הגשת עזרה והשלכותיה....
שלום אני מברכת על התוכנית החדשה, וחושבת שבהחלט יש מקום לעורר את הציבור ולהעלות את המודעות. לפני כמה שנים שכרתי דירה במרכז תל אביב, יחד עם שותף. ערב אחד בעודי יושבת במרפסת הדירה , (המוקפת בהרבה דירות ובנינים) נתקלתי בארוע שייזכר לי להרבה מאוד שנים(מצטערת שזה קצת ארוך): שמעתי מאחד הדירות של הביניין שלידי, זעקות שבר איומות "מה עשית לילד שלי, הרגת אותו, אין לי ילד, אין לי ילד...." זעקות השבר נמשכו במשך כמעט שעה, הייתי שרוייה בהלם טוטאלי, ולא ממש ידעתי מה לעשות? האם להמשיך לשבת כאילו כלום לא קרה, או לגשת ולנסות לעזור לאותו אבא שזועק ללא הבחנה, היתה לי הרגשה שהילד בבית, אך לא הייתי בטוחה. בסופו של דבר החלטתי לאזור אומץ ולנסות לחפש את הדירה שבה זקוקים לעזרה, כאשר ירדתי לרחוב המשכתי לשמוע את קולות השבר, והזעקות, והיו עוד כמה אנשים ששמעו את הקולות, אחד מהאנשים אמר לי "מה את עושה מזה עניין, זה אבא שמרביץ לבן שלו", אמירה זו שזעזעה אותי עוד יותר, הכניסה בי רצון לחפש את הדירה, מכיוון שידעתי בוודאות שזה אבא שזקוק לעזרה. בסופו של דבר מצאתי את הדירה והבניין, למרות שזה נשמע כהתערבות, החלטתי להתערב ולנסות לעזור, נכנסתי בחשש, דלת הבית הייתה פתוחה, ביקשתי סליחה שאני מתערבת ושאלתי האם הם זקוקים לעזרה, האבא סיפר לי שהודיעו לו שהבן הקטן שלו נפטר כתוצאה מחנק פתאומי. ואז הבת שהיתה איתו התעלפה, עזרתי לה להתאושש נתתי לה כוס מים. ואז היגיעו בני המשפחה שלהם לעזרה. ואני חזרתי הביתה. בסופו של דבר מאוד שמחתי שהצלחתי לעזור ואפילו באופן שולי ביותר, למרות שאני יודעת שההתערבות שלי יכלה להיות הרסנית, ויכולתי לראות דברים קשים ביותר. אני מלאת סיפוק ותודה על אותם הרגעים בללו שהצלחתי לעזור לאבא ולבת. קיבלתי תגובות לכאן ולכאן, היו כאלה שאמרו לי שאני מאוד אמיצה, ומצד שני היו כאלה שאמרו שבחיים עדיף לא להתערב. במחשבה לאחור, אני חושבת שהמעשה שעשיתי היה תמצית החינוך שקיבלתי במהלך חיי, ולא אני לא דתייה. "המציל נפש אחת, מציל עולם ומלואו, וגם אם זה רק לכמה דקות. בואו ונהיה אנשים טובים אחד לשני, ולא נתעלם לגמרי.
שלום אני מברכת על התוכנית החדשה, וחושבת שבהחלט יש מקום לעורר את הציבור ולהעלות את המודעות. לפני כמה שנים שכרתי דירה במרכז תל אביב, יחד עם שותף. ערב אחד בעודי יושבת במרפסת הדירה , (המוקפת בהרבה דירות ובנינים) נתקלתי בארוע שייזכר לי להרבה מאוד שנים(מצטערת שזה קצת ארוך): שמעתי מאחד הדירות של הביניין שלידי, זעקות שבר איומות "מה עשית לילד שלי, הרגת אותו, אין לי ילד, אין לי ילד...." זעקות השבר נמשכו במשך כמעט שעה, הייתי שרוייה בהלם טוטאלי, ולא ממש ידעתי מה לעשות? האם להמשיך לשבת כאילו כלום לא קרה, או לגשת ולנסות לעזור לאותו אבא שזועק ללא הבחנה, היתה לי הרגשה שהילד בבית, אך לא הייתי בטוחה. בסופו של דבר החלטתי לאזור אומץ ולנסות לחפש את הדירה שבה זקוקים לעזרה, כאשר ירדתי לרחוב המשכתי לשמוע את קולות השבר, והזעקות, והיו עוד כמה אנשים ששמעו את הקולות, אחד מהאנשים אמר לי "מה את עושה מזה עניין, זה אבא שמרביץ לבן שלו", אמירה זו שזעזעה אותי עוד יותר, הכניסה בי רצון לחפש את הדירה, מכיוון שידעתי בוודאות שזה אבא שזקוק לעזרה. בסופו של דבר מצאתי את הדירה והבניין, למרות שזה נשמע כהתערבות, החלטתי להתערב ולנסות לעזור, נכנסתי בחשש, דלת הבית הייתה פתוחה, ביקשתי סליחה שאני מתערבת ושאלתי האם הם זקוקים לעזרה, האבא סיפר לי שהודיעו לו שהבן הקטן שלו נפטר כתוצאה מחנק פתאומי. ואז הבת שהיתה איתו התעלפה, עזרתי לה להתאושש נתתי לה כוס מים. ואז היגיעו בני המשפחה שלהם לעזרה. ואני חזרתי הביתה. בסופו של דבר מאוד שמחתי שהצלחתי לעזור ואפילו באופן שולי ביותר, למרות שאני יודעת שההתערבות שלי יכלה להיות הרסנית, ויכולתי לראות דברים קשים ביותר. אני מלאת סיפוק ותודה על אותם הרגעים בללו שהצלחתי לעזור לאבא ולבת. קיבלתי תגובות לכאן ולכאן, היו כאלה שאמרו לי שאני מאוד אמיצה, ומצד שני היו כאלה שאמרו שבחיים עדיף לא להתערב. במחשבה לאחור, אני חושבת שהמעשה שעשיתי היה תמצית החינוך שקיבלתי במהלך חיי, ולא אני לא דתייה. "המציל נפש אחת, מציל עולם ומלואו, וגם אם זה רק לכמה דקות. בואו ונהיה אנשים טובים אחד לשני, ולא נתעלם לגמרי.