"הדגל שלי"

[ענת אדרת]

"הדגל שלי"../images/Emo104.gif

אתם בוודאי מסוגלים לנחש מה הבחירה שלי:

 

[אנימו]

אדרת- נחשתי וגם אני הצבעתי עבורו.אלא מה?!

 

[קנת]

אני רואה בתמונה הזו

המשך לניצול הציני שעושים רבים ואפילו טובים במושג "השואה". ניצול המושג הזה הוא שמביא גם לזילות הנושא. ומכיוון שבעיני הנושא חשוב, מרגיז אותי כל שימוש שלוקח את הנושא למחוזות של קיטש שכזה. דוגמאות נוספות לניצול ציני של הנושא : כל פוליטיקאי מתחסד שרוצה לדבר בשם איזה קונצנזוס ולמצוא חן בעיני הרבים, פתאום מדבר על ניצולי השואה, במקום רק לדבר, היה מוטב אילו הרבו בעשיה.

 

[schlomitsmile]

תמונה מצמררת, ללא ספק...אבל בחרתי תמונה אחרת, כי אני מרגישה שאנחנו זקוקים לקצת נורמליות. לדימויים בריאים יותר של הזהות שלנו, כמו חוף הים שלנו למשל. אמא וילד, רוח ים מרעננת וכביסה ריחנית שתנקה אותנו מכלמיני רפשים שדבקו בנו... ../images/Emo13.gif

 

[deebeebee]

אני בחרתי את התרמילאי

 

[deebeebee]

אני לא רואה בתמונה הזאת

תמונה מצמררת. אני רואה בה עתיד עם תקווה. למרות המספר המקועקע על זרועה זכתה אותה אשה להקים משפחה כאן וידה המשולבת עם יד התינוק/ת לוקח אותנו למקומות טובים.

 

[schlomitsmile]

מצמררת לא במובן של נוראה, אלא מרגשת בדיוק כמו שתיארת. התמונה מעבירה את מסר התקוה, אך באותה נשימה גם את הנוכחות המתמדת של הזוועה בהווה ובעתיד שלנו. זו אמת כמובן, ואינני מתכחשת לה, ובכ"ז (ואולי דוקא לכן) אני כמהה לאויר ים צח...

 

[גרשון לב]

את מי אתה אוהב יותר: אבא או אמא ?

להבדיל, כמובן. בצילומים כמה דוגמאות נאות וכל אחד יבחר לפי טעמו. בכל הכבוד, אינני רואה בצילום שנבחר לראשונה משום זילות לשואה. מצווה לזכור ולהזכיר אותה.