הגננת באה לארוחת ערב
בגן של אושר יש גננת אחת שהתאהבה בילד, היא חובבת צילום ומידי כמה חודשים ככה, או לאחר אירוע כלשהוא שהיה בגן היתה מגישה שלי אלבום קטן עם תמונות של אושר מהתקופה האחרונה. בקיצור, החלטנו להזמין אותה לארוחת ערב אצלינו בבית. היה נחמד לאללא, אושר התרגש כאילו מלכת אנגליה הגיעה. שוחחנו קצת על נושא השמלות, והיא סיפרה שאושר משתף את חברי הגן כל הזמן ב"ריכוז" (ככה קוראים לזה? זה ממש נורא, "מעגל" אולי?) תמיד הוא מדבר על הברביות שלו וכמה הוא אוהב ללבוש שמלות,לפני שבוע הוא סיפר לכולם שיש לו נעליים חדשות של ברבי ואודם ורוד זוהר לשפתיים.. היא גם סיפרה לנו שיש הערות מצד ילדים בגן - חשוב לזכור שזהו גן רב-גילאי, בקבוצה של אושר יש ילדים מגילאי 3-6 , כך שלגילאי 6 יש תפיסה אחרת של החיים מאשר לגילאי 3. אבל ההערות זה מסוג ההערות שניתן ל"תקן" - דהיינו ילדה למשל שאומרת "מה פתאום יש לך ברביות?, ברביות זה של בנות" אז הגננת מיד התערבה וסיפרה שכשהיא היתה קטנה אז היה לה שכן שהוא היה משחק איתה בברביות והוא היה הפרטנר למשחק בברביות הכי טוב שיש בעולם הילדה הסתכלה עליה ואמרה :"אה, אוקיי". או שילד אחר אמר "בנים לא לובשים שמלות" ואז הגננת אמרה :"לא נהוג שבנים לושים שמלות כאן בקנדה, אבל הרבה ערבים לובשים שמלות ארוכות וסקוטים לובשים שמלות ונזירים בודהיסטיים וכו'.." למה אני מספר לכם את כל זה? כי אני שמח שאושר מדבר על זה - אני שמח שהגננת מגבה את הבחירות שלו ואני שמח שהוא לא נפגע - אני שמח שמדברים - מסבירים - מקבלים... דבר נוסף שהיא סיפרה שמיד גרם לי גאווה גדולה - הוא שהילד מגונן כל הזמן על הילדים הקטנים בקבוצה. כשפעם אחת הגננות נזפה בילד קטן יותר אושר הסתובב אליה וצעק :"די כבר, את רעה, את לא מדברת יפה" וניגש אל הילד הקטן ברכות ושאל :"הכל בסדר? אתה רוצה לשבת על הספסל איתי?" איזה מתוק? איזה אושר הא?
בגן של אושר יש גננת אחת שהתאהבה בילד, היא חובבת צילום ומידי כמה חודשים ככה, או לאחר אירוע כלשהוא שהיה בגן היתה מגישה שלי אלבום קטן עם תמונות של אושר מהתקופה האחרונה. בקיצור, החלטנו להזמין אותה לארוחת ערב אצלינו בבית. היה נחמד לאללא, אושר התרגש כאילו מלכת אנגליה הגיעה. שוחחנו קצת על נושא השמלות, והיא סיפרה שאושר משתף את חברי הגן כל הזמן ב"ריכוז" (ככה קוראים לזה? זה ממש נורא, "מעגל" אולי?) תמיד הוא מדבר על הברביות שלו וכמה הוא אוהב ללבוש שמלות,לפני שבוע הוא סיפר לכולם שיש לו נעליים חדשות של ברבי ואודם ורוד זוהר לשפתיים.. היא גם סיפרה לנו שיש הערות מצד ילדים בגן - חשוב לזכור שזהו גן רב-גילאי, בקבוצה של אושר יש ילדים מגילאי 3-6 , כך שלגילאי 6 יש תפיסה אחרת של החיים מאשר לגילאי 3. אבל ההערות זה מסוג ההערות שניתן ל"תקן" - דהיינו ילדה למשל שאומרת "מה פתאום יש לך ברביות?, ברביות זה של בנות" אז הגננת מיד התערבה וסיפרה שכשהיא היתה קטנה אז היה לה שכן שהוא היה משחק איתה בברביות והוא היה הפרטנר למשחק בברביות הכי טוב שיש בעולם הילדה הסתכלה עליה ואמרה :"אה, אוקיי". או שילד אחר אמר "בנים לא לובשים שמלות" ואז הגננת אמרה :"לא נהוג שבנים לושים שמלות כאן בקנדה, אבל הרבה ערבים לובשים שמלות ארוכות וסקוטים לובשים שמלות ונזירים בודהיסטיים וכו'.." למה אני מספר לכם את כל זה? כי אני שמח שאושר מדבר על זה - אני שמח שהגננת מגבה את הבחירות שלו ואני שמח שהוא לא נפגע - אני שמח שמדברים - מסבירים - מקבלים... דבר נוסף שהיא סיפרה שמיד גרם לי גאווה גדולה - הוא שהילד מגונן כל הזמן על הילדים הקטנים בקבוצה. כשפעם אחת הגננות נזפה בילד קטן יותר אושר הסתובב אליה וצעק :"די כבר, את רעה, את לא מדברת יפה" וניגש אל הילד הקטן ברכות ושאל :"הכל בסדר? אתה רוצה לשבת על הספסל איתי?" איזה מתוק? איזה אושר הא?
