הדברים הקטנים האלה

[2קשת]

הדברים הקטנים האלה

המקומות שהבלתי צפויים שפתאום זה תופס אותך. בשנה שעברה הייתי בקורס יוגה להריון ומאוד אהבתי את זה. זה עשה לי טוב והרגשתי שאני עושה את זה טוב, ומאז האובדן בין שאר הדברים שחיכיתי שיחזרו - היתה גם היוגה. היום הלכתי בפעם הראשונה, שמחה ומאושרת. בהתחלה היה לי נחמד לפגוש את כל המדריכות, אפילו ששאלו אותי שאלות קשות שהחזירו אותי אחורה והכאיבו לי. אחר כך נהיה לי פתאום נורא נורא עצוב. הגוף שלי לא גמיש כמו שהיה בשנה שעברה, והיה לי קשה, וזה המחיש לי את הזמן שעבר ועד כמה אני לא באותה נקודה, ועד כמה אני שוב ב"מתחילים", מכל הבחינות. כל הבנות שהיו איתי שם בשנה שעברה כבר ילדו ועזבו ורק אני עוד תקועה ב"לפני" הארוך הזה ומתכוננת ומתכוננת ושוב נזכרתי שאם מחברים אז אני כבר בשבוע חמישים ועדיין בלי ילד... ונהיה לי עוד יותר עצוב כי זה כל כך לא פייר. ולסיום כשיצאתי משם אז פגשתי מישהי שסיפרה לי על חברה משותפת שיש לה ילדה בת 3 - שממש עכשיו היא ילדה את הבן השני שלה. זהו, עכשיו תקוע לי בגרון ועצוב לי...

 

[קליניק35]

מתוקה שלי...את צריכה הליכה בפארק!

לפני כמה זמן קראתי שהריון של פילה לוקח שנתיים וחצי. סלחי לי על הדוגמא אבל תחשבי שככה הן חיות. שנתיים וחצי... הגוף שלך לא יכול להיות כמו בשנה שעברה. הוא ואת עברתם הרבה, הרבה מאוד. להזכיר לך? מאמינה שאת זוכרת ובגדול. כתבת לי לפני כמה זמן שמה שעובר עליי זה טיבעי. עכשיו תורי "להחזיר לך"...זה טיבעי מתוקה. וההורמונים, איוש, יש להם את המקומות שהם אוהבים להתפרץ! זה נפל על היוגה... חמודונת שלי. שחררי את זה מהגרון ותעיפי את זה החוצה בבכי הגון. אחר כך תחשבי כמה נפלא יהיה ההריון הזה וכמה נפלאה תהיה המשפחה המקסימה שאת בונה אחרי. ואני מבטיחה שהכל יהיה בסדר. אני אפילו מבטיחה לקבל מחזור....בקרוב. חיבוק ענק. אני פה.

 

[ענתש]

../images/Emo24.gif קשת יקירתי, אני יודעת

שזה לא עוזר כשאומרים אבל עוד מעט חמודה, ממש עוד מעט גם את תהיי אמא. אני כל כך מבינה. היה לי מקרה דומה אתמול (אין לי כוחות לספר) וברחתי משם בדמעות, אחרי שמילמלתי תירוצים (שלא יראו). ואתמול דיברתי עם חברה שסיפרה לי על מישהי שילדה אחריי את הילדה הראשונה שלה ועכשיו היא בהריון שני. ורציתי לצעוק כל כך - רגע, מה היא עוקפת אותי בתור ? שתחכה, קודם אני. זה כל כך צובט. אבל אנחנו רק אנושיות. תלטפי את הבטן העגולה שלך ותזכרי שזה כבר מוחשי וממשי ואמיתי ותכף, תכף כאן.

 

[happy]

קשת יקרה זה כל כך מוכר

שזה כואב. אני מתעמלת בסטודיו C כבר כמה שנים. בהריון הקודם היתי הולכת עם שכנה שלי להתעמלות. שתינו הינו בהריון בהפרש של 3 שבועות והיתה לי שם משהיא שהיכרתי שלמדה איתי בתיכון שגם היתה בהריון בערך בשבוע שלי. כמובן שההריון חיבר בין שלושתינו. לצערי אצלי ההריון הסתיים ואצל שתיהן הוא נגמר בלידת ילד. כמובן שחזרתי להתעמל אחרי סיום ההריון ההוא אך עברתי קבוצה בשביל לא להתקל באף אחת מהן (בעיקר בזאת שלמדה איתי בתיכון). ראיתי אותה אולי פעם אחת כשהיא היתה ממש בסוף ההריון שלה. לפני שלושה שבועות פתאום פגשתי אותה בסטודיו C. אני חושבת שהחלפתי את כל צבעי הקשת. אני לא סגורה שהיא בכלל יודעת שאני לא ילדתי?? אני התחמקתי ממנה ומאז כל פעם שאני הולכת להתעמלות אני מגיעה בול שהשיעור מתחיל ומתפללת שהיא לא תהיה שם. אז קשת אהובה אין הרבה מה לעשות חוץ מלשחרר את הברז ולבכות לפעמים על כך שהחיים לא פרים!!! יקירה את לא תקועה ב "לפני" את עוברת חוויה חדשה. חויה מתקנת. יש כל הזמן דברים קטנים ששוברים אותנו ומזכירים לנו מה היה ומה יכול היה להיות אם.. מחבקת אותך ובטוחה שכאשר תחזיקי את האוצר בידים הכל ידגמד גם 70 שבועות של הריון!!! נשיקות

 

[בנצ100]

סוף סוף עזבתי את החדר כושר הארור...

כל פעם היה עוד מישהו שחייך ואמר "נו? איך הילדה?" ולי בלב היה "מתה. בשמיים. אני מקווה שטוב לה" ובפה - רק גמגומים. ועכשיו עם הבטן המתעגלת, עם המבטים של "כל כך מהר שוב בהריון?" (כאילו: מה, אתם מהוועדה לפיקוח על הילודה?!?) אני כבר לא מסוגלת. המנוי נגמר סוף סוף ועברתי. בחדר כושר החדש אף אחד לא מכיר ולא זוכר ולא יודע וסוף סוף אני יכולה להכנס בראש מורם בלי לדאוג מתי עוד מישהו יזהה אותי וישאל שאלות שמנחיתות אותי לאדמה. היה שווה. אבל שוב פעם אני הפחדנית והבורחת והמתחבאת. אפילו שלא עשיתי שום רע.

 

[Tנקר בל]

מתוקה ../images/Emo24.gif

עצוב לי לראות אותך בוכה. אני מקווה שאת מרגישה עכשיו יותר טוב. זה נכון שהיום את לא באותה נקודה שבה היית. אבל בדרך שעשית מלבד ההפסדים שהתבטאו בגמשיות שפחתה, הרווחת דברים, שלא היית רוכשת אותם בדרך אחרת. אני בטוחה שאת תוכלי לנקוב ברשימה של דברים כאלה, אני יכולה לנחש כמה - הזוגיות שלך, שאני מבינה שהיא נהדרת, לא התחזקה בעקבות הקשיים המשותפים שחוויתם, והתמיכה שנתתם זה לזה? הרגישות שלך, והקבלה העצמית, והרוחניות שנוספה לך, לא יצאו נשכרים מהחוויה הקשה שעברתם? ואפילו - הפורום הזה, שבו את עוזרת ומסייעת לנשים אחרות, ומנתבת את הכאב לבנייה ולנתינה? כל אלה יצאו נשכרים מה"הריון" הארוך שלך, של חמישים שבועות. כשקראתי את המשפט שלך, חשבתי מה האורך של ה"הריון" שלי. למזלי התבלבלתי בספירה, ואח"כ חשבתי שזה לא משנה - אני חושבת שכשהתינוקות שלנו יוולדו, כבר לא יהיה כל כך אכפת לנו מה היה אורך ההריון (כמובן שתמיד נזכור את האובדן אבל תקופת ההמתנה לתינוק תהיה פחות משמעותית).

 

[2קשת]

תודה ../images/Emo39.gif

זה עוזר לדעת שאני לא לבד. למרות שהשבוע הזה המשיך להיות מגעיל. אני כנראה מדחיקה יותר ממה שנדמה לי, וכשזה יוצא - זה יוצא ובגדול. לא המשכתי לחשוב על היוגה אבל סתם הסתובבתי עם הרגשה כללית של נמאס לי... וגם בעבודה הכל התחרבש לי... לא נורא מחר השבוע הזה נגמר!! נראה לי שכמוכן גם אני אתחיל לחפש לי מקום אחר לעשות בו יוגה, אם למישהי יש רעיון באיזור ת"א אני אשמח. אצלי זה מצחיק כי מה שעצוב לי זה דווקא שאין שם אף אחת שאני מכירה... אבל המקום עצמו מדכא אותי. מחר אני מתחילה חודש שישי

ומבחינתי מחר מתחיל שבוע חדש וטוב יותר!