Saint Angelo
New member
הדבר היחידי שעומד ביני לבין התאבדות
הוא האמצעי. הייתי מדוכא יותר בחיי, אבל בחיי לא היה לי כזה רצון להתאבדות. קשה לי להסביר למה. אני לא בטוח. אתם לא הייתם מבינים ממילא גם אם הייתי מנסה להסביר לכם. אף אחד לא יכול להבין. האנשים היחידים שיכולים להבין מתעלמים, לא כי הם רוצים אלא פשוט כי לא נוח להם לעשות משהו בנושא. אני לא יכול ללכת לפסיכולוג כי זה הכל סיפור ארוך מאד, וזה הכל שילוב עצום של מליון וחצי גורמים ומשתנים, ולא הייתי יודע מאיפה להתחיל, וגם אם הייתי, בחיים לא הייתי מצליח לגרום לו להבין מה עובר עלי, או מה גורם לדברים האלה, או מה אני מרגיש או הרגשתי בכל רגע, כי גם לי אין מושג!!! נכון, זה לא בעיה לתלות את עצמך, לצאת עם האוטו ולסוע מאיזה צוק, לקחת סכין מטבח ולתקוע אותו לעצמך בלב, לחתוך לעצמך את הוורידים, וכו´. אבל משום מה משהו מונע אותי מזה. משום מה אני רק חושב על מוות בכדורים. לקיחת כדורי הרדמה, והרבה. כמה שיותר. הבעיה שלי היא שאני רק בן 17, ואין לי גישה לכדורים כאלה. אין עם מי לדבר. אף אחד לא מבין. גם מי שמתעניין - לא מבין. לא יכול להבין. לא רוצה להבין. זה לא משנה. מה שמשנה זה שאין אף אחד בעולם שיכול להבין אותי. אף אחד. אפילו לא אני. זה פשוט הכל יותר מדי בשבילי מכדי להבין. יותר מדי מכדי לעכל. כל החיים שלי, כל מה שעבר עלי שלכל בן אדם אחר היה נראה כמו סתם צרות של גיל הטיפשעשרה, אז שילכו לעזעזל כולם! זה פשוט עצום מדי בשביל המוח הקטן והמצומק שלי להבין, לקלוט, לעכל, להבין.... יותר מדי.
הוא האמצעי. הייתי מדוכא יותר בחיי, אבל בחיי לא היה לי כזה רצון להתאבדות. קשה לי להסביר למה. אני לא בטוח. אתם לא הייתם מבינים ממילא גם אם הייתי מנסה להסביר לכם. אף אחד לא יכול להבין. האנשים היחידים שיכולים להבין מתעלמים, לא כי הם רוצים אלא פשוט כי לא נוח להם לעשות משהו בנושא. אני לא יכול ללכת לפסיכולוג כי זה הכל סיפור ארוך מאד, וזה הכל שילוב עצום של מליון וחצי גורמים ומשתנים, ולא הייתי יודע מאיפה להתחיל, וגם אם הייתי, בחיים לא הייתי מצליח לגרום לו להבין מה עובר עלי, או מה גורם לדברים האלה, או מה אני מרגיש או הרגשתי בכל רגע, כי גם לי אין מושג!!! נכון, זה לא בעיה לתלות את עצמך, לצאת עם האוטו ולסוע מאיזה צוק, לקחת סכין מטבח ולתקוע אותו לעצמך בלב, לחתוך לעצמך את הוורידים, וכו´. אבל משום מה משהו מונע אותי מזה. משום מה אני רק חושב על מוות בכדורים. לקיחת כדורי הרדמה, והרבה. כמה שיותר. הבעיה שלי היא שאני רק בן 17, ואין לי גישה לכדורים כאלה. אין עם מי לדבר. אף אחד לא מבין. גם מי שמתעניין - לא מבין. לא יכול להבין. לא רוצה להבין. זה לא משנה. מה שמשנה זה שאין אף אחד בעולם שיכול להבין אותי. אף אחד. אפילו לא אני. זה פשוט הכל יותר מדי בשבילי מכדי להבין. יותר מדי מכדי לעכל. כל החיים שלי, כל מה שעבר עלי שלכל בן אדם אחר היה נראה כמו סתם צרות של גיל הטיפשעשרה, אז שילכו לעזעזל כולם! זה פשוט עצום מדי בשביל המוח הקטן והמצומק שלי להבין, לקלוט, לעכל, להבין.... יותר מדי.