הגעתי לכמה מסקנות חשובות:

אמנם הגיוני לעבור מנושאים כלליים לאישיים, אבל חשוב לי באמת להתעניין אישית באדם ולהביע את אהבתי האמתית לעובדת ההשמה ולכן אני מעדיף לשוחח על דברים אישיים כמו תחביבים. אולי לשופט או לחבר שסומכים עליו אפשר להגיד שיבחר לאיזה סיפור להאמין, אבל עקרונית בהיגיון כשמשקרים צריך לעשות כאילו אומרים דבר כי רואים ויודעים שהוא אמת ולא כאילו רק מצפים שיאמינו לנו. אם כי אולי בכל מקרה אין ברירה אלא או לענות על השאלה, או לא לענות ולהגיד תאמין לי. אני לא צריך לעשות מלחמות חסרות משמעות כמו לכעוס ולריב עם אנשים, עדיף לתת שמחה ואהבה. אני עדיין איש המלה ומאמין בדיבור, בשפה יפה ובפתירת עימותים עם אנשים בעזרת הסברים חיוביים. כנראה הבעיה האמתית שאני נלחם בצורת מריבה ותוקפנות במקום בעזרת נתינת שמחה ואהבה וחבל.
 
נערך לאחרונה ב:
למעלה