הדבר שהכי קשה לי איתו...

[לולו הקטנה]

הדבר שהכי קשה לי איתו...

הכי קשה לי עם זה שאני צריכה עכשיו לחכות שנתיים מסיום הטיפולים, עד שיהיה לי מותר להכנס להריון. זה הכי הכי קשה לי . הכי קשה כי בדיוק כשגיליתי את הגידול בשד, הייתי בתקופת נסיונות להכנס להריון. פתאום כולן מסביב בהריון, ורק לי עכשיו אסור. כל כך קשה לי עם זה ומצד שני אני אומרת - אם זה המחיר שצריך לשלם ... שיהיה. עם מה הכי קשה לכם מאז שחליתם או מאז שהבראתם או בכלל ? רק אם בא לכם לספר... שיהיה שבוע טוב . לולי

 

[נאן]

היי לולי

היי לולי זה באמת קשה הקטע הזה שלהכנס להריון או הציפיה הזו. בקשר אלי אני בת 38 ויש לי עוד שנה ו11 חודש לקבל זריקות זולודקס שבגללן אין פעילות הורמנלית אז אין מה לדבר על הריון ובמקביל 5 שנים של טומוקסיפון אז הריון בגיל 43 לא נשמע מזהיר אני לא יודעת בת כמה את. אין ספק שהמחיר הוא כבד.והגעתי למסקנה השבוע ומי שזוכר את התלבטות שהיה לי לגבי ההחלטה של הטיפול. וכל הקטע של ההריון ובכלל היום בגילי ויש לי 2 בנות גדולות תודה לאל על כך ואחרי מה שאני עוברת בהקרנות עם הכויה והנפיחות של היד(ואל תהי מפוחדת בבקשה קצת התלבטי עם לכתוב בכלל) שהפחד שזה יחזור כשהשחלות תחזורנה עם תחזורנה יותר גדול ושאני יעשה הכל כדי למגר את זה החוצה ממני ולא אקח שום סיכון. היום אני חושבת על כריתת שחלות הבדיקה הגנטית שלי שלילית והוסבר שזה לא אומר כלום לגבי כי לא בודדו עדין גנים ספרדים.לסבתא שלי היה סרטן שד ולאמא שלה היה סרטן שד. מי שעדין צעירה ובגיל שאחרי הטיפולים יש סיכוי שהיא תכנס להריון שלא תאבד אותו אף פעם. גם היום כשאני יודעת שאין לי סיכוי זה עדין מכאיב לי מאוד אבל יותר חשוב שאני אהיה בריאה ושהריון לא יחזיר בשיבוש הורמונלי את הסרטן הפחד הזה יותר חזק מרצון להיות בהריון. נאנוש

 

[לולו הקטנה]

נאנוש

אני עוד מעט בת שלושים, ואני מאמינה שעוד שנתיים אוכל להכנס להריון. זו פשוט ההמתנה שמתסכלת ... מצד אחד יש ימים שאין לי בעיה עם זה. אני אומרת : אם זה המחיר שצריך לשלם כדי להשאר בריאה, כדי לעבור את השנתיים הקריטיות הראשונות - אז SO BE IT ! אבל יש ימים שהתסכול הוא רב מאד. אני מפרגנת מאד לכל חברותיי שנמצאות כעת בשלב זה או אחר של הריון. אני שמחה שמחה שמחה עבורן, ומצד שני כל כך רוצה כבר בעצמי... לפני שנה מצאתי את עצמי בהריון לא מתוכנן. לא הייתי מוכנה לזה ולא ממש שמחתי על ההריון ההוא. ואז כמה שבועות אחר כך עברתי הפלה טבעית. כמובן שזו לא אשמתו של אף אחד אבל היו לי יותר מידי רגשות שליליים סביב ההריון ההוא. והיום ? היום אני חושבת מה היה קורה אם ההריון ההוא לא היה נפסק? לרוב אני מגיעה למסקנה שעדיף כמו שקרה. וכל דבר שקורה הוא לטובה. את צודקת שהפחד לחלות שוב שווה כל הקרבה. תודה על המילים החמות והמעודדות

 

[עליזה 22]

לולו יקרה../images/Emo24.gif

אני אם ל3 בנות, ואספר לך שבתי הצעירה הייתה בת 13 השניה בצבא והשלישית הבכורה סיימה בדיוק צבא,והדבר שהכי פחדתי ממנו היה שהן תשארנה יתומות.יש להן אב אבל זה לא תחליף לאם לעולם. וישמע לך מוזר אם אגיד שהצטערתי לפעמים שיש לי ילדים כי הפחד שיתק אותי לגמרי? היום אני יותר רגועה חלפו להן 4 שנים .ברוך השם הכל טוב.ושישאר כך. תגמרי את מה שעלייך לעשות תבריאי ואחר כך תעשי תוכניות. על תסתכלי מסביבך מה יש לאחרים כי ביננו אף אחד לא יודע מה מצפה לו מחר.נכון?

 

[לולו הקטנה]

תודה לך פורפורית ../images/Emo20.gif

מעניין לשמוע זוית ראיה שלא חשבתי עליה, הפחד שהילדים ישארו יתומים הוא בוודאי רב מן הצער והתסכול על כך שאין עדיין ילדים. אני יכולה להבין (אולי לא להזדהות כי עדיין אין לי ילדים, אבל בהחלט להבין). ובמיוחד אהבתי את משפטך האחרון- זה כל כך נכון ! כמו שהאונקולוג של אחי אומר לו ב-12 שנה שהם מכירים : "יותר מסכנים אלו שלא היה להם סרטן עדיין !"

(אין כמו בדיחות מקאבריות על המחלה הארורה הזו ! )

 

[עליזה 22]

נכון../images/Emo6.gif../images/Emo3.gif

 

[galiavdb]

../images/Emo24.gifלולו יקרה

ולי לא תהיה האופציה ללדת יותר... במהלך הניתוח השני שעברתי במסגרת 8 החודשים בהם אני בתוך השגעון הזה, סגרתי סופית את ה"באסטה" ואמרתי שלום לרחם והשחלות.. הניתוח הגיע אחרי חצי שנה של כימוטרפיה מאד קשה ואף אחד לא ממש דיבר איתי קודם, על הריונות נוספים או שמירה על תקינות השחלות שלי כי באותו זמן זה לא היה חשוב. היום אני יודעת שנילחמו על החיים שלי. האינטואיציה הראשונה היתה לא להציב שום דילמות בפני הצוות שלי. אמרתי להם "קודם כל - אני!" אבל לי היה קל. אני בת 34 ויש לי שני ילדים קטנים ומקסימים והייתי שלמה לגמרי עם העובדה שזהו, שניים ודי. וגם אני כמו כל אמא, פתאם נעצרת וחושבת על חייהם בלעדיי, וזה כואב. אני גם חושבת על מה שאולי לא אספיק לעשות בחיים, וזה כואב. כל זה לא הכי קשה, כל זה שייך לשיגרה של טיפולים, של תמיכה, בדיקות דם ושעות של המתנה בהן חושבים הרבה...(לפעמים יותר מידי..) הכי קשה לי לראות במכון חולה דועכת.... לראות איך המחלה הנוראה הזו מכרסמת בה... לראות מולי את הסוף העייף והרזה הזה שאף אחד לא חושב עליו ממש... והכי קשה זה למחוק אותה בכוח מהמחשבה ולהגיד "זו לא אני!!!" זהו, אמרתי את זה... לסיכום: אם באמת צריך לחכות רק שנתיים להריון, התוכניות לעתיד הן טונה של בריאות בתוך השגעון. הרבה כח. חיוכים ופרחים. לילה טוב, גליה

 

[לולו הקטנה]

גליה -

לא יודעת אם הספקת לקרוא את התשובה הקודמת שלי (היא הופיעה בניק אחר וביקשתי שתימחק) - מה שרציתי להגיד זה שכשאני שומעת על מישהו או מישהי שבקושי יצא מזה, או לחילופין כששומעים על מישהו שהפסיד במלחמה הזו - פתאום ב א מ ת הכל מתגמד, וההקרבה של המתנה שנתיים עד שיהיה לי מותר להביא ילד - היא באמת לא כזו נוראית. פשוט לעיתים השנתיים האלו נראות לי ארוכווווות כל כך , וכולי מלאת אמונה ותקוה שהן תחלופנה בשקט ואחריהן גם השנים הבאות. מחזיקה אצבעות גם לך, הרבה בריאות . לולי.

 

[תרזה היחידה]

הכי קשה..

זה שהילדה תגדל ללא אמא! כן אמרו זאת קודם. כשחליתי, ישר רצתי לעשות צוואה, לסדר לביתי היחידה בת ה-11 את החיים ש"אחרי". ולוודא איפה היא תגדל אצל מי וכ"ו... כסף.. חסכונות כל מה שעלה בראשי. ויש לי רק בת אחת ! היום אני אחרי - שמחה ומאושרת שעדיין יכולה לגדל את ביתי. מאושרת על כל רגע משותף. נהינת מכל "שטות" שלה. ויונקת את העונג עד הסוף. מודה לאל על שיש לי אותה! ומאחלת לך מכל הלב בריאות, החלמה מהירה והריון ניפלא במהרה. באהבה ואור.

 

[מזי א]

מאוד קשה

אני יכולה להבין אותך, ובגדול אני בת 34 רק נישאתי לפני שנה וחודש לאחר החתונה כבר נותחתי. את התשובה על ה"מתנה" קיבלנו 10 ימים לפני החתונה , אז תתארי לעצמך מה עבר לנו בראש באותו ערב גם אני יכולה לחשוב על ילדים רק עוד שנתיים אבל, כל חודש שעובר מקצר את זמן ההמתנה. אני כבר שנה עם זריקת זולדקס, ונשארה לי עוד שנה , לפחות, ואח"כ אני צריכה להמתין לחודש דצמבר 2004 בכדי שיגידו לי אם אני יכולה לנסות. ועוד לחשוב שלקחתי את הגלולות בגלל בעיה הורמונלית ,לסדר את המחזור וכו' אבל כמו שכולם אומרים ובמיוחד כאן, צריך לראות את חצי הכוס המלאה, קודם כל תהיי בריאה, תצברי כוחות מחודשים ואז יאללה לעבודה כל טוב

 

[לולו הקטנה]

מזי, מה זה זריקות זולדקס?

זה טיפול הורמונלי , כמו טמוקסיפן? גם אצלי האסטרוגן חיובי (אם הבנתי אותך נכון גם את ? ) , ולקחתי גלולות עשר שנים רצוף(!!) ובעבר שאלתיאת הגניקולוג שלי בארץ אם אין סיכון גבוה יותר לסרטן השד אם אני לוקחת גלולות כל כך הרבה שנים, והוא ביטל את השאלה שלי בניפנוף יד . אני לא בטוחה שהסרטן אצלי הוא לא תוצאה של הגלולות, ובנתיים גם עוד לא קיבלתי את תוצאות הבדיקה הגנטית. יש לי עוד שבועיים וחצי להמתין לזה.WHO KNOWS !

 

[מזי א]

זולדקס

לולו יקירתי זריקת זולדקס היא זריקה אשר מפסיקה את פעולת השחלות, אין מחזור,וכך נשמרות הביציות בשחלה . מכיוון שאנו הנשים נולדות עם כמות x של ביציות, כשאין מחזור, לא "מתבזבזת" ביצית. מקבלים את הזריקה בבטן, פעם בחודש או שלושה (תלוי בקופת החולים), אבל יש את גלי החום, כמו בגיל הבלות. אני מאמינה שה"מתנה" שקיבלתי היא רק מהגלולות, אני סובלת משחלות ציסטיות, ואנדוקרינולוג המליץ על גלולות, ואני שמעתי ולקחתי. בל אין מה לבכות על חלב שנשפך, אני היום, אם שואלים אותי, לא ממליצה לקחת גלולות. כולי תקוה שהתשובה מהבדיקה הגנטית תהיה שלילית (ואז כיף ), ושיתנו לך תשובה בהקדם כל טוב

 

[ציפורלילה]

מהידע שלי על זולדקס

המטרה מאחורי התרופה היא לא -לא לבזבז ביציות, אלא פשוט "לכבות" את כל המערכת הזו שעובדת שם למטה כיוון שבזמן שהיא לא עובדת היא סופגת הרבה פחות כימו וככה הנזק והפגיעה בה הרבה יותר קטנים - לשם השוואה - כובע קרח, למי שמכיר. לגבי הגלולות, אני חושבת שבכל דבר יש סכנות, כמו שיש בכל דבר סביבנו שהוא בעצם יציר כפינו. אם אני לוקחת גלולות כדי לא להכנס להריון לא רצוי, שהרי אם יקרה מצב שבו אצטרך לעשות הפלה, זה יכול לפגוע בסיכויים שלי להרות.

 

[מזי א]

זולדקס

ציפור שלי שלום לך אני רואה ששכחתי לומר שהתחלתי לקבל את הזריקות ממש לפני שהתחלתי את הכימו'. לכן , זה אמור לשמור לי על האפשרות , והדגש הוא על " האפשרות" להכנס להריון. כל טוב

 

[ציפורלילה]

גם אני

אבל מכיוון שעוד לא ניסיתי, אז אני לא יודעת כמה זה עבד. זה לא אקטואלי מבחינתי כרגע אז זה לא מטריד את מחשבתי. אז WHEN THE TIME IS RIGHT...

 

[lital_helmer]

מאוד מבינה...

קשה לי מאוד מאוד..עם ההצהרה של הרופאה שלי שאני צריכה לחכות 5 שנים!!! אני יודעת שהיא "תוותר" לי אם אבקש..ואולי אחרי שנתיים שלוש כבר "תסכים" שאני יכולה להתחיל לנסות. עובדה זו גם מרחיקה ממני מחשבות על חתונה כי :"למה להתחתן אם במילא לא מתכוונים להביא ילדים בזמן הקרוב". מאוד קשה. ומאוד עצובה. ליטל

 

[לולו הקטנה]

ליטל ../images/Emo24.gif

אל תאבדי את הרצון למצוא את החצי השני שלך ולהתחתן רק בגלל ההמתנה הארוכה להריון המיוחל. לעניות דעתי ומנסיוני הדל - לא יהיה זה נכון לאבד את הטעם להתחתן משום שאין אפשרות להביא ילדים תיכף ומיד. אני נשואה שלוש וחצי שנים , מה הייתי עושה ברגעי המשבר לולא האיש שאוהב אותי? אני יודעת שלי אישית, החיים בזוג מאד עוזרים לעבור משברים כאלו. יש הרבה מעבר להבאת ילדים - בחיים בזוג, ולכן אני אומרת - אל תתיאשי, אין כמו למצוא את אהובך, להיות מאוהבת ומאושרת, ובבוא העת להביא גם ילדים לעולם. עד הזמן האחרון החיים בזוג פשוט הספיקו לי ולא הרגשתי צורך להביא ילד. כמובן שזה מאד אינדיבידואלי, אבל אפשר להנות מזוגיות טובה גם בלי ילדים. אני מניחה שלא נשאר לנו אלא לקבל בהשלמה את העובדה שאנו צריכות להמתין להריון כי במילא לא נוכל לשנות את המצב (אבל זה לא אומר שאסור לנו לקטר על זה פה !

) .

 

[lital_helmer]

לולו הקטנה..../images/Emo140.gif

אולי זה השתמע מדברי שאין לי חשק למצוא את החצי השני שלי אך זה בהחלט לא כך. אני יחד עם החצי השני שלי, אהובי, מזה 7 שנים. האיש שלי עזר לי רבות במשך כל זמן הטיפולים ובכלל.

אבל אני אומרת שבשביל מה להתחתן איתו אם במילא איננו יכולים להביא ילדים? (האמת שאנחנו חיים כמו זוג נשוי ההבדל הוא שאין לנו טבעת ונייר

) טוב לשמוע שאת מאושרת ומאוהבת עם האיש שלך... ליטל

 

[לולו הקטנה]

שמחה לשמוע....

שהחצי השני שלך כבר איתך לאורך זמן רב, מקווה שתמיד תהיו מאושרים .

------------------------------------------------------------------

 

[פיה ומכשפה]

לולו מתוקתי היקרה

אני מאוד מאוד מבינה אותך. אבל אולי אפשר להסתכל על השנתיים האלה כעל הריון שלך את עצמך ואת הזוגיות שלך ואחר כך להשקיע בהריונות של ילדים. מאחלת לך רגעים רבים של שמחה ואושר.