תודה משה. אבל רגע לגבי העניין של ההנאה - כמה באמת אוראלי שווה עם קונדום?
בוקר אור ושבת שלום לך עדן.
אז היות שכתבתי את שכתבתי לפני מספר ימים, עברתי שוב על הטקסט וכפי שחשדתי מראש, לא כתבתי את המילה "קונדום" ולא הזכרתי את העובדה, שהיה פעם ד"ר קונדום אחד, שהמציא את המעטפת הזו - שנחשבת כמשביתת שמחות מיסודה.
לא העליתי את הנקודה הזו ולא כי שכחתי. כי גם כשעוסקים ב'דבר האמיתי' דרך הנקב שעבורו כל הדבר הזה נברא, הקונדום מאפיל מאד על ההנאה.
אז הבה ונסכם, שהקונדום הוא כורח הרסני.
ומה אפשר לעשות במקום?
ראשית, במצב האמיתי, כשאת רוצה באמת למנוע הבאת חיים חדשים לאוויר העולם, גם אז יש כמה פתרונות אחרים:
גלולות,
התקן
בריחה החוצה ושפיכה מחוץ לנרתיק (לא בהכרח הכי יעיל, אבל מניסיוני האישי? זה עבד).
אבל היות שגם את ה"דבר האמיתי" את מבצעת לפעמים תוך כדי חשש, שמא "הוא" לוקה בנגע כלשהו, אז המצב בעצם היה ונותר זהה.
אז נכון. הרעיון המיידי (בפרט אם וכאשר האירוע מתבצע ישר במפגש הראשון)? שולפים מעיל גשם מאריזתו הצנועה ומתעטפים בו, למרות כל טשטושי העינוג הכרוכים בדבר. ואם וכאשר את מתכוונת להפוך את העיסוק הזה עם אדם קבוע לתקופה ממושכת? או אז, תכריזו שניכם, שאתם הולכים לבצע בדיקה מקיפה, ואז תדעו שאתם בריאים ותעשו ככל העולה על רוחכם בשקט ובשלווה.
ואז, תקבעו גם כלל, שאחת לתקופה כלשהי, תחזרו על ביצוע הבדיקה ויבוא שלום על ישראל תוך הקפדה על העינוג המושלם.
ומספרים, שפעם, הנשיא לשעבר שמעון פרס ז"ל ביקר במפעל למוצרי סיליקון.
הוא עבר שם במחלקה שמייצרת פיות הנקה לבקבוקי הזנה לתינוקות, ושם, בכל פרק זמן קצרצר, נשמעה שריקה חדה.
הוא שאל את המדריך מה פשר השריקה וזה הסביר: "והלוא בכל פיה צריך שיהיה נקב, כדי שהמזון יעבור מהבקבוק אל פי התינוק.
אז ניקוב החור נעשה בעזרת לחץ אוויר ממוקד, וזו השריקה שאתה שומע. חד. נקי וסטרילי".
משם הם עברו למחלקה שמייצרת קונדומים. שם הכל היה שקט לחלוטין, עד שלפתע נשמעה אותה שריקה מוכרת.
"ומה זה"? שאל פרס. "אהה". השיב המדריך. "אחד ל-5,000 קונדומים, אנו מנקבים אחד". "וזה למה"? תהה פרס... "הרי מעשה כזה פוגם לכם במוניטין ובמכירות של המוצר, לא כך"? "אכן זה פוגע, אבל זה מגדיל לנו את מכירות פיות ההנקה, שעליהן אנו מרוויחים הרבה יותר" השיב מהדריך.
