך רגיל אליי,הוא רגיל לראות אותי שהוא מתעורר ורגיל להיות מחובק ומנושק כל היום. אני חוזרת בדיוק שמתחיל הקיץ ובמקום לטייל איתו בחוץ אני אהייה בעבודה והוא עם מטפלת.ואז בדיוק שאני מתחילה לרחם על עצמי אני חושבת על כל הדברים שאני אוכל לקנות לו עם המשכורת שלי. אני חייבת וידוי קטן(ואני מקווה שאף אחת מהעבודה שלי לא קוראת....) אני במסע שכנוע עצמי ושכנוע בעלי לבקש העברת תפקיד ואז אני אוכל לעבוד 2/3 משרה-זה אומר הרעה בתנאים,אבל אני ארוויח עוד זמן אביתר.

 

[מתרגשת]

אני מציעה ככה...

תחזרי לעבודה ותדאגי שיפטרו אותך... אם זה לא יקרה גם ככה ממה שאני שומעת כל הזמן שבנות רק חוזרות לעבודה וכבר מפטרים אותן ואז יש לך דמי אבטלה 3 חודשים להיות עם הבייבי ב

. או לחילופין תבדקי עם מקום העבודה שלך אם הם מוכנים לפטר אותך בידיעתך...

 

[הגרי3]

לימור, רוצה לשמור על שירה שלי?

איפוא אתם גרים? גם אני חוזרת לעבודה בתחילת יוני והמחשבה של להשאיר את שירה שלי בידיים זרות פשוט קורעת לי את הלב. במקרה שלנו גם נאלץ למצוא לה משפחתון מאחר ומטפלת באיזור המגורים שלנו זה עסק מ א ו ד יקר ופשוט לא נוכל להרשות לעצמנו. שלושה חודשים זה כל כך כל כך מעט זמן

 

[מתרגשת]

הגרי, שלחתי לך מסר

 

[n i s h a]

לגבי מטפלת -

לא יכולה לעזור. לגבי הסימפטיה - שולחת המון!! ארבעה ימים לפנַי ילדה חברה שלי, כך שאת כל חופשת הלידה העברנו ביחד עם הילדודס. אני לא חזרתי לעבוד בחוץ (עובדת קצת מהבית), והיא כן. רק יכולה לספר שהיה לה מאוד מאוד קשה לפני החזרה לעבודה וכל הזמן חשבה "מה היא תחשוב עליי כשהיא תבכה ואני לא אהיה שם..." (מוכר?

), וכמובן שגם היה קשה בימים הראשונים שלה בעבודה. אבל הנה - עברו שבועיים מאז חזרתה לעבודה - והיא מודה בפה מלא שזה נהיה קל מיום ליום. אם את מוצאת את המטפלת הנכונה, שאת יכולה להיות שקטה שטוב לקטנה שלך איתה- זה יהיה הרבה יותר קל ופשוט. שולחת גם סימפטיה וגם איחולי הצלחה. נ.ב. - ה"ניק" שלך הוא על שם רורי מ"בנות גילמור"? אחל'ה בחירה.

 

[מאמיק]

חוזרת לעבוד../images/Emo7.gif

גם אני אמורה לחזור לעבוד בחודש הבא ורק לחשוב על זה עושה לי רע. הנחמה היחידה היא שאני חוזרת לעבוד רק חצי משרה אז הפרידה היא לא להרבה שעות. מטפלת עדיין לא מצאתי . אשמח לשמוע אם מישהי מכירה מטפלת לחצי משרה בתל אביב מחודש מאי.

 

[וונדי1]

../images/Emo24.gif לא יכולה לעזור לך בעניין

המטפלת כי אין לי מושג אבל... אני מבטיחה לך שעם הזמן מתרגלים לפרידה למרות שכל יום זה קשה בפני עצמו. גם אני חזרתי לעבודה לא מזמן והתייסרתי מאד ואצלי המצב עוד יותר פשוט כי אמא שלי ואחותי נשארות עם רומי. כל החיים אנחנו נפרדים מהילדים שלנו: מטפלת, פעוטון, גן, בית הספר, צבא... אין מה לעשות חייבים לזרום עם זה... בהצלחה!

 

[קיקימורה]

אני כבר חזרתי לעבודה ויש לי

שני דברים לומר: ממש, אבל ממש לא רציתי לחזור לעבודה. רציתי להיות עקרת בית ולטפל במיכאל שלי. עד גיל 40 (שלו), אם אפשר.... אבל -הייתי חייבת. מה שהקל עלי זה העובדה שמיכאל שלי נשאר עם אבא שלו (עד סוף פסח) ואח"כ יהיה בידיי המשפחה (קצת אמא שלי, קצת אמא שלו...). אז אני מאוד רגועה. למשפחתון ארשום אותו רק בגיל 9 חודשים, כשכבר יהיה גדול ...תבדקו אם גם אתן יכולות להקל על עצמכן בצורה כזו או אחרת. דבר שני - אמא שלי עובדת כיום כמטפלת (היא מורה בפנסיה). היא תפוסה. אבל כדי להרגיע אתכן אני חייבת שתשמעו גם צד אחר - היא אוהבת, כל כך אוהבת את התינוק היא מטפלת בו, ממש כאילו הוא שלה. כשאנחנו נפגשות היא לא מפסיקה לדבר עליו ולספר לי - הוא עשה ככה, יש לו ככה, עשינו יחד ככה, הוא אכל ככה ועוד ועוד. אז, בנות, תתעודדו - בטח יש עוד כמה מטפלות כאלה שמטפלות מאהבה ובאהבה. תמצאו אותן.

 

[יפעת פלוס]

אני גרה בפתח תקוה

את צריכה מטפלת לכל שעות היום עד 17:00, חמישה ימים בשבוע? תכתבי לי בדיוק, אולי אני אצליח לעזור לך. ובקשר לפרידה מהילדה - אני כל כך יודעת כמה זה קשה.. אני לא עזבתי את דור כי פיטרו אותי מה שמבחינתי היה מעולה כי לא יכולתי לחשוב על לעזוב אותה.. אבל אני ממש לא מציעה לך לבקש שיפטרו אותך, אלא לבלוע את הצפרדע, כמה שרק אפשר..

 

[ammy]

אני כל-כך מבינה אותך ,חזרתי לעבודה

אחרי 4 חודשים למשרה מלאה +.מאיה נמצאת אצל מטפלת בבית עם עוד 2 תינוקות .אני מרוצה מהמטפלת וגם מאיה אוהבת אותה .אבל לא רק שלא נהיה לי יותר קל עם הזמן ,בדיוק להפך כל יום קשה בפני עצמו .עם הזמן יש יותר ויותר סימנים לכך שמאיה צריכה אותי וזה כל הזמן עושה לי רגשות אשמה .אם אני בסביבה היא רוצה רק אותי ,כשהיא לא מרגישה טוב רק אני מצליחה להרגיע אותה ועוד הרבה דברים "קטנים ".