הדבר הטוב שקרה לך הוא המוות...
נולדת 3 חודשים לפני הזמן, אף אחד לא נתן לך סיכוי, וכולם רק חיכו לרגע שהמכונה תראה קו רציף עם צפצוף מתארך וחיכו לבוא השטן. זה לא שחלילה מישהו רוצה שככה סתם תינוקת תמות, זה פשוט העובדה שהלידה היתה קשה וארכה שעות, המיילד הסתכל בעצבים על השעון וסינן "כוסאמק צאי כבר יא קרציה" בעוד אימך מעולפת מכאב מלמלה "לאונן עם מסרגות זה מה שהייתי צריכה לעשות לפני חצי שנה". בסוף יצאת, מכוערת מקומטת ומזילה ריר, איך שלא הפכו אותך וחיפשו בסוף הבינו שאין פה פגם ואין פה מומים, התינוקת לא נולדה עם שני ישבנים, זו פשוט תינוקת עם פרצוף תחת כמו שאומרים. הוריך חטפו אותך שעתיים אחרי הלידה, כדי למנוע מצלמי עיתונות להפיץ את דבר הזוועה בעיתונות הצהובה, וברחו איתך לעיירה דרומית מבודדת ודלת אוכלוסיה. הפכת לילדה,השנים עברו, היית דחויה בפעוטון, שנואה בגן, ונתעבת ביסודי. לא היו לך חברים למעט עולים חדשים ורדרדים ומכוערים, שמצאו נחמה במגעילה בנשים. בחטיבת הביניים המצב החמיר, מה לעשות , מתבגרים הם אכזריים, ואין מקום למי שדומה לחזיר. נכשלת בלימודים, לא היו לך חברים, אף אחד לא הסתכל לכיוון שלך גם אם היית עומדת עירומה באמצע בית קפה מלא רומנים. העולם שנא אותך ואת את העולם. בתיכון כולן כבר גילו את הנאות החיים ואת נשארת בודדה עם חלומות על נסיכים אבודים. לצבא לא גייסו אותך על פרופיל נמוך, כן יש סעיף כזה שנקרא "כיעור בלתי מדיד" הפוסל אנשים מכוערים משירות צבאי גם אם מדובר על תת עוזרת מחסנאי שולי בבסיס ציוד בבקעת הירדן, שעדיין חלוקות הדעות אם הוא שייך לישראל או לירדן. רשיון לרכב לא הצלחת להוציא, לאחר שכל הטסטרים לא עמדו בגיחוך ודיווחו "אני את זאת לא בוחן בא לי להקיא". המוכרות בחנויות לא התייחסו אליך אף פעם מתוך הנחה שאת סתם הלצה גרועה של החיים, ובכל מקרה אין טעם שתקני בגד הולם, אמנם הבגדים עושים את הבנאדם אבל לא במקרים קיצוניים. אפילו תקיפה על רקע מיני ברחוב חשוך על ידי 4 קווקזים שיכורים הופסק באמצע ברגע שאור משטרה מהבהב האיר את האפלה, לא זו לא היתה ניידת שוטרים לעזרה, אלא העובדה שהבזקי האור הראו את פניך ולמרות השיכר, השיכורים הבינו שהנתקפת לא עומדת בציפיות המינימליות הנדרשות מ... אשה. ואז יום אחד הגיעה שעת הפריחה. עמדת ברחוב הלא נכון בזמן הלא נכון ליד האוטובוס הלא נכון, הכל מסביב השחיר, רסיסים ופיח ושברי אנשים, וגם את בין המפורקים מצאת את דרכך למקום שיושב בו אלוהים. אז הגיעו צלמים, וכתבים כדי לראיין את האם השבורה שתחת מעטה של איוב הסתירה אנחת רווחה. והאב המהיר שהבין שיש פה מקום לבוחטה רצינית של כסף, רץ והביא תמונות של ילדה מפוברקת, ועשה מול המצלמות את פרצוף "הבת שלנו מתפרקת" ושילמו סכום קטן לכל השכנים שיספרו איך היית כשהיית בחיים. וכולם ספדו לך וסיפרו איך היית, איך אהבו אותך ואיך בין כולם תמיד היית להיט. וכמה פוטנציאל היה לך, ואיך החיים האירו לך, ואיזה תוכניות גדולות ציפו לך החיים, ואף אחד לא ידע שכולם משקרים. ופתאום מדחויה שנואה ומכוערת ומסכנה , הפכת בין ליל לנערה צעירה נאה ותמירה שחייה נעצרו פתאום בדרך להצלחה הגדולה. אז תגידי את, שכל החיים אכלת מרורים, והעולם התאכזר אליך ולא האיר לך פנים, האם לא היה שווה לקפוץ על זו הרכבת, האם הדבר הטוב שקרה לך, הוא לא המוות? נכתב לאחר תהיה, איך כל מת בפיגוע או בתאונה, הופך לאדם הנחשק בבריה.
נולדת 3 חודשים לפני הזמן, אף אחד לא נתן לך סיכוי, וכולם רק חיכו לרגע שהמכונה תראה קו רציף עם צפצוף מתארך וחיכו לבוא השטן. זה לא שחלילה מישהו רוצה שככה סתם תינוקת תמות, זה פשוט העובדה שהלידה היתה קשה וארכה שעות, המיילד הסתכל בעצבים על השעון וסינן "כוסאמק צאי כבר יא קרציה" בעוד אימך מעולפת מכאב מלמלה "לאונן עם מסרגות זה מה שהייתי צריכה לעשות לפני חצי שנה". בסוף יצאת, מכוערת מקומטת ומזילה ריר, איך שלא הפכו אותך וחיפשו בסוף הבינו שאין פה פגם ואין פה מומים, התינוקת לא נולדה עם שני ישבנים, זו פשוט תינוקת עם פרצוף תחת כמו שאומרים. הוריך חטפו אותך שעתיים אחרי הלידה, כדי למנוע מצלמי עיתונות להפיץ את דבר הזוועה בעיתונות הצהובה, וברחו איתך לעיירה דרומית מבודדת ודלת אוכלוסיה. הפכת לילדה,השנים עברו, היית דחויה בפעוטון, שנואה בגן, ונתעבת ביסודי. לא היו לך חברים למעט עולים חדשים ורדרדים ומכוערים, שמצאו נחמה במגעילה בנשים. בחטיבת הביניים המצב החמיר, מה לעשות , מתבגרים הם אכזריים, ואין מקום למי שדומה לחזיר. נכשלת בלימודים, לא היו לך חברים, אף אחד לא הסתכל לכיוון שלך גם אם היית עומדת עירומה באמצע בית קפה מלא רומנים. העולם שנא אותך ואת את העולם. בתיכון כולן כבר גילו את הנאות החיים ואת נשארת בודדה עם חלומות על נסיכים אבודים. לצבא לא גייסו אותך על פרופיל נמוך, כן יש סעיף כזה שנקרא "כיעור בלתי מדיד" הפוסל אנשים מכוערים משירות צבאי גם אם מדובר על תת עוזרת מחסנאי שולי בבסיס ציוד בבקעת הירדן, שעדיין חלוקות הדעות אם הוא שייך לישראל או לירדן. רשיון לרכב לא הצלחת להוציא, לאחר שכל הטסטרים לא עמדו בגיחוך ודיווחו "אני את זאת לא בוחן בא לי להקיא". המוכרות בחנויות לא התייחסו אליך אף פעם מתוך הנחה שאת סתם הלצה גרועה של החיים, ובכל מקרה אין טעם שתקני בגד הולם, אמנם הבגדים עושים את הבנאדם אבל לא במקרים קיצוניים. אפילו תקיפה על רקע מיני ברחוב חשוך על ידי 4 קווקזים שיכורים הופסק באמצע ברגע שאור משטרה מהבהב האיר את האפלה, לא זו לא היתה ניידת שוטרים לעזרה, אלא העובדה שהבזקי האור הראו את פניך ולמרות השיכר, השיכורים הבינו שהנתקפת לא עומדת בציפיות המינימליות הנדרשות מ... אשה. ואז יום אחד הגיעה שעת הפריחה. עמדת ברחוב הלא נכון בזמן הלא נכון ליד האוטובוס הלא נכון, הכל מסביב השחיר, רסיסים ופיח ושברי אנשים, וגם את בין המפורקים מצאת את דרכך למקום שיושב בו אלוהים. אז הגיעו צלמים, וכתבים כדי לראיין את האם השבורה שתחת מעטה של איוב הסתירה אנחת רווחה. והאב המהיר שהבין שיש פה מקום לבוחטה רצינית של כסף, רץ והביא תמונות של ילדה מפוברקת, ועשה מול המצלמות את פרצוף "הבת שלנו מתפרקת" ושילמו סכום קטן לכל השכנים שיספרו איך היית כשהיית בחיים. וכולם ספדו לך וסיפרו איך היית, איך אהבו אותך ואיך בין כולם תמיד היית להיט. וכמה פוטנציאל היה לך, ואיך החיים האירו לך, ואיזה תוכניות גדולות ציפו לך החיים, ואף אחד לא ידע שכולם משקרים. ופתאום מדחויה שנואה ומכוערת ומסכנה , הפכת בין ליל לנערה צעירה נאה ותמירה שחייה נעצרו פתאום בדרך להצלחה הגדולה. אז תגידי את, שכל החיים אכלת מרורים, והעולם התאכזר אליך ולא האיר לך פנים, האם לא היה שווה לקפוץ על זו הרכבת, האם הדבר הטוב שקרה לך, הוא לא המוות? נכתב לאחר תהיה, איך כל מת בפיגוע או בתאונה, הופך לאדם הנחשק בבריה.
