הגשמים הרבים שירדו חדרו במקצתם דרך הרעפים
- פותח הנושא יוליקה
- פורסם בתאריך
judithedna
New member
הגשם שירד כאן עד אתמול אחר
הצהריים ניקה את הכבישים והעצים. תענוג.
הצהריים ניקה את הכבישים והעצים. תענוג.
שפירא מאיר
New member
חשבתי שבגיל כזה רוצים קצת שקט...
או שיש כאן נישואי נוחות, והוא מצא לעצמו מטפלת במצוות הרבי.....
או שיש כאן נישואי נוחות, והוא מצא לעצמו מטפלת במצוות הרבי.....
שפירא מאיר
New member
אגב השונמית
מקורה היה מהכפר שונם שעם התפשטות ההתיישבות הערבית, הערבים פשטו על הכפר שהיה נטוש וקראו לו "סולם" - נמצא צפונית לעפולה למרגלות גבעת המורה.
מקורה היה מהכפר שונם שעם התפשטות ההתיישבות הערבית, הערבים פשטו על הכפר שהיה נטוש וקראו לו "סולם" - נמצא צפונית לעפולה למרגלות גבעת המורה.
שפירא מאיר
New member
אגב סולם
כשהייתי נער היה לי חבר בסולם.
ביקרתי אצלו כל מספר ימים, והכרתי היטב את הכפר שהיה בדיוק כמו בסיפורי ערב:
אנשים גרו בבתים בני חדר אחד, (שירותים בחוץ), החדר היה ריק מרהיטים, רק בפינה אחת ערימת מזרונים ועל הרצפה פראש (שטיח) מ-קנים.
היו כמה כסאות קלועים לאורחים ובני הבית אכלו ממגש עגול גדול בלי צורך בסכ"ום ושתו מים מג'ארה שהיתה מוצבת על אדן החלון לצינונה.
לכל בית היה בוסתן בו גדלו עצי פרי כמו תפוזים תפוחים ותאנים וירקות שונים , מסביב לכל עץ "צלחת" ובעזרת פתיחת וסגירת צלחות, היו משקים את הצמחיה. מי שהיה ממונה על כך היה זקן המשפחה.
האשה טיפלה בתרנגולות ובערוגות הגינה לצרכי המשפחה, נקיון הבית והבגדים ובישול עבור המשפחה.
הבעל עבד בשדה או בפרדס או במרעה לפרנסת המשפחה.
במועד הקציר , היו החיטים מרוכזים בחצר ואז לחמור נקשר מורג שסובב שוב ושוב והפריד את הגרעינים מהגבעולים והעלים.
לאחר הדייש , היו הנשים באות עם נפות גדולות ומנפות את החיטה, כאשר הילדים אספו את הגרגרים לשקים, המוץ והאבק עף ברוח והתבן נאסף כמאכל לחיות הבית.
לאחר מכן אם היה לא הרבה גרעינים, האשה היתה טוחנת אותם במטחנת יד מאבן וממלאת שקים בקמח לאפיית הלחם לכל השנה, ואם היו רבים, היה הבעל רותם את הפרה או השור לעגלת איכרים כבדה, ונוסע אל הטחנה שהילדים מתלווים אליו כשטיול ולעזרה.
היו שבע טחנות בעין ג'לוד (עין-חרוד-למטה) הוא מעין גוליית לרגלי הכרמל, שם הטוחן היה מפעיל את הטחנה וכתשלום היה לוקח מעשר מהקמח.
בערוגות הירקות היה להם טעם קסום של ממש, המלפפון התפצח בקלות והיה חצי מתוק, העגניה היתה מתוקה ומיץ ניגר עם כל ביס בקליפה הדקיקה.
בקיץ האשה היתה מניחה על חלון המטבח שני חצאי מלון שהיו מפיצים ניחוח ענוג בכל הבית, ולעת ערב היו פותחים אבטיח שצונן במי הנחל, ואכלו על גבינת צאן מיובשת...
פעם בשבוע היה שוק בעפולה ליד מסילת הרכבת ואנשים מכרו מכל טוב.
אם מישהו כול היה לדמיין את החיים בתקופת התנ"ך, יש להניח שככה זה היה בדיוק.
היום, כאשר מישהו מזכיר דברים כאלו כמו דייש בגורן או חקלאות זעירה או את הפסוק "איש תחת גפנו ותחת תאנתו" בעיני רוחי אני רואה וזוכר כיצד זה היה באמת, במציאות.
חיים פשוטים לגמרי ושלווים.
לפני כמה שנים נכנסתי לסולם להיזכר מה היה.
הכל היה שונה לגמרי, כל הבתים כמו כל בית היום בכפרים, כבר אין גורן אלא חניה לרכב, גם הבוסתנים נעלמו ובקושי יש כמה ערוגות קטנות לטובת המטבח, או שגם זה לא.
והאוירה לא היתה ידידותית כבימים ההם.....
כשהייתי נער היה לי חבר בסולם.
ביקרתי אצלו כל מספר ימים, והכרתי היטב את הכפר שהיה בדיוק כמו בסיפורי ערב:
אנשים גרו בבתים בני חדר אחד, (שירותים בחוץ), החדר היה ריק מרהיטים, רק בפינה אחת ערימת מזרונים ועל הרצפה פראש (שטיח) מ-קנים.
היו כמה כסאות קלועים לאורחים ובני הבית אכלו ממגש עגול גדול בלי צורך בסכ"ום ושתו מים מג'ארה שהיתה מוצבת על אדן החלון לצינונה.
לכל בית היה בוסתן בו גדלו עצי פרי כמו תפוזים תפוחים ותאנים וירקות שונים , מסביב לכל עץ "צלחת" ובעזרת פתיחת וסגירת צלחות, היו משקים את הצמחיה. מי שהיה ממונה על כך היה זקן המשפחה.
האשה טיפלה בתרנגולות ובערוגות הגינה לצרכי המשפחה, נקיון הבית והבגדים ובישול עבור המשפחה.
הבעל עבד בשדה או בפרדס או במרעה לפרנסת המשפחה.
במועד הקציר , היו החיטים מרוכזים בחצר ואז לחמור נקשר מורג שסובב שוב ושוב והפריד את הגרעינים מהגבעולים והעלים.
לאחר הדייש , היו הנשים באות עם נפות גדולות ומנפות את החיטה, כאשר הילדים אספו את הגרגרים לשקים, המוץ והאבק עף ברוח והתבן נאסף כמאכל לחיות הבית.
לאחר מכן אם היה לא הרבה גרעינים, האשה היתה טוחנת אותם במטחנת יד מאבן וממלאת שקים בקמח לאפיית הלחם לכל השנה, ואם היו רבים, היה הבעל רותם את הפרה או השור לעגלת איכרים כבדה, ונוסע אל הטחנה שהילדים מתלווים אליו כשטיול ולעזרה.
היו שבע טחנות בעין ג'לוד (עין-חרוד-למטה) הוא מעין גוליית לרגלי הכרמל, שם הטוחן היה מפעיל את הטחנה וכתשלום היה לוקח מעשר מהקמח.
בערוגות הירקות היה להם טעם קסום של ממש, המלפפון התפצח בקלות והיה חצי מתוק, העגניה היתה מתוקה ומיץ ניגר עם כל ביס בקליפה הדקיקה.
בקיץ האשה היתה מניחה על חלון המטבח שני חצאי מלון שהיו מפיצים ניחוח ענוג בכל הבית, ולעת ערב היו פותחים אבטיח שצונן במי הנחל, ואכלו על גבינת צאן מיובשת...
פעם בשבוע היה שוק בעפולה ליד מסילת הרכבת ואנשים מכרו מכל טוב.
אם מישהו כול היה לדמיין את החיים בתקופת התנ"ך, יש להניח שככה זה היה בדיוק.
היום, כאשר מישהו מזכיר דברים כאלו כמו דייש בגורן או חקלאות זעירה או את הפסוק "איש תחת גפנו ותחת תאנתו" בעיני רוחי אני רואה וזוכר כיצד זה היה באמת, במציאות.
חיים פשוטים לגמרי ושלווים.
לפני כמה שנים נכנסתי לסולם להיזכר מה היה.
הכל היה שונה לגמרי, כל הבתים כמו כל בית היום בכפרים, כבר אין גורן אלא חניה לרכב, גם הבוסתנים נעלמו ובקושי יש כמה ערוגות קטנות לטובת המטבח, או שגם זה לא.
והאוירה לא היתה ידידותית כבימים ההם.....
שפירא מאיר
New member
יש פתרון מצויין
לי היתה בעיה קשה של נזילה וחששתי למאות הספרים שלי, למחשב ויתר הציוד.
הפתרון היה צבע שהופך לשכבת גומי אוטם, וזה כבר חורף שלישי בלי שום נזילה.
למיטב ידיעתי, לכמות של כל הגג את צריכה פח שעולה כ-900 שקלים.
לי היתה בעיה קשה של נזילה וחששתי למאות הספרים שלי, למחשב ויתר הציוד.
הפתרון היה צבע שהופך לשכבת גומי אוטם, וזה כבר חורף שלישי בלי שום נזילה.
למיטב ידיעתי, לכמות של כל הגג את צריכה פח שעולה כ-900 שקלים.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.