הדברים מתחילים להתבהר...

[swann]

הדברים מתחילים להתבהר...

אחרי ההודעה הקודמת שלי כאן, דיברנו אתמול. ודי הרבה. כזכור אמרתי שאני לא רוצה להחליט לבד ורוצה ששנינו נהיה שלמים עם זה יחד. הוא עוד בדעה שלו, שהוא ירגיש יותר בטוח בבי"ח. נתתי לו לקרוא את המאמר המאלף "דגים לא רואים את המים". הוא לא התרשם מאוד, אבל נראה שמבין יותר את נקודת המבט שלי. הוא אומר שלקרוא את המאמר מהצד שלו, כשיש לו דעה מסויימת על הנושא יהיה שונה מלקרוא אותו מהצד שני כשהדעה שלי כבר "משוחדת" לכיוון. בכל מקרה הוא טוען (וצודק) שהרבה דברים לא רלוונטיים אלינו בגלל אופי הלידה עם מיילדות גם בבי"ח ללא התערבות. זה רק עניין של סביבה ומרחק. והדבר הכי חשוב שהוא אמר - אני יודע שבסופו של דבר זו החלטה שלך. לא אני יולד וזה לא הגוף שלי. אני רק יכול לנסות להשפיע עלייך לכיוון שלי.

ואם אחליט ללדת בבית, הוא יתמוך בי. אמנם לא בלב שלם עם ההחלטה, אבל תמיכה מלאה בי ובלידה. זה עזר לי המון במחשבות לעתיד ועכשיו הדברים נראים יותר אמיתיים ובעיקר מרגשים. הצעתי לו לקרוא עוד סיפורי לידות בית ולידות בי"ח. הוא לא מרגיש שזה נחוץ לו. מבחינתו הנסיון היחיד שיש לו זו הלידה של מאיה שמבחינתו היתה מצויינת. וגם על זה דיברתי וזה היה חשוב לי שיגיע אליו ונראה לי שזה השפיע גם. הוא עכשיו מבין שהלידה של מאיה יכולה היתה להיות אחרת ובכל מקרה היינו מקבלים את אותה ילדה מקסימה ומדהימה, רק החוויה שלי היתה טובה יותר ושזה משפיע רבות על תחומים שונים... נראה לי שהיתה שיחה טובה. אני יצאתי בהרגשה הרבה יותר טובה מאשר היתה לי קודם. אולי בכ"ז המאמר עשה משהו (היחיד שהוא קרא בינתיים משלל הלינקים ששלחתי לו). מקווה שהוא יקרא עוד... וגם יתרגש כמוני ולא רק ידאג...

 

[מושבניקית דמיקולו]

אוי כמה מזכיר את הבעליל שלי... ../images/Emo13.gif

גם הוא לא הבין איך אחרי הלידה הראשונה עדיין חשוב לי ללדת בבית. בסוף הוא הבין ותמך והיה נפלא, אני מחזקת את ידייך...

 

[swann]

תודה. מקווה שכך יהיה...

 

[עינבלית]

../images/Emo24.gifכדאי שהוא ישתכנע לגמרי

למה? כי בסופו של דבר בן זוגי היה בגישה כמו בן זוגך. הוא תמך אבל האמין שהכי בטוח בבי"ח, ששם הוא ירגיש הכי בטוח. ומה? לקראת סוף ההריון, כשהיתה לי אופציה ללדת בבית עם ד"ר שיפטן, כבר ירדתי מזה וזרמתי עם האיש- למקום הכי בטוח לו- בית החולים. מה אני מנסה להגיד? שזה כן משפיע. שהוא לא עם לב שלם, רק שיתוף פעולה, זה כן יכול לגרום לך להגיע לבית חולים. לידה כמו שהיתה לי, אני קצת מצטערת שלא בבית, אבל האיש שלי ממש מפחד מללדת בבית, ורק בדיעבד הבנתי שזה מה שהוא שידר לי כל הזמן. אז אמנם ויבק והכל בסדר וכו'. אני ממליצה לך לפגוש נשים שילדו בבית יחד עימו, יחד עם בני זוגן, שידברו עימו ועימך ויעזרו לו להרגע.

 

[swann]

זאת המטרה, שבסוף הוא יהיה שלם עם זה

למרות שהוא אומר שנראה לו שלא. אם הייתי במצב שלך, עם סיכון מסויים בגלל VBAC, אז כל הסיפור היה שונה. מה שהוא אמר כבר מזמן זה שהוא מוכן להתחיל את הלידה בבית ולראות איך הולך. והוא מודע לחלוטין שאין מצב שבפתיחה של 8 אנחנו קמים ונוסעים לבי"ח כי הוא נלחץ. ואני יודעת שזה לא יקרה, נתחיל בבית וגם נגמור

הבעיה היא שפה בטורונטו אני לא מכירה נשים שילדו בבית כדי לפגוש אותן ואת בני זוגן. רק בוירטואלי, ואת זה אני מנסה קצת לעשות.

 

[רוני של יובל ומאיה]

אולי המיילדת תוכל "לחבר" אותך עם

נשים שילדו בבית? יש לה נסיון רב בלידות בית?

 

[swann]

יש בהחלט. אני אשאל ביום שני בפגישה.

לא יודעת עד כמה תהיה הענות. מקווה שיש סיכוי לכזה דבר.

 

[אורניקי]

דווקא קראתי סיפור לידת בית בטורונטו

של ישראלית ששהתה שם 3 שנים, ועכשיו חזרה לארץ. שמה מיכל ווזנר, ויש לה טור קבוע במוסף של "מקור ראשון". היא סיפרה שם על לידת הבית שלה. אנסה להשיג לך את המייל שלה.

 

[רודפת העפיפונים]

קראת את הספר של אילנה?

סליחה שאני נשמעת כמו תקליט שבור, אבל משהו בהודעה שלך למטה (מה אם היה קורה משהו בבית, ואיך נעמוד בזה) מרמז ואולי בטעות שלא ממש סגור אצלך עניין הבטיחות. אני מניחה שלרוב האנשים זוהי הסוגיה הכי משמעותית (ככה זה היה אצלי ואצל בעלי). הרי מכל שאר הבחינות ברור שכיף יותר ללדת בבית, חויה יותר טובה, ורק נשאר האם זה בטוח. אם תקראי את הספר, או אפילו חלקים ממנו, וזה ספר נפלא אגב בלי כל קשר, זה יענה לך לחלוטין על כל עניין הבטיחות. את לא תחשבי יותר "מה יקרה אם יהיה אסון בבית" אלא "וואלה איזה פחד ללדת בבית חולים כי שם פחות בטוח ויש יותר אסונות". גם לי היה את עניין שכנוע בן הזוג וכשהייתי סגורה לחלוטין גם הוא השתכנע, בהתחלה רק חשבתי שאני סגורה אבל לא באמת הייתי, כשכן הייתי הכל הסתדר.

 

[swann]

את צודקת

אני לא ב-100% סגורה על זה. בינתיים אני מאוד רוצה את זה והולכת לכיוון. אני מניחה שבזמן אמת הכל יכול להשתנות ואני לא שוללת כלום. ככל שההריון יתקדם אני ארגיש מה אני רוצה לעשות. כמובן שהכל תלוי בתקינות ההריון והמצג ותחושת הבטן שלי. נרגעתי בעיקר מהבחינה שבעצם זה תלוי בי ולא בשנינו. ההחלטה שלי לא תעצר בגלל הדאגה שלו, כי את התמיכה ממנו אני אקבל. לגבי הספר - למיטב הבנתי הוא מדבר בעיקר על לידות בית בארץ, נכון? אופציית בית החולים שלנו היא שונה מללכת כרגיל לבית חולים, כי אני באה עם המיילדות שלי (כמו שהסברתי בהודעה המקורית, יש לינק אליה בתחילת השרשור). האם זה עדיין רלוונטי לדעתך? כי בעצם את כל התשובות של מקרי חרום קיבלנו כבר מהמיילדות.

 

[רודפת העפיפונים]

כן, אני ממליצה על הספר בכ"ז

כי יש שם תיאורים מפורטים של כל הדברים שיכולים להשתבש ומה בעצם עושים, לי זה מאוד סידר את זה בראש. זו דרגה אחת של פירוט ויסודיות ממה שלומדים ממקורות מקריים יותר כגון שיחות או קריאה ברשת, לפחות כך זה היה עבורי - וקראתי את הספר אחרי הרבה מאוד קריאה "מזדמנת" ולא מעט ידע. כך שכן, אני בהחלט ממליצה על הספר. אני חושבת שיהיה שם רק מעט חומר לא רלוונטי, למעשה כמעט ואין. אם לא קראת ספר אחר כהכנה ללידה זה יכול לדעתי לתפקד ככזה, בכל מקרה.

 

[debby12]

גם אני מצאתי אותו ספר מצוין ללא קשר

בכלל ללידות בית. יש שם פשוט המון מידע על הלידה שלא מצאתי בשום ספר אחר (כולל ה"תנ"ך" המעצבן של בר ורוזין שמלא בהערות שוביניסטיות למשעי. כך למשל הוא מתייחס לקוראת בתור "חביבתי", מדגיש שכדאי לצבוע שיער בהריון כדי שהצעקה הראשונה של התינוק לא תהיה מאיך שאת נראית. לא יודעת - לא הצחיק אותי). בקיצור - למדתי ממנו המון שלא ידעתי קודם. דבר שאני לא יכולה לומר על "טבעי ללדת" שהיה יפה למראה אבל לא כל כך למדתי ממנו.

 

[שושה בלה]

המלצה חמה ללכת לפדוש מיילדת בית

בלי כל התחייבות על לידת בית. לעלות את כל השאלות בפניה, לראות אם יש כימיה עם המיילדת או לא. בזמנו זה מאוד עזר לשוש בל להחליט על לידת בית. בהצלחה

 

[אורניקי]

איך זה הלך אצלנו, ממש עקב בצד אגודל

אני בהתחלה בכלל לא חשבתי שאפשר לדבר איתו על זה, כי הוא בא ממשפחה די היפוכונדרית שכל דבר זה בית חולים, וגם ככה לא ידעו איך לבלוע את כל הרפואה האלטרנטיבית שהשתמשנו בה. אבל אני התחלתי לקרוא סיפורים של לידות בית, שהדפסתי מהאינטרנט. כל פעם קראתי, ומדי פעם סיפרתי לו קצת. קראתי די באובססיה, ובסוף שאלתי אם הוא רוצה גם לקרוא, או שהוא ביקש לקרוא, לא זוכרת. גם אצלי הוא אמר כל הזמן, תראי, זו החלטה שלך, את זו שיולדת. עד אז הוא היה מאוד שותף ומעורב בכל הלידות שלי, ומה ששבר אותנו היה סגירת משגב לדך, וההיווכחות לדעת ששום בית חולים עם "חדר טבעי" לא מתקרב לזה. את ההמשך אפשר לקרוא בסיפור לידת הבית הראשונה שלי, אצל אילנה בצימר. אחר כך כבר ילדנו בבית שלנו, וגם זה אופרה מקסימה ביותר, עלינו כיתה... בהתחלה חשבנו שבבית *שלנו* זה פשוט בלתי אפשרי. לא היה לנו אומץ. אבל תודה לאל, שזכיתי לחוות גם לידת בית אמיתית בבית שלנו. הקיצר, מה שיותר לקרוא סיפורי לידה, זה מה שעשה אצלי את המהפך, וגם אצלו. והמדהים ביותר, שכאשר הוא העיז לספר בסודי סודות לאמא שלו, היא כל כך הבינה, שהיא עזרה לנו לממן את הלידה!

 

[swann]

וואו איזה סיפור!

לידה 11? וואו. לגבי יולדת הבית בטורונטו, אני חושבת שאני יודעת על מי את מדברת ואני כבר בקשר איתה. הספקתי לדבר איתה וגם עם בעלה לפני שעזבו את קנדה ומאז קצת ב"באופן". לא רק שהיא ילדה בבית בטורונטו, היא ילדה עם המיילדת שלי!

 

[מבשלת בבטן]

שמחה לשמוע שדברים מתבהרים

ומתחילה פתיחות שלו לנושא הלידה. אני מסכימה עם הרבה ממה שנכתב כאן, מאוד חשוב שהוא יהיה שלם לחלוטין עם אופן הלידה כי אם הוא לא יהיה שלם זה יקרין עליך וישפיע - לפעמים לא במודע. לעיתים זה לוקח זמן ואני מקווה שהוא ימשיך ללכת בכיוון שלך ויתמוך בך ב- 100%.