הגלולה המרה

הגלולה המרה

לבלוע את הגלולה המרה. איך לבלוע אותה? בלגימה מהירה, כמפל שוטף וקוצף בחוזפה? או לאט לאט שיחלחל בגרון, כמו מי גשם אל תוך התהום, בין סלעי גיר וצור חלקלקים? לבלוע את הגלולה? אולי בזעקה צרודה, אני-אוהבת-אותך, ואולי, בעצם אולי עדיף בשקט, בכאב מר, לבלוע, לבלוע, לבלוע... לנסות לא לירוק החוצה, אפילו שזה ממש מגעיל. וכן, את יודעת שזה מגעיל, הרי זו לא הפעם הראשונה... יותר מידי פעמים בלעת את הגלולה המרה, לבד. לא להאמין איך את בוחרת להאכיל את עצמך בגלולה המרה... פשוט יכלת להתעלם מהמחלה, כלומר, את יודעת, לפעמים פשוט צריך לחכות. יש דברים שעוברים מעצמם, קחי לדוגמא את השפעת: היא עוברת תוך שבעה ימים בלי אנטיביוטיקה, ועם תוך שבוע. לא הבדל רציני, רק במספר האותיות, או יותר נכון, המילים. ואז מה אם את קודחת מחום? יכלת בכל אופן פשוט ללכת לישון, לצבור כוחות מחודשים, ולעשות אמבטיה קרה... אז זה יחזור עוד שבוע, אז מה? ואז תעשי שוב בדיוק את אותו הדבר. הרי כשנותנים לגוף לטפל בעצמו במחלה, ככה המערכת החיסונית שלך מתחזקת. ואת מתחזקת, ילדה, גם את מתחזקת. ואת אפילו לא מבחינה... יש לך חוסר בברזל. כן, בברזל. מדוע את מתפלאת? את הרי לא אוכלת. לא כמו שצריך, הכוונה. אוכלת, אוכלת, אוכלת... אבל לא שבעה. ומילא לא שבעה, אבל גם לא דברים בריאים. שוקולד וחטיפים זה לא אוכל. נכון, זה ממלא, לרגע או שניים, אבל זה כמו למלא רשת במים... את צריכה ללמוד לאכול נכון: תפריט מסודר, ברור וקבוע, ארוחות ביום - שלוש, עם התאמה אישית מראש. ואם את לא יודעת מה את צריכה, תעשי בדיקת דם. וכן, אני יודעת שאת פוחדת, אבל לפעמים פשוט אין ברירה. את חלשה. חוץ מזה, זו הרי לא הפעם הראשונה שאת צריכה להבדק, אז על מה כל ההיסטריה? אפשר לחשוב שמישהו מת... אבל באמת מישהו מת. החיידקים שלך מתו שם. וכן, זה הכל בגלל הגלולה. היא לא טובה. אמרתי לך,אבל את אף פעם לא מקשיבה! נכון, היא הרגה כמה חיידקים לא טובים, ואפילו החום כבר ירד, אבל את לא מבינה איך הלכו כמה חיידקים ממש טובים... שאת צריכה.
 
אממ..

ובכן, הרגשתי חנוקה, רציתי לצאת מהקשר ולבסוף החלטתי שלא. זה היה ברגע המשבר
 
אולי זו תענה יותר:

בוא ונקה אותי, מכל אותם חטאים. תמונות קשות, לב שבור, והמון רסיסים. להיות איתך זה לשכוח, דברים שלא רוצה לזכור. לא מסוגלת להסתכל לעצמי בעיניים - איך אני תמיד נשארת מאחור? תחזיק אותי, שלא אפול. מתישהו זה ממש נמאס, להיות תלויה כמו בובת חוטים. רוצה לשבור את התמונה. רוצה שקט, תן לי שקט מתנה. לא רוצה לברוח, כי כבר אין לאן. אבל מה שרואים משם, לא רואים מכאן.
 
למעלה